"אני כאן כדי לשמור עלייך, הוא לא יפגע בך"

השופט ניר שנידרמן, בית משפט השלום באילת

המועד: יום שני, 1.6.2026, שעה 13:00

הנושא: סכסוך מקרקעין

המדור נכנס לאולמו של השופט ניר שנידרמן כאשר הוא עומד לחדש את דיון ההוכחות בסכסוך מקרקעין בין שני שכנים, כאשר הנתבעת הגישה הודעת צד ג' נגד עיריית אילת. כרגע הוא בודק האם העדה מטעם העירייה יכולה להישאר באולם בזמן החקירה הנגדית של הנתבעת:

"יוליה, תיכף הרגע הגדול שלך. בעצם, עכשיו. נכון, שינו את סדר היום. אם אפשר - כמה דקות בחוץ, למרות שיש מי שיסווג אותך כמומחית". העדה שואלת האם היא יכולה להישאר. "אם חברך לא מתכוון. יוליה היא סוג של, ואולי לא סוג של, מומחית. הנה היא מחייכת. לפי הדין, מומחים יכולים להיחשף לעדויות של אחרים. אריה, יש בעיה שיוליה תהיה בחקירה הנגדית של זהבה?" - לא. "יאללה, בואי תשבי, כך נחסך ממני הצורך להכריע בשאלה אם את מומחית או לא", צוחק שנידרמן.

שנידרמן ממשיך באווירה הטובה ועוסק באיחורים ביום הדיונים: "לא נטיל אחריות, כל האחריות על זה היא עלי [בשל שיבושי תנועה]. דוד, מבחינתכם זה רק יוליה, נכון? ואחרי זה נכניס את התיק של המינהל. ותגידי לי מתי אפשר לעבור לתיקים של מעצר עד תום ההליכים".

 "אני אעצור לכם את המשפט"

מהר מאוד מתברר, שהנתבעת היא עדה בעייתית ושנידרמן נדרש לגייס את כל כשרונותיו - השיפוטיים והמעין-פסיכולוגיים - כדי להתמודד איתה. היא פותחת בבקשה שאחיה יעיד במקומה ושנידרמן משיב: "זהבה, אין ייפוי כוח לעדות. אני אקבע אם את מבינה או לא, וכרגע נראה לי שאת מבינה מצוין. ממשיכים בחקירה הנגדית. אני כאן כדי לשמור עלייך, הוא [בא כוח התובעים] לא יפגע בך".

אשת שב"ס נכנסת לאולם ומתלחשת עם שנידרמן דקות אחדות, והדיון נמשך למרות זאת. אז אומרת הנתבעת, כי דיבוריו של שנידרמן מפריעים לה, צועקת ומבקשת שוב שאחיה יחליף אותה. שנידרמן: "זהבה, תסתכלי אלי. אם אני אחשוב שהוא שואל משהו פוגע שלא קשור למשפט הזה - אני אהיה הראשון שיסתום לו את הפה. החובה להגן על עדים חלה עלי. הוא שואל שאלות לא נעימות, משפט הוא לא נעים".

כעת גם האח מתפרץ. שנידרמן: "אני אעצור לכם את המשפט, ואם זהבה לא תשיב על השאלות שלו - אני חלילה לא רוצה להגיע לשם, זה עלול לפגוע בכם". הנתבעת צועקת ואומרת שאינה רוצה לענות. "את לא רוצה לענות לשאלות? תגידי. זה רק יכול לעזור לך [אם תעני]. זו ההזדמנות האחרונה שלך לענות על השאלות, אם עוד פעם את זזה אחורה - אנחנו נעבור ליוליה ואני אסיק את המסקנות מזה שלא תעני".

שנידרמן מבהיר לבא כוח התובעים: "על התוכן של השיחה עם עורך הדין שלה אני לא אתיר לשאול". - הוא יכולה לוותר על החיסיון. "אתה חושב שהיא מבינה?" האח צועק ושנידרמן אינו מגיב. לבא כוח התובעים הוא אומר: "ככל שהשיח היה לא פורמלי, שניסיתי לקדם הבנות בין הצדדים, ואני עד עכשיו מתבאס שלא הצלחתי, זה היה בשיח לפשרה".

