האוצר מוריד את תחזית הצמיחה - אבל מעלה את תחזית ההכנסות ממסים
הצמיחה ב-2026 צפויה לעמוד על 4%, נמוך מהתחזית הקודמת, בעקבות התארכות הלחימה בלבנון ומבצע “שאגת הארי”. מנגד, גביית המסים בפועל חזקה מהצפוי, ותקציב הביטחון ממשיך להפוך לאחד הסעיפים המרכזיים ביותר בתקציב המדינה
להרחבה: תקציב 2026 אושר: 32 מיליארד נוספים לביטחון והפתעה מהקואליציה: 790 מיליון לישיבות
הצמיחה נחתכת, אבל קופת המדינה ממשיכה להתמלא
לפי התוכנית המעודכנת, תחזית הצמיחה לשנת 2026 עומדת כעת על 4% בתרחיש הבסיס. מדובר עדיין בתחזית צמיחה גבוהה יחסית, אך היא נמוכה ב־0.7 נקודת אחוז מהתחזית שהופיעה במסמכי התקציב במרץ 2026. באוצר מסבירים את העדכון כלפי מטה בכך שהלחימה בלבנון ומבצע “שאגת הארי” נמשכו מעבר למה שהונח בעת אישור התקציב. האוצר עדיין צופה התאוששות בפעילות הכלכלית, אך בקצב מתון יותר מזה שעליו נבנתה התוכנית הקודמת.
במקביל להורדת תחזית הצמיחה, האוצר דווקא מעלה את תחזיות ההכנסה. לפי הנתונים המעודכנים, תחזית ההכנסות ממסים לשנת 2026 עלתה ל-567.4 מיליארד שקל, ותחזית סך הכנסות המדינה עלתה ל-594 מיליארד שקל. גם בשנת 2027 נמשכת מגמת העדכון כלפי מעלה. הסיבות לכך הן פעילות כלכלית שלא נחלשה כפי שחששו באוצר, שוק עבודה שממשיך לייצר הכנסות, צריכה פרטית שלא קרסה ורווחיות בענפים מסוימים שממשיכה לתמוך בגביית המסים.
הביטחון ממשיך לתפוס נתח גדול מהתקציב
הנתון המשמעותי ביותר בתוכנית הוא היקף הוצאות אשכול הביטחון לשנת 2027. לפי האוצר, הוצאות אשכול הביטחון הכוללות את גופי הביטחון הלאומי ושירותי הביטחון המיוחדים - צפויות לעמוד על 150.4 מיליארד שקל. מדובר ב-22.3% מסך מחויבויות הממשלה לשנת 2027, שעומדות על 673.5 מיליארד שקל. נתון זה ממחיש עד כמה התקציב הישראלי נכנס לשלב חדש. לפני המלחמה, תקציב הביטחון היה אמנם סעיף גדול ומרכזי, אך בשנים האחרונות הוא שב והתרחב בצורה חריגה.
כעת האוצר מתכנן את השנים הבאות תחת ההנחה שהוצאות הביטחון לא יחזרו במהירות לרמות שלפני 7 באוקטובר. חלק מהגידול הוא זמני, אבל חלק ממנו הופך קבוע יותר: הצטיידות, חידוש מלאים, מערכי הגנה, הרחבת יכולות, תגבור כוחות, מילואים, שיקום וניהול סיכונים ביטחוניים בזירות שונות.
יצוין כי בנק ישראל כבר הזהיר לאחר הגדלת תקציב 2026 בעקבות מבצע "שאגת הארי" כי הסביבה הגיאופוליטית מטה את הסיכונים לפעילות הכלכלית כלפי מטה ודורשת ניהול זהיר של המסגרת התקציבית. הבנק גם הדגיש כי יש להימנע מתקצוב תוכניות חדשות שאינן חיוניות למאמץ המלחמתי או לצמיחה ארוכת הטווח. המשמעות היא שהממשלה תתקשה יותר לקדם הבטחות תקציביות חדשות. תוספות שכר רחבות, הרחבת תוכניות חברתיות, הפחתות מסים או תקציבים פוליטיים חדשים יהיו קשים יותר להצדקה. ולכן, גם אם גביית המסים משתפרת, סביבת הביטחון והריבית מקטינה את מרחב המשחק.
הגירעון, הריבית והנדל״ן: הסיכונים שמחכים בהמשך
החלק הפיסקלי בתוכנית התלת־שנתית מצביע על בעיה שתלך ותחריף בשנים הקרובות. לפי האוצר, סך מחויבויות הממשלה צפוי לעמוד על 673.5 מיליארד שקל ב־2027, לטפס ל־708.4 מיליארד שקל ב־2028 ולהגיע ל־741.1 מיליארד שקל ב־2029. מנגד, תחזית הכנסות המדינה לאותן שנים עומדת על 612.7 מיליארד שקל ב־2027, 643.7 מיליארד שקל ב־2028 ו־660.6 מיליארד שקל ב־2029. הפער בין ההתחייבויות להכנסות יוצר גירעון חזוי של 60.8 מיליארד שקל ב־2027, שהם 2.5% תוצר; 64.7 מיליארד שקל ב־2028, גם כן 2.5% תוצר; ו־80.5 מיליארד שקל ב־2029, שהם 3% תוצר. בעוד שתקרת הגירעון לפי חוק המסגרות מאפשרת גירעון של עד 3.4% ב־2027 ו־2.9% ב־2028, היא מתהדקת ל־2.4% ב־2029.
בדיוק בנקודה הזו האוצר מציין כי יידרשו “התאמות” בהיקף של 15.7 מיליארד שקל. במילים פשוטות: אם התחזיות יתממשו, הממשלה תצטרך למצוא בתוך כמה שנים מקורות תקציביים חדשים או לקצץ בהוצאות. ההתאמות האלה יכולות להגיע דרך העלאות מסים, ביטול פטורים, קיצוץ בתקציבי משרדים, דחיית תוכניות או שילוב של כמה צעדים יחד. האוצר מזהיר גם משני סיכונים מבניים נוספים. הראשון הוא תשלומי הריבית. כ־50% ממלאי החוב של מדינת ישראל חשוף לשינויים במדד המחירים לצרכן, ו־14% מהחוב נקוב במטבע זר, בעיקר בדולר. שילוב של גידול במלאי החוב, סביבת ריבית גלובלית שאינה צפויה לחזור לרמות השפל של העשור הקודם, ואינפלציה תנודתית - מגדיל את חוסר הוודאות סביב תשלומי הריבית של המדינה. הסיכון השני נוגע לענף הנדל״ן.
באוצר מציינים כי החברות הפעילות בענף ניצבות בפני סיכונים פיננסיים לא מבוטלים, על רקע דעיכה עקבית במכירות והצטברות מלאי דירות חדשות לרמת שיא של כ־85 אלף יחידות במרץ 2026. לפי המסמך, הענף, שמהווה חלק משמעותי מהאשראי הבנקאי, סובל משחיקה במדד כושר הספיגה ומהכבדת נטל המימון על קבלנים, בין היתר בעקבות מבצעי דחיית תשלומים ועלויות ריבית גבוהות.
התוכנית התלת-שנתית אינה תקציב מאושר, אבל היא מסמנת את גבולות הגזרה. האוצר מציג משק שעדיין צומח וקופת מסים שממשיכה להפתיע לטובה, אך גם מערכת תקציבית שנעשית כבדה ופחות גמישה. ככל שהוצאות הביטחון, הריבית והסיכונים בענף הנדל״ן ימשיכו לגדול, כך תקטן היכולת של הממשלה לדחות את ההחלטות הקשות.
