מטפלת שגנבה מקשישה 500,000 שקל נדונה ל-30 חודשי מאסר

רשאא עלי תרצה 30 חודשי מאסר בשל גניבת 500,000 שקל מניצולת שואה ערירית ילידת 1930 בה טיפלה - קובע שופט בית משפט השלום בחיפה, יוכי ספיר. עלי הודתה - במסגרת הסדר טיעון לאחר שלב ההוכחות, שלא כלל הסכמה על העונש - בעבירות רבות של גניבה בידי עובד, קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, הונאה בכרטיסי חיוב בנסיבות מחמירות והלבנת הון.

עלי השתמשה בכרטיס האשראי של הקשישה ומשכה 240,000 שקל במזומן. היא גם השתמשה בו לקניות ב-10,000 שקל, ומשכה מחשבון הבנק שלה חמישה שיקים בסכום כולל של 250,000 שקל. כל העבירות בוצעו בתוך מספר חודשים והתגלו בשל עירנותו של בנק הפועלים. עלי השתמשה ב-192,000 שקל מכספי הגניבה לרכישת רכב. 

שירות המבחן הציע, לאור השתלבותה של עלי בקבוצה טיפולית, להסתפק בעבודות שירות בנות מספר חודשים. אחיינה של המתלוננת והאפוטרופוס שלה, יאיר כץ, העיד, כי מצבה החמיר בשל הגניבות ולמרות שהבנק החזיר לה את הכסף - היא אינה זוכרת זאת, מה שגורם לה סבל.

תכנון מוקדם ושיטתיות

ספיר אומר, כי עלי פגעה   בערכים המוגנים של שמירה על הזקן, על כבודו, בטחונו האישי והנפשי, ועל קניינו. היא פגעה גם בשמירה על ערכי  המוסר, בשמירה על יחסי אמון ועבודה תקינים בין מטפל למטופל, בשמירה על סדרי החברה התקינים ואמון הציבור במערך הטיפול בקשישים, וכן פגעה בשמירה על הערך של "והדרת פני זקן" ועל האינטרס הציבורי של הגנה על אוכלוסיות חלשות. היא ביצעה את העבירות ימים ספורים לאחר שהחלה בעבודתה, מה שמלמד על תכנון מוקדם ושיטתיות.

• המודל החדש של הקריירה: האם הידים שלכם יעבדו עד גיל 80?
• נדחתה תביעה ב-190 מיליון שקל של מוסדות גריאטריים נגד המדינה
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

"ניכר כי אלמלא התגלו ונגדעו, היו העבירות נמשכות עד לריקון חשבון הבנק של המתלוננת, זאת בהינתן תפיסת עולמה של הנאשמת כי למתלוננת הערירית אין יורשים, ועל כן תהא זו היא שתעביר לעצמה, על דעת עצמה, במו העבירות שביצעה, את כל כספיה של המתלוננת", אומר ספיר. "מדובר בהתנהגות מכוערת מוסרית וערכית, במסגרתה עם מציאת 'טרף קל' מבוצעת בו פגיעה קשה באופן מיידי, תוך הצגת אמתלות סרק להצדקת המעשים".

1.   ספיר דחה את טענת ההגנה, לפיה מאסר בפועל של עלי תמנע ממנה את האפשרות לפצות את הקשישה ולשפות את בנק הפועלים. טענה  נוספת הייתה, כי יורשיה של הקשישה לא היו נפגעים משום שהיא ממילא לא התכוונה להוריש לה את רכושה. על כך אומר ספיר: "המתלוננת, ואך ורק המתלוננת, רשאית להחליט מה ייעשה עם רכושה". השקפתה של עלי לפיה יש לה עדיפות על פני היורשים היא "בזויה ונוגדת כל דין חוקי, מוסרי וערכי".

ההשיקום רק בתחילת דרכו

ספיר דחה את המלצת שירות המבחן באומרו, כי ברור שעלי טרם השתקמה, והטיפול בתחילת דרכו שכן היא אינה מגלה אמפטיה לקשישה. "גם אם אם היה מדובר בכברת דרך של ממש בהליך הטיפולי, וגם אילו הייתה ודאות שתרד לטימיון במעבר למאסר בכותלי הכלא, עדיין, באיזון בין הצורך בהלימה על מעשיה החמורים עד מאוד של הנאשמת, אל מול הליך השיקום שחשיבותו אינה מוטלת בספק, האינטרס האחרון נסוג אל מול הראשון", מדגיש ספיר.

• תבע 590 אלף שקל על ליקויים - כמה תשלם הקבלנית?
• תביעה לעמלה של 3.2 מיליון שקל בעקבות מכירת שניב תעשיות נייר
• תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
• ניסתה לפנות שוכרים בשלוש תביעות - ותשלם 356 אלף ש'

ספיר קבע מתחם ענישה של 60-30 חודשי מאסר והטיל כאמור בפועל עונש של 30 חודשים, תוך שהוא מתחשב בעברה הנקי של עלי, היותה אם לשלושה קטינים, עבודה עם קשישים במשך 20 שנה ללא דופי, לקיחת אחריות, הבעת חרטה, חלוף הזמן וחוסר יכולת להתפרנס בעת המאסר. היא חויבה לפצות את הקשישה ב-15,000 שקל ונקנסה ב-10,000 שקל. את המדינה ייצגה עו"ד שיר שלום-פרץ, ואת עלי - עו"ד מוחמד חאג'.

מדובר במשפט מקומם ובגזר דין חשוב עם מתחם ענישה קשה וברור גם  למען  התראה. השופט ספיר היה נחרץ ומאוד ברור בפסק הדין - כבר בשלב התיאור ובשלב השיקולים לקביעת העונש והמסקנות. נראה שהוא זועזע  מהמקרה, הנה חלק מאמירותיו: "לאחר שהנאשמת הבינה שהמטופלת הינה קשישה ערירית אמידה, וזאת לאחר פרק זמן קצר מאוד למן תחילת עבודתה אצל המטופלת... את העבירות החלה הנאשמת לבצע ימים ספורים לאחר תחילת עבודתה אצל המטופלת, ולמרות זאת אני קובע שהן בוצעו לאחר תכנון מוקדם, באופן סדור ובשיטתיות, בשלוש שיטות, בעשרות רבות של מעשי גניבה בסכומים משתנים.

"הנאשמת יכלה להבין את אשר עשתה, את הפסול והמשמעות שבמעשיה, ויכלה להימנע מהם, אולם לא עשתה כן באף שלב. אלמלא נעצרה הייתה ממשיכה במעשיה. המתלוננת הינה ניצולת שואה קשישה וערירית שמשוועת לתשומת לב ואהבה, והנאשמת שהייתה ערה לכמיהתה לאהבה ולייחס, על דעת עצמה מבלי שהמתלוננת מודעת לכך, החלה במלאכת ריקון חשבון הבנק של המתלוננת. מדובר בהתנהגות מכוערת מוסרית וערכית, במסגרתה עם מציאת 'טרף קל' מבוצעת בו פגיעה קשה באופן מיידי, תוך הצגת אמתלות סרק להצדקת המעשים.

"בית המשפט העליון קבע כי 'גניבה בדרכי עורמה מקשישים' הינה מן המעשים הנקלים ביותר ויש בה מימד חמור שבעתיים מכל מעשה גניבה אחר. מימד זה בא לידי ביטוי בפן הבלתי מוסרי אשר מתנוסס מעל מעשים קשים אלו. זהו אותו פן אשר מזעזע את הנפש ומעורר את סלידתנו העמוקה, שכן מצווים אנו לערך העליון של 'וְהָדַרְתָּ פְּנֵי זָקֵן'. אשר על כן מצווים בתי המשפט להכביד את ידיהם כנגד אלו הרומסים ברגל גסה את ביטחונם האישי של הקשישים וגוזלים את רכושם בדרכים נלוזות. חייבים אנו להיות מגן של ברזל לאותם קשישים.

"הנאשמת אוחזת בתפישת עולם שכספי המתלוננת הפכו להיות שלה, ובהתבסס על תפישת עולם כזו, שיפוי אינו אופציה עבור הנאשמת. אינני רואה במקרה שלפניי כמקרה מתאים לחריגה ממתחם העונש, ובוודאי ובוודאי לא עד כדי הימנעות ממאסר תוך אימוץ המלצות התסקיר, כשלפניי מקרה עם נסיבות חמורות מאוד, ובהתחשב במתחם העונש שנסקר. אילו לא הייתי נותן משקל לשיקולים לקולא - היה עונשה של הנאשמת חמור יותר."