עבד 20 שנה בשמש וחלה בסרטן עור - אך אלמנתו לא תקבל קצבה
טכנאי מטוסים בתעשייה האווירית פיתח גידול ממאיר במצח לאחר חשיפה ממושכת לשמש; מומחה קבע קשר סיבתי במנגנון מיקרוטראומה - אך בית הדין לעבודה בת"א דחה את תביעת האלמנה, בקובעו כי שיעור התמותה מהמחלה נמוך מ-3% ותרומתה לפטירה הייתה "מסויימת" בלבד
בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב דחה את תביעתה של אלמנת טכנאי מטוסים ותיק בתעשייה האווירית, שביקשה להכיר בפטירת בעלה מסרטן עור כפגיעה בעבודה, לצורך זכאות לקצבת תלויים. חרף חוות דעת רפואית שקבעה קשר סיבתי בין החשיפה לשמש בעבודה לבין הגידול, קבע ההרכב בראשות השופטת הבכירה הדס יהלום, עם נציגי הציבור מר דוד זיו וגב' כרמלה כץ, כי למחלת הסרטן הייתה "השפעה מסויימת" בלבד על הפטירה - ולא "השפעה משמעותית" כנדרש בפסיקה.
המנוח, אברהם אדניה ז"ל, יליד 1939, עבד בתעשייה האווירית בין השנים 1961 ל-1994 כטכנאי מטוסים. על פי העובדות המוסכמות, בין השנים 1961 ל-1980 עבד בחשיפה לשמש של שעה עד שלוש שעות ביום, שישה ימים בשבוע, תוך שהוא עושה שימוש בביגוד מגן - סרבל וכובע. בשנת 2014 אובחן אצלו גידול ממאיר מסוג SCC (קרצינומה של תאי קשקש) במצח, שהתברר כגידול "אלים במיוחד" שחדר לאזור ארובת העין והצריך ניתוחים רבים וטיפולי קרינה. המנוח נפטר ביום 8.2.2022, בגיל 83.
ההליך התאפיין במחלוקת רפואית ממושכת. המומחה הראשון שמונה, ד"ר ארנון דב כהן, קבע תחילה קשר סיבתי בין העבודה למחלה, אך במסגרת תשובות לשאלות הבהרה שינה את עמדתו וקבע כי התובע אינו עונה על הגדרת "עובד חוץ" - שכן חשיפתו עמדה על כ-33% מזמן העבודה, נמוך מסף של 75% המצוין בספרות. נוכח השינוי, ולנוכח היות המחלה קשה, מינה בית הדין מומחה נוסף, פרופ' בועז עמיחי.
פרופ' עמיחי קבע כי "גורם הסיכון החשוב ביותר בהתפתחות גידול מסוג SCC הוא חשיפה ממושכת, כרונית ומצטברת לקרינת שמש", וכי המחלה מתפתחת במנגנון של מיקרוטראומה. בחוות דעתו כתב: "ניתן לקבוע בסבירות העולה על 50% שהחשיפה לשמש בזמן העבודה תרמה תרומה כלשהי להחמרה בליקוי". עם זאת הבהיר כי תרומת החשיפה התעסוקתית היא "גבולית" ונעה סביב 20% מסך החשיפה הנדרשת להתפרצות המחלה.
אלא שבית הדין מיקד את הכרעתו לא בשאלת הקשר הסיבתי לעצם המחלה, אלא בשאלת תרומתה למוות. פרופ' עמיחי, בתשובותיו, הבהיר כי לא הוא שקבע את סיבת המוות, וכי בתעודת הפטירה נרשם: "המנוח נפטר בשנת 2022 כאשר הסיבה המיידית למוות: אלח דם בגלל פצע לחץ, כאשר המחלות שהביאו לסיבת המוות: הגידול בפנים + סכרת". המומחה הדגיש כי "אחוז התמותה בחולים הסובלים מ-SCC הוא פחות מ-3% מהחולים במחלה, כך שוודאי שחלקו של הגידול בגרימת מוות מיידי פחותה", וכי בחולי סכרת - כפי שהיה המנוח - הסיכון לאלח דם גבוה ב-60 עד 100% מהאוכלוסייה הרגילה.
לטענת המוסד לביטוח לאומי, משהוכח כי סיבת הפטירה הייתה אלח דם על רקע פצע לחץ ומחלת הסוכרת - ולא הגידול בעור - די בכך כדי לדחות את התביעה. הרופאה שחתמה על תעודת הפטירה העידה כי המנוח נפטר בשל פצע לחץ מזוהם בגב, וכי הגידול בפנים "לא גרם למוות אולם החמיר את מצב החולה". מנגד, טענה האלמנה כי יש לאמץ את חוות דעתו של פרופ' עמיחי ולהכיר הן בסיבת המוות והן בתנאי המיקרוטראומה.
בית הדין נדרש למבחן שנקבע בפסיקת בית הדין הארצי בעניין תביעות תלויים, ולפיו נדרש כי לפגיעה בעבודה תהיה "השפעה משמעותית" על המוות - ולא די בהשפעה "מסויימת", "שולית" או "זניחה". השופטת יהלום קבעה כי "למחלתו של המנוח SCC היתה השפעה מזערית על הפטירה, זאת אל מול סיבת הפטירה העיקרית - אלח דם", וכי "המינוח הנכון באשר לתרומת מחלת SCC לפטירת המנוח, הוא 'השפעה מסויימת' ולא 'השפעה משמעותית'".
שאלת ההכרה במחלות מקצוע והוכחת הקשר בין תנאי העבודה לבין מחלה קשה שבה ומעסיקה את בתי הדין, כפי שעולה גם ממדריך בנושא כיצד להוכיח שמחלה נגרמה כתוצאה מהעבודה. במקרים אחרים הצליחו מבוטחים לבסס קשר סיבתי, כמו מרתך שהמוסד סירב להכיר בו אך בית הדין קיבל את חוות דעת המומחה וקבע כי לעבודתו הייתה השפעה משמעותית על מחלתו.
בשורה התחתונה קבע בית הדין: "לא ניתן לומר כי למחלת SCC היתה השפעה משמעותית על הפטירה, כנדרש בפסיקה". נוכח כך נמנע ההרכב אף מלדון בסוגיית המיקרוטראומה. התביעה נדחתה, וללא צו להוצאות.
