לממשלה מותר לסגור את גל"ץ - אבל לא בשל התכנים
בג"ץ קבע שהחלטת הסגירה נבעה משיקולים פוליטיים פסולים והתקבלה בהליך לקוי. זהו איתות משמעותי לגבי העתירות בנוגע לתאגיד כאן
"אם אתה מתכוון לעשות את הדבר הארור הזה, אל תעשה אותו בצורה הארורה הזאת" - אומר סר האמפרי אפלבי לג'ים האקר ב"כן, אדוני השר". בג"ץ אומר לממשלה כמעט את אותו הדבר בנוגע לסגירת גלי צה"ל: אם אתם מתכוונים לעשות את הדבר הזה, אל תעשו אותו בצורה הארורה הזאת.
בג"ץ ביטל את סגירת גלי צה"ל: פעולה בלתי דמוקרטית בעליל
מותר לסגור את גל"ץ. לממשלה יש סמכות לעשות זאת. היא לא צריכה את אישור הכנסת. אבל היא חייבת לפעול משיקולים ענייניים ובהליך תקין - בדיוק מה שלא עשתה. ההחלטה לא נבעה מכך שבמדינה דמוקרטית אין זה תקין שלצבא תהיה תחנת שידור. היא לא נבעה מהטענה שיש למנוע מחיילים בשירות סדיר לעסוק בסוגיות פוליטיות. היא לא נבעה משיקולים תקציביים. היא נבעה מנימוק אחד ויחיד: התכנים של התחנה לא מצאו חן בעיני הממשלה הנוכחית.
קשה לקבוע מתי מופעלים שיקולים זרים, כי הללו מצויים במעמקי ליבותיהם של מקבלי ההחלטות. אבל לממשלה הנוכחית יש תכונה: כאשר היא עושה משהו מנימוקים פסולים, היא אומרת זאת בריש גלי. לא ברור אם מדובר בטיפשות, בשחצנות או בשניהם, אבל זה קורה שוב ושוב.
את חוק הנבצרות נימקו ברצון למנוע את השעייתו של בנימין נתניהו בשל משפטו; תיקון לפקודת העיריות נתפר עבור בועז יוסף; בבג"ץ על הוועדה לבחירת שופטים הצהיר בא כוחו של יריב לוין שהמטרה היא מינויים פוליטיים. ואילו בסוגיית גל"ץ הכריזו ישראל כ"ץ ושלמה קרעי, עוד לפני תחילת התהליך, שהתחנה תיסגר משום שתכניה צורמים לאוזניהם. הממשלה הצביעה פה אחד, ללא דיון של ממש, בעד החלופה היחידה שהוצגה לה - סגירת התחנה.
"שלטון הפועל כך פועל באופן בלתי דמוקרטי בעליל"
השופט יחיאל כשר לא ברר במילים כאשר תיאר עד כמה מדובר בצעד אנטי-דמוקרטי. "לא ניתן להסכין לכך שבעל סמכות שלטונית יחליט שמשום שדברי שדרן אינם נושאים חן בעיניו, יש 'לסגור את המיקרופון' של השדרן. שלטון הפועל כך פועל באופן בלתי דמוקרטי בעליל, שהרי אבן היסוד שעליה נשען כל שלטון דמוקרטי היא ההכרה בכך שהשלטון אינו רשאי להשתמש בכוחו כדי להשתיק את מי שדעותיו אינן לרוחו".
לקביעות אלו יש חשיבות רבה גם למאבק הבא: עתידו של תאגיד השידור כאן 11. אותו הממשלה לא מבקשת לסגור, אלא לסרס: להשתלט על תקציבו, אולי לסגור את חטיבת החדשות. גם במקרה הזה, המניעים הפוליטיים ברורים ביותר, כך שפסק הדין בנושא גל"ץ הוא בהחלט איתות למה שצפוי לגבי התאגיד - בהנחה שיהיה צורך להכריע לפני הבחירות.
כשר פירט את ההתבטאויות של כ"ץ וקרעי, והצביע גם על ההרכב המוטה של הוועדה המייעצת שמינה כ"ץ. שניים מחבריה לא היו רק אנשי ליכוד, אלא גם מי שהתבטאו שוב ושוב בעד סגירת גל"ץ בשל תכניה. זו לא הייתה דעה מוקדמת אלא דעה קדומה פסולה, קבע.
השופט אלכס שטיין היה בוטה עוד יותר. הוא כתב שהיה דוחה את העתירות, אלמלא מסמך אחד ויחיד: מכתבו של קרעי ממארס 2025, בו נאמר במפורש שהמניע הוא התכנים. בסגנונו הישיר האופייני הוסיף שטיין, שהוא מניח שקרעי לא היה פועל כך אילו התכנים היו אחרים.
כשר הצביע בשולי הדברים גם על הליקויים בהליך החפוז והחד-צדדי, ואילו השופטת דפנה ברק-ארז בחרה להדגיש אותם. מי שטוען שהתכנים בגל"ץ פוליטיים או מוטים, ייכבד ויוכיח זאת. אבל זו הייתה נקודת המוצא ונקודת הסיום, בלא שאיש טרח להציג בסיס עובדתי כלשהו. גם בלי המניעים הזרים - וברק-ארז הסכימה לגמרי שהם היו מובהקים - ההחלטה הייתה נפסלת רק בגלל הדרך הפסולה בה התקבלה.