"יש לי זיכרון טוב מאוד של מה שראיתי"

כעת עורכי הדין מתווכחים. "חברים, אני לא רוצה להפסיק את הדיון הזה, אני רוצה לסיים אותו. עו"ד שרגאי, אתה ותיק ומנוסה, אני לא רוצה חלילה לומר לך מה לעשות. אני מציע לעסוק במדידה, המודד כבר היה פה והתרשמתי ממנו, ולא במה שעורך הדין שלה אמר לה". הנתבעת: "קחו את כל הבית". שנידרמן: "אף אחד לא רוצה את כל הבית". הוא מנסה להתקדם: "נתנו לה כנראה אישור של העירייה להעביר בעלות, כנראה לזה את מתכוונת. הפתיע אותי ששרגאי אמר Airbnb, אולי היא משכירה את החדרים".

• השופטת איטה נחמן החליטה שחוק בתי המשפט אינו מחייב אותה
• "אני לא מבינה למה הם מגיעים עד הלום"

עורכת דין מכניסה את הראש: "יש פה אדון שמחכה לדיון אזרחי ב-12:00". שנידרמן: "עמידר?" הוא פונה לאותו אדון: "אתה יכול לשבת, עוד מעט תראה עורכת דין בשם קדם, היא מייצגת את עמידר". שנידרמן מחליף עוד כמה מילים עם אותה עורכת דין, ושוב - העדות נמשכת במקביל.

כאשר עורכי הדין חוזרים להתווכח, שנידרמן מתערב: "אז אני אעזור, דקה. שרגאי, אני אעזור בעניין הזה, כי אנחנו רוצים לגלות את האמת". הוא פונה לנתבעת: "ראיתי את החדרים בבית שלך בביקור שעשינו, וראיתי גם את החדרים שטוענים שהם בשטח של השכנים. יש לי זיכרון טוב מאוד של מה שראיתי. זו השאלה שלי, אני שואל: האם יש חדרים שאת מפרסמת אותם כ-Airbnb? שאלה מאוד לגיטימית במשפט הזה". - כן.

"אתה רואה, שרגאי, שידעתי מה לשאול? טוב, זאת התשובה. אתה עורך דין ותיק ומנוסה ויודע למה אני מרשה לעצמי לומר שזו תשובה. אנחנו כבר בסיום של המשפט הזה. אתה מבין למה אני אומר שזאת תשובה". - לא. מחייך: "אני לא מאמין. לי ברור שזה רכיב השימוש. מה זה, עוגמת נפש?"

"הדיון הזה כבר נמרח"

הנתבעת: "מה זה כל האנשים האלה פה?" שנידרמן: "זה אנשים שיש להם משפטים והם רוצים להישמע ואת לא נותנת להם". הנתבעת: "לא נעים לי". שנידרמן: "את יודעת כמה דברים אני עושה בחיים שלי שלא נעימים לי?" היא מסרבת לענות על חלק מהשאלות ושנידרמן אינו מחייב אותה; את אחיה הוא מזהיר: "בפעם הבאה שאתה מדבר - אתה קם והולך".

שנידרמן שוב מנסה להתקדם: "הדיון הזה כבר נמרח, אנחנו לא עוסקים בשאלות [העיקריות]. אני אחליט אם זה קשור או לא". בא כוח התובעים שואל כמה דירות יש לנתבעת באילת. תשובתה: 200. שנידרמן: "זו התשובה. בואו נסיים". כאשר עורכת דין משוחחת מאחור עם האדון מתיק עמידר, שנידרמן מעיר: "ענת, אולי תחליפו כמה מילים בחוץ, רציתי שנקדם".

• אלקין על נתניהו: הוא פריק של מידור, לעיתים זה גורם לאש דו-צדדית
• נדחו סופית תביעות הענק ההדדיות בין מגדל וגינדי על קניון הזהב

כאשר הנתבעת מתפרצת שוב על בא כוח התובעים, שנידרמן מבהיר: "חברים, אני כבר אומר, אנחנו את הדיון שלכם נסיים לכל המאוחר בשעה 2, ואם לא תהיה ברירה נקבע עוד דיון. יש פה עוד אנשים. יש כאן יותר מריבות ממשפט. יש פה אנשים מבוגרים, חכמים".

