הגיע לשדה בלילה, לא עלה לטיסה - וזה הפיצוי שיקבל

עידו ביידה ואביב אזר, זוג ישראלי, הגיעו לנמל התעופה בפריז ב-14 לספטמבר 2025, ב-4:24 לפנות בוקר - יותר משעתיים וחצי לפני טיסת החזור שלהם לישראל עם טראנסאוויה, שהיתה מתוכננת ל-7:10. הם ביצעו צ'ק-אין, עברו בידוק ביטחוני, והכל נראה כשגרה. אבל אז, כמו שקורה לפעמים בנמלי תעופה, הדברים הסתבכו.

ב-06:10, כשפנו לכיוון שער העלייה למטוס, נאלצו השניים להיפרד. אזר, בעל דרכון אירופי, עבר במסלול המהיר. ביידה, עם דרכון ישראלי, נתקע בתור ארוך של ביקורת דרכונים לאזרחים שאינם מהאיחוד האירופי. העומס היה חריג.

ב-06:45, כשאזר כבר ישב במטוס, הוא פנה לצוות וביקש לעכב את סגירת השער - בן זוגו בדרך, הוא יגיע עוד רגע. אבל ברגע שביידה הגיע לשער, ב-06:52, הפקיד סירב להעלות אותו. "השער נסגר", נאמר לו. המטוס עדיין היה על הקרקע, 18 דקות לפני ההמראה, אבל ביידה נשאר בחוץ.

מכאן הדברים הידרדרו. טראנסאוויה לא סיפקה לביידה שום סיוע - לא טיסה חלופית, לא לינה, לא הסעה. רק הפניה למוקד טלפוני. הוא נאלץ לסדר הכל לבד: מלון ללילה, כרטיס טיסה חדש, אוכל ותחבורה. אזר מצדו, טס לבד לישראל.

מתי נסגר השער?

השניים הגישו תביעה קטנה בתל אביב. טראנסאוויה טענה שביידה פשוט איחר - שער העלייה נסגר 15 דקות לפני ההמראה, כלומר ב-6:55, ומי שלא מגיע בזמן צריך לבוא בטענות רק לעצמו. אלא שכאן מצא השופט אריה ביטון סתירה מהותית: בכרטיס הטיסה עצמו כתוב שהשער נסגר ב-06:50, ולא ב-06:55 כפי שטענה החברה. "גרסת הנתבעת כי שעת סגירת השער היתה בשעה 06:55 הינה שגויה", קבע השופט, "ועל כן יש לקבל דווקא את גרסת התובע לפיה הגיע לשער העלייה בשעה 06:52 לאחר שזה נסגר".

השופט ביטון לא פטר את ביידה מאחריות לחלוטין. הוא ציין שהוא המתין באזור ההסעדה ליד הדיוטי פרי, ורק בסביבות 6:10 פנה לשער, ושהיה עליו להביא בחשבון אפשרות לעומסים בביקורת הגבולות ולהתייצב מוקדם יותר. אבל במקביל, השופט הטיל חלק ניכר מהאחריות על טראנסאוויה. הוא הבהיר שחברת תעופה לא יכולה פשוט לטרוק את השער ולשכוח מנוסע שנמצא בשדה.

"מצופה היה מהנתבעת כי תודיע בכריזה לנוסעים המאחרים כי שער העלייה עומד להיסגר", כתב השופט, "וכן לשלוח את נציגיה לצורך קידומו של התובע בתור בביקורת הדרכונים. משלא נקטה בכל פעולה שכזו, הרי שפעלה בניגוד לאחריות המוטלת עליה".

תביעת בן הזוג נדחתה

השופט גם ביקר את העובדה שטראנסאוויה לא הציגה שום תיעוד אובייקטיבי - לא רישומי מערכת, לא דו"ח שער, ולא ראיה כלשהי שמוכיחה שלא ניתן היה לעכב את סגירת השער לדקות ספורות. "בהינתן שהתובע 2 כבר היה על המטוס ופנה לנציגי החברה בזמן אמת, מצופה היה כי הנתבעת תבחן באופן ענייני אפשרות סבירה לסייע", הוא קבע. לגבי אזר, שטס בפועל בטיסה, בית המשפט דחה את תביעתו. אין מחלוקת על כך שהוא הגיע לישראל במועד, ו"אי-נוחות כללית מאי העלאת בן זוגו לטיסה" אינה מצדיקה פיצוי עצמאי.

השופט חייב את טראנסאוויה לשלם לביידה סכום כולל של 5,410 שקל: 2,390 שקל פיצוי סטטוטורי לפי חוק שירותי תעופה, 802 שקל השבה עבור כרטיס הטיסה, 388 שקל עבור לינה, 330 שקל עבור תחבורה ומזון, ו-1,500 שקל פיצוי לדוגמה. בנוסף חויבה החברה ב-750 שקל הוצאות משפט.

פסק הדין הזה מצטרף לשורת פסיקות שמבהירות לחברות תעופה: סגירת שער היא לא סוף הסיפור. כשנוסע נמצא בשדה, עשה צ'ק-אין, והמטוס עדיין על הקרקע, לכל הפחות צריך לנסות לעזור לו.