הלוותה 235 אלף שקל, קיבלה בחזרה 369 אלף - ובכל זאת תבעה
בית משפט השלום בחיפה קיבל באופן חלקי בלבד את ערעורה של חברת האשראי טריבוס קפיטל על הכרעת הנאמנת בתיק חדלות הפירעון של אשה מהצפון. סגנית הנשיאה איילת הוך-טל דחתה את הדרישה לשכר טרחת עורך דין ולריבית פיגורים
סיפור על הלוואה, משכנתא שנייה על דירה, ותהליך חדלות פירעון שהסתיים במכירת הנכס - הגיע לפתחו של בית משפט השלום בחיפה. סגנית הנשיאה איילת הוך-טל נדרשה להכריע כמה בדיוק מגיע לנושה מובטח כשמדובר בסכומי כסף שנצברו אחרי שכבר ניתן צו לפתיחת ההליכים.
הרקע לסיפור מתחיל ביוני 2023, כשניתן צו לפתיחת הליכי חדלות פירעון נגד ציונה פרץ, ועו"ד ענבל בית הלחמי מונתה לנאמנת לניהול התיק. במסגרת ההליך הוגשו נגד פרץ תשע תביעות חוב בסכום כולל של כמעט 936 אלף שקל, שמתוכן אושר סכום של כ-855 אלף שקל. חלק ניכר מהחוב - כ-492 אלף שקל - היה חוב מובטח בשעבוד על דירתה, כשבנק מזרחי טפחות מחזיק במשכנתא ראשונה על הנכס וטריבוס קפיטל מחזיקה במשכנתא שנייה.
הדירה עצמה נמכרה במהלך ההליך תמורת 860 אלף שקל, ולפרץ נפסקו דמי דיור חלופי בסכום של 144 אלף שקל. טריבוס קפיטל, שהלוותה לפרץ 235 אלף שקל במרץ 2022, הגישה תביעת חוב מובטח על סכום של 294,289 שקל, ובנובמבר 2023 אושרה תביעתה בסכום הזה, נכון למועד מתן הצו. אבל כשמומש הנכס בפועל, הנאמנת עדכנה את ההכרעה וקבעה שהחוב המאושר לחברה גדל ל-370,596 שקל, בעקבות ריבית שנצברה מאז מתן הצו. כתוצאה מכך כבר הועבר לטריבוס דיבידנד בסך 369,763 שקל. ובכל זאת, החברה לא הסתפקה בכך והגישה ערעור.
שלוש טענות, ניצחון אחד
בערעור העלתה טריבוס קפיטל שלוש טענות נפרדות. הראשונה נגעה לאופן חישוב הריבית במסגרת ההסכם - טריבוס טענה שהנאמנת חישבה את הריבית רק החל ממועד הגשת תביעת החוב באוקטובר 2023, ולא ממועד מתן הצו לפתיחת ההליכים ביוני אותה שנה. לפי חישובי החברה, הפער הזה עלה לה בסכום של 15,673 שקל. כאן דווקא הנאמנת עצמה הסכימה עם הערעור, וגם השופטת קבעה שהצדק עם המערערת: "עמדה זו מתיישבת עם הוראות סעיפים 243(ג) ו-250(א)(2) לחוק, שכן מדובר ב'ריבית בסיסית' אשר מהווה חלק מהחוב המובטח". כך שברכיב הזה הערעור התקבל במלואו.
הטענה השנייה, שדווקא נדחתה, נגעה להוצאות משפטיות. טריבוס דרשה 23.6 אלף שקל (כולל מע"מ) עבור שכר טרחת עורך הדין שלה בניהול ההליך ובהגשת הערעור, וביקשה להכיר בכך כחלק מהחוב המובטח. השופטת לא התרשמה: "כל שהוצג מטעם המערערת בעניין זה מובא במסגרת נספח... בו מוצג חשבון עסקה... לא הוצג אישור על ביצוע התשלום בפועל, ולא הוצג הסכם שכר טרחה". מעבר לבעיית ההוכחה, נקבע גם שממילא לנאמנת אין שום סמכות להכיר בהוצאות כאלה במסגרת הכרעה בתביעת חוב, וזו סמכות שנמצאת בידיים של בית המשפט בלבד.
הטענה השלישית עסקה בריבית פיגורים - ההפרש בין הריבית שהיה על פרץ לשלם בפועל בגין אי-עמידה בהחזרים, לבין הריבית ההסכמית הרגילה, בסכום של 54,703 שקל, שאותה ביקשה טריבוס להכיר כחוב כללי. גם כאן השופטת דחתה את הטענה, בהסתמך על סעיף 235(ג) לחוק חדלות פירעון שקובע במפורש כי, "החובות הכלליים לא יכללו תוספת פיגורים". בנוסף, גם אם ניתן היה בתיאוריה להכיר ברכיב כ"ריבית נוספת" לפי סעיף 236 לחוק, השופטת ציינה שמדובר בדיון תיאורטי בלבד, משום ש"נראה כי מדובר בתיק שלא יהיה בו בכדי לשלם את כל החובות הכלליים". כלומר גם אם הזכות היתה קיימת על הנייר, בקופת ההליך פשוט אין מספיק כסף כדי לשלם אפילו את החובות הכלליים הרגילים.
בסיכומו של דבר, השופטת הוך-טל קיבלה את הערעור באופן חלקי בלבד: טריבוס קפיטל תקבל תוספת של 15,673 שקל עבור חישוב הריבית שתוקן, אך שאר הדרישות - שכר הטרחה וריבית הפיגורים - נדחו. בעקבות התוצאה המעורבת, כל צד יישא בהוצאותיו.