בא כוח העירייה חוקר את הנתבעת. "תעני על השאלות, חבל שאני אצטרך להביא אותך לפה שוב", משדל אותה שנידרמן. בא כוחה טוען שהיא עלולה להפליל את עצמה. "יש את סעיף 64ב לפקודת הראיות: את עונה לשאלות שהוא שואל, התשובות שלך לא ישמשו נגדך".

"תסתכל אלי, תכבדו אותי"

אבל הבעיה כעת היא עורכי הדין. שנידרמן: "חברים, חברים, מספיק. שרגאי, תסתכל אלי, תכבדו אותי". זה לא ממש עוזר ושנידרמן מרים את קולו: "חברים, אני עוצר את ההקלטה, אנחנו ניפגש פה בהזדמנות אחרת, אי-אפשר להשתלט עליכם. אני שואל שאלה, הבאתם אותי להרים את הקול, מה נסגר. יש אפשרות שנגמור את הדיון הזה עד 2? נחדש את ההקלטה. תשאל עוד שתיים-שלוש שאלות, התמונה כאן ברורה, ואז נשמע את יוליה".

כאשר נציגת העירייה עולה, שנידרמן מוודא את שם משפחתה והאם היא מעידה בשם העירייה או בשם הוועדה המקומית לתכנון ובנייה. הוא אומר לבא כוח הנתבעת: "כל מה שהיא מעידה עליו נמצא בתיקי המוצגים, אתה יכול להתקדם לעיקר, שזה ההיתר והגדר". לעדה: "היינו שם, גם את היית איתנו בביקור, אני זוכר אותך מהביקור".

לבא כוח העירייה בחיוך: "היא מסתכלת עלי ואומרת: מה הוא רוצה ממני. טוב, חברים, הדברים ברורים". לבא כוח התובעים: "אתה חושב שאני אקבע ממצא לגבי קו הבנייה של הלקוחות שלך? כנראה שממצאים פוזיטיביים לגבי הנקודה הזאת, אני לא אקבע". - למה זה רלוונטי? "גם אני לא הבנתי. זו השאלה האחרונה".

כאשר עורכי הדין שוב מתווכחים בהרמת קול, שנידרמן מגיב: "אנחנו צריכים לסיים את הדיון, המצב ברור. אני כבר כתבתי את ההחלטה בזמן שכעסתם אחד על השני. שרגאי, זה בשבילך, תקשיב: תם שלב ההוכחות". הוא מפרט את לוחות הזמנים לסיכומים: "קבעתי זמנים קצרים יחסית. עשיתי את זה בשבילך". לבקשת עורכי הדין, שנידרמן דוחה את המועדים ואומר לקלדנית: "ענברי, בואי נסתכל. יום חמישי מיד אחרי סוכות". הוא מכתיב הנחיה למזכירות לתת לו תזכורת ב-29.10.26 לכתוב פסק דין.

לבא כוח התובעים יש בקשה. שנידרמן: "אתה רואה שאנשים פה [שממתינים] כבר צורחים. כולם פה אשמים, כולל אני שהגעתי מאוחר. קח כמה ימים, תגיש בקשה, לא צריך דיסרטציה. תזכור שאני העליתי את הרעיון, היא יכולה להיות קצרה. אני נותן לך יותר מאשר רמז. תשקול את השיקולים שלך".

השורה התחתונה: שנידרמן התמודד בתבונה ואנושיות עם הנתבעת הבעייתית. לעומת זאת, דומה שהוא היה סבלני מדי כלפי עורכי הדין, מה שגם השפיע על קצב הדיון; הוא עצמו הרגיש בכך כאשר הזהיר שיפסיק את הדיון. מזג שיפוטי נכון הוא גם לדעת מתי לא להיות סבלני מדי.

יעילות: 8.

מזג שיפוטי: 8.