ב.מ.וו 330e פלאג אין הייבריד. צילום יצרן
ב.מ.וו 330e פלאג אין הייבריד. צילום יצרן

רשות המסים תפסה את הרכב בגלל חובות של אחר - ותפצה

בית משפט השלום בעכו קבע כי רשות המסים לא היתה רשאית לתפוס רכב מסוג ב.מ.וו שהבעלות בו כבר הועברה לקונה תמימה. בית המשפט מתח ביקורת על אופן התפיסה של הרכב, וחייב את הרשות לשלם פיצוי של כ-107 אלף שקל

עוזי גרסטמן |

כאמלה עיסאוי מירכא חוותה את אחד הרגעים המשפילים ביותר שאפשר לדמיין. היא נסעה ברכב הב.מ.וו שרכשה חודש קודם לכן, כשלפתע עצרה אותה המשטרה בתוך כפר מגוריה, פתחה את כל דלתות הרכב והבגאז', והחרימה את הרכב לעיני שכניה ועוברי אורח. הסיבה? חובות מס של עורך דין בשם מוחמד אלעוברה, שממנו היא רכשה את הרכב חודש קודם לכן, מבלי שהיא ידעה דבר על חובותיו. השופט אורן כרמלי מבית משפט השלום בעכו פסק באחרונה כי רשות המסים פעלה שלא כדין כשתפסה את הרכב ומכרה אותו, וחייב אותה לפצות את עיסאוי בסכום כולל של כ-107.5 אלף שקל.

הסיפור התחיל ב-30 במרץ 2022, כשעיסאוי רכשה רכב ב.מ.וו מודל 2017 ממגרש כלי רכב. לצורך הרכישה לקחה הלוואה של 250 אלף שקל ממימון ישיר, שהעבירה את הכסף ישירות לבעל המגרש ורשמה שעבוד על הרכב. עוד באותו היום הועברה הבעלות ברכב על שמה במשרד הרישוי.

מה שעיסאוי לא ידעה הוא שיום קודם לכן, ב-29 במרץ, הוציאה רשות מע"מ צווי עיקול על נכסיו של אלעוברה - הבעלים הקודם של הרכב - בעקבות חובות מס. אלא שהעיקול לא נרשם בפועל ברשות הרישוי באותו היום. רשות מע"מ ניסתה לרשום את העיקול ב-30 למרץ 2022 אך נתקלה בתקלה טכנית, והעיקול נרשם בפועל רק ב-3 לאפריל 2022 - ארבעה ימים לאחר שהבעלות כבר עברה לעיסאוי.

ב-24 באפריל 2022 נתפס הרכב. ב-21 בנובמבר 2022 הרכב נמכר. עיסאוי הפסיקה לשלם את ההלוואה, נפתח נגדה תיק בהוצאה לפועל, ונגרמו לה נזקים כלכליים ונפשיים כבדים. היא הגישה תביעה לפיצוי בסכום של כ-215 אלף שקל.

רשות המסים: היא שיתפה פעולה עם החייב

רשות המסים טענה מנגד כי עיסאוי לא הוכיחה שרכשה את הרכב כדין, וכי היא שיתפה פעולה עם אלעוברה כדי להבריח את הנכס. לטענת הרשות, העיקול תקף מיום הוצאת הצו, ה-29 למרץ 2022, ולא מיום רישומו, ולכן הרכב עוקל כדין עוד לפני שהבעלות הועברה. הרשות הוסיפה כי עיסאוי לא עמדה בתנאי תקנת השוק, שמאפשרים לקונה תם לב לגבור על עיקול.

השופט כרמלי דחה את עמדת רשות המסים בצורה חד-משמעית. הוא קבע כי "נכון למועד רישום העיקול על הרכב ברשות הרישוי, למעשה לא היה עוד הרכב חלק ממצבת הנכסים של החייב מר אלעוברה ולפיכך גם אם הוצא צו עיקול על נכסיו - העיקול לא 'תפס' את הרכב שהבעלות בו כבר הועברה קודם לכן".

השופט הבהיר כי רישום העיקול ברשות הרישוי הוא זה שמקנה לו תוקף כלפי צדדים שלישיים, ולא עצם הוצאת הצו. הוא ציין כי "רישום העיקול אצל רשות הרישוי הוא זה המקנה תוקף למעשה כלפי צדדים שלישיים; זאת מאחר שהרישום של העיקול הוא זה שמונע מהבעלים של הנכס לבצע עסקאות הנוגדות את העיקול".

קיראו עוד ב"משפט"

רשות המסים סתרה את עצמה

נקודה מעניינת נוספת שעלתה בפסק הדין היא שרשות המסים עצמה סתרה את טענותיה: מצד אחד היא טענה שמדובר בנכס של החייב אלעוברה ולא של עיסאוי, אבל מצד שני - לאחר מכירת הרכב העבירה 164.5 אלף שקל לחברת המימון עבור השעבוד שרשמה עיסאוי על הרכב. בכך הכירה הרשות בפועל בכך שהרכב שייך לעיסאוי.

השופט גם מתח ביקורת על אופן התפיסה: "לא מדובר במקרה של חשד לעבירה שבוצעה ברכב... ניתן היה במקרה דנן לזמן את התובעת לתשאול קודם לתפיסת הרכב". אך מכיוון שטענת עוגמת הנפש לא פורטה בכתב התביעה או בתצהיר, לא ניתן היה לפסוק פיצוי עבור הרכיב הזה.

בית המשפט קבע כי עלות הרכב המוכחת היא 250 אלף שקל בלבד - סכום ההלוואה - מאחר שלא הוכח תשלום נוסף במזומן. לאחר ניכוי 164.5 אלף שקל שהועברו לחברת המימון מתמורת מכירת הרכב, נותרה יתרת נזק של 85.5 אלף שקל. לסכום הזה נוספו הוצאות משפט בסכום של 12 אלף שקל ושכר טרחת עורך דין של 10,000 שקל.

הוספת תגובה

תגובות לכתבה:

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה