קיובן: לחייב חברות להעניק מניות לכל העובדים, לא רק לבכירים

מארק קיובן, היזם והמשקיע שמחזיק בקבוצת דאