עו"ד רועי שרמן מסר לעליון הודעה כוזבת - בהמשך למידע בלתי מדויק בהליך

עו"ד רועי שרמן מסר לבית המשפט העליון הודעה כוזבת בעלת השלכות מרחיקות לכת - אומר השופט יחיאל כשר. זוהי הפעם השנייה בתוך שבועיים בה בית המשפט העליון מותח ביקורת אישית חריפה וחריגה על התנהלותו של שרמן, המייצג פלסטינים המבקשים מקלט בישראל. מפסק הדין עולה, כי לאורך ההליך כולו מסר שרמן מידע בלתי מדויק לבתי המשפט.

המנהג של עו"ד רועי שרמן: לערער באיחור ולטעון שלא קיבל את ההחלטות

שרמן מייצג שישה בני משפחה שביקשו בינואר 2024 אישור שהייה בישראל, בטענה שחייהם יהיו בסכנה אם יחויבו לחזור לרשות הפלסטינית. לאחר שוועדת המאוימים הודיעה שתזמן את אבי המשפחה, קבע בית המשפט המחוזי בתל אביב (השופט המנוח ארז יקואל), כי העתירה מיצתה את עצמה; הוא דחה את בקשתו של שרמן לצו ביניים והורה למזכירות לסגור את התיק.

במארס 2026 שוב ביקש שרמן צו ביניים באותו תיק, אך השופטת רות ברקאי ציינה שהתיק סגור ויש להגיש עתירה חדשה. שרמן ערער לבית המשפט העליון וכשר הורה לו להסביר מדוע לא יגיש עתירה חדשה למחוזי. בתגובה טען שרמן, כי יקואל קבע שניתן להגיש "כל בקשה וכל טענה בגדרי העתירה הקיימת ולא להגיש זאת בגדרי עתירה חדשה". כסימוכין לדבריו הוא צירף צילום מסך - אך הייתה זו החלטה של השופט אליהו בכר בעתירה אחרת של אותה משפחה.

ביקש עוד חמישה חודשים

כשר עמד על עובדות אלו, הורה לשרמן לנמק מדוע לא יפנה שוב למחוזי והוציא צו ארעי למניעת הרחקתם של בני המשפחה מישראל. שרמן הגיש בחודש אפריל "בקשה לאורכה לתגובת העותרים בהסכמה" וביקש ארכה של חמישה חודשים להתייחס לסוגיית השבת התיק למחוזי. המדינה הבהירה, כי כלל לא ידעה על הבקשה וממילא לא הסכימה למתן הארכה. כשר הורה לשרמן להסביר, והלה טען ש"הכוונה בהסכמה הייתה הסכמת העותרים לאורכה" והטיל את האחריות על עובדת במשרדו.

כשר דחה את הבקשה לערער על החלטתה של ברקאי וקבע, כי אכן יש להגיש עתירה חדשה - אם ועדת המאוימים תדחה את בקשת המשפחה להישאר בישראל. הוא מעיר, כי "לאורך השנים הוגשו על ידי המבקשים עתירות מנהליות רבות כנגד ועדת המאוימים, אשר רובן נמחקו מחמת אי-מיצוי הליכים אל מול הוועדה", אך שרמן לא טרח לציין עובדה זו בכל ההליך הנוכחי. 

לבסוף אומר כשר: "בטרם סיום, הנני נאלץ להעיר את האמור להלן ביחס להתנהלותו של בא כוח המבקשים בהליך דנן, עו"ד שרמן: לא בכדי פירטתי באריכות על אודות מהלך הדברים בהליך זה. בחינת התנהלותו של עו"ד שרמן לאורך ההליך מעלה את החשד כי מטרת הגשת בקשת רשות הערעור דנן לא הייתה השגה אמיתית וכנה על החלטתו של בית המשפט המחוזי מיום 29.3.26, כי אם נקיטה בהליך נוסף שנועד להשיג צו ארעי אשר ימנע את הרחקת המבקשים משטחי ישראל.

"שיאה של התנהלות זו בא לידי ביטוי בבקשת הארכה שהוגשה ביום 23.4.26, אשר הוכתרה על ידי עו"ד שרמן כבקשה 'בהסכמה' - אף שהסכמה כאמור לא ניתנה על ידי בא-כוח ועדת המאוימים (ואף לא התבקשה כלל)... ככל שאכן הייתה ניתנת הסכמה כאמור, הייתה זו הסכמה מרחיקת לכת: במסגרת ערעור (שהינו למעשה בקשת רשות ערעור), שבית המשפט ביקש התייחסות להצדקה (על פניה, מתבקשת מאליה) למחיקתו, היה ניתן צו ארעי לתקופה מצטברת של חמישה חודשים. אלא שהתברר שהסכמה לא הייתה ולא נבראה ואפילו לא התבקשה.

"...שמירת האמון בין בית המשפט לבין עורכי הדין הטוענים בפניו הינה בעלת חשיבות רבה, הן לבית המשפט והן (ואולי אף יותר) לציבור עורכי הדין. בקשות המוגשות על ידי צד אחד שנטען בהן כי ניתנה להן הסכמתו של הצד שכנגד, מגלמות מקרה שבו מתבקש בית המשפט ליתן אמון בעורך הדין שכך כתב בבקשתו. מה שאירע בהליך דנן ומתואר לעיל מהווה פגיעה קשה באמון שעליו עמדתי לעיל. פגיעה שיש להצטער עליה". את המדינה ייצג עו"ד אמיר בכר. 

• עו"ד ניסה לפתוח פסק דין מ-1992 תוך עיוות החלטה של העליון