שלום גרעיני? טראמפ רץ להכריז על שלום - בטהרן לא מוותרים על הגרעין

טראמפ עושה מה שהוא עושה לא פעם - מקדים את המציאות. עוד לפני שיש הסכם ברור, עוד לפני שהצד השני מאשר את הסעיפים הרגישים, עוד לפני שהמנגנון כולו סגור - הוא כבר מדבר בשפה של סיום. אומר שהמלחמה עם איראן מתקרבת לסוף, שהקווים המרכזיים כבר סוכמו, והוא רוצה לעבור חזרה לכלכלה האמריקאית, לחוקי המס ולבחירות האמצע בנובמבר. זו המטרה האמיתית עכשיו: לסגור את הפרק הזה מספיק מהר כדי לחזור לדבר עם הבוחר האמריקאי על דלק שיורד בתחנות, יוקר מחיה וצמיחה. ומה עם תוכנית הגרעין של איראן? בינתיים על הנייר - "הם הסכימו". בפועל? פחות ברור.

וזו הנקודה הבעייתית מבחינת ישראל. תוכנית הגרעין לא נמחקת. היתה אפשרות למחיקה. זה לא אומר שהאיראנים לא היו מנסים שוב, אבל הכוח היה בידיים של ארה"ב, רק שארה"ב לא תיכנס למערכה קרקעית ולסיכון חיילים. הציפיות היו מוגזמות, אנחנו נצטרך לחיות עם מצב שבו ככל הנראה תהיה דחייה גדולה בהתקדמות האיראנית, אבל ממש לא חיסול. איראן עדיין תהיה מדינה שחותרת לגרעין. 

ועדיין - אי אפשר לקחת את ההצלחה הגדולה של המלחמה הזו וגם הקודמות - ישראל החזירה את כוח ההרתעה, ישראל החלישה את האויבים שלה. אנחנו לא נגיע למצב שנחסל את חיזבאללה, לא נגיע למצב שאיראן לא תתקדם בעתיד לגרעין, אלו היו ציפיות מוקדמות גבוהות מדי. אבל אל תתנו לציפיות המוגזמות לפגוע בהישגים. יש הישגים.  

טראמפ פתח במלחמה והוא גם מסיים אותה. הוא שולט בישראל, הוא מכוון והוא מחליט. יש לנו זכות תגובה, ייעוץ וטראמפ בהחלט מתחשב, אבל בסוף זו החלטה שלו וכשעל כף המאזניים - הנזק לצרכן האמריקאי לעומת החשש לאזרח הישראלי, הוא מעדיף את האמריקאי.  

• טראמפ מנסה להפוך את הביקור בסין למפגן כוח עסקי
• טראמפ דוחה את ההצעה האיראנית: נתניהו מבהיר: המלחמה רחוקה מסיום
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

 וזה מובן. המלחמה הזאת יקרה לטראמפ פוליטית. מחירי הדלק עלו, הציבור האמריקאי עייף, והשוק כבר הראה לו שהוא אוהב את הפסקת האש וההתקדמות - וול סטריט בשיא. ברגע שטראמפ הצהיר, השוק קנה את הסיפור מיד - S&P 500 לשיא חדש, והנפט צלל מתחת ל-90 דולר.

טראמפ מדבר על ימים. הוא נחוש לסיים את המלחמה. עם זאת, הפער הכי בולט כרגע הוא סביב הגרעין. טראמפ הצהיר שאיראן הסכימה להשעות את תוכנית הגרעין ולמסור את מלאי האורניום המועשר, שנקבר באדמה בעקבות תקיפת מפציצי ה-B-2. במילים שלו: "הם הסכימו שלא יהיה להם נשק גרעיני, והסכימו להחזיר לנו את החומר הגרעיני". מדובר בכ-450 ק"ג אורניום מועשר ל-60% מתוך 2,000 ק"ג במלאי הכולל - לב העניין האסטרטגי של כל המשא ומתן.

אלא שבאיראן כל אחד אומר משהו אחר ובסוף יצאה הודעה רשמית של דובר משרד החוץ האיראני, איסמאעיל בקאאי שהכחיש שאיראן מתכוונת למסור לארה"ב את האורניום המועשר. בטהרן מדברים על "פיצוי על ההפסדים והנזקים שנגרמו לאיראן" והעסקה תהיה בסוף עסקה כלכלית. טראמפ יקנה שקט של כמה שנים ויקנה את פתיחת מצר הורמוז, השאלה כמה זה יעלה? זו תהיה עסקת מסוג "מזומן תמורת אורניום ומצר הורמוז", הבעיה לישראל שטראמפ מעוניין באמת בפתיחת המצר, על האורניום הוא יכול להתפשר. 

• לתת אור ירוק לסורים לתקוף את חיזבאללה
• "תלמיד חכמים דיבורו בנחת עם כל הבריות"
• תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
• כך הפכה טורקיה ל״אמזון״ של רחפני הקמיקזה והחימוש המשוטט

להרחבה: טראמפ ישלם לאיראנים כדי לקבל עסקה; איראן תרוויח עשרות מיליארדים בשנה

לטראמפ יש שעון פוליטי. הוא רוצה לצאת מהמלחמה עם הישג, מהר, ובצורה שתאפשר לו לומר שהוא עשה מה שקודמיו לא עשו. "הנקודות המרכזיות כבר סוכמו", אמר, ו"הכול ילך מהר". איראן לא מגיעה לאותו שולחן עם אותו שעון. מבחינתה, הזמן הוא כלי מיקוח. ככל שיותר כל טראמפ לחוץ לצאת וגמיש יותר במו"מ. אולי יהיה תרגיל איראני ולמרות שטראמפ מדבר על יום-יומיים, זה יימתח. 

משמרות המהפכה - המחנה שיתנגד לעסקה רכה

מוקד ההתנגדות להסכם בתוך איראן הוא משמרות המהפכה. זה כוח עמוק שמוטמע בכול - בפוליטיקה, בכלכלה, במערכת הביטחונית. אחד המרכזים החשובים ביותר לקבלת החלטות באיראן. מדובר בכ-190 אלף לוחמים סדירים (בשיאו ב-1988 הגיע ל-300 אלף), חמש זרועות כולל כוח הקודס ויחידת הטילים האסטרטגיים, ואימפריה כלכלית שפרוסה על תשתיות, אנרגיה, בנייה ותעשיית נשק. רויטרס דיווחה לאחרונה שמשמרות המהפכה לקחו תפקיד גדול יותר בהיררכיה מאז פרוץ המלחמה והם מעורבים בכל החלטה גדולה.

משמרות המהפכה הם מנגנון של זהות מהפכנית, הרתעה, כסף, והשפעה. הם חיים מהמאבק עם המערב, מהשיח של עמידה איתנה, מהרעיון שאיראן לא מתקפלת. הסכם שבו איראן מוותרת בקלות על קלפי הגרעין, על חומר מועשר, או על מנופי לחץ אסטרטגיים - פוגע ישירות בליבה שלהם. מבחינתם, זה הפסד פוליטי פנימי, לא רק הפסד מול וושינגטון. לכן הם ידחפו לקשיחות גם במחיר של הארכה, גם במחיר של עוד סנקציות, גם במחיר של עוד סבב. זו הדרך שלהם לשרוד.

הממשל האיראני רוצה הסכם, משמרות המהפכה קשוחים יותר. בסוף, הממשל אמור להכתיב את ההחלטה, אבל הוא נחלש בזמן המלחמה והוא נשען יותר על משמרות המהפכה. הממשל רואה הפסדים ונזקים עצומים של המלחמה, בסדרי גודל של מעל 200 מיליארד דולר - ד"ר אדם רויטר העריך כאן את הסכום - המשק האיראני הפסיד כ-200 מיליארד דולרים; דמי חסות מהורמוז לא יצילו אותם, בוול סטריט ג'ורנל פורסמה בהמשך לפרסום של רויטר, הערכה כי מדובר אפילו על 250-270 מיליארד דולר. ולכן, הגיוני להעריך שהאיראנים בראש וראשונה ירצו כסף - הם צריכים זאת כדי להמשיך לחיות, עוד לפני השיקום הארוך. הם רוצים ביטול של חלק מהסנקציות ואפשרות שימוש בכסף שהולאם בזמן המהפכה בשנות ה-70'. מדובר בכסף ונכסים בסכום של כ-100 מיליארד דולר.

השוק מאמין בהסכם קרוב

המחלוקות אולי יעכבו, אבל הסכם יהיה. טראמפ נחוש והוא גם קיבל מתנה לשווקים - מצר הורמוז נפתח.  הנשיא האמריקאי מנסה ומצליח לבצע מהלך כפול. כלפי חוץ, הוא רוצה להיראות כמנהיג שכפה על איראן נסיגה. כלפי פנים, הוא רוצה להחזיר את אמריקה לדבר על הכלכלה. 

הכותב הוא מזרחן ואיש מודיעין לשעבר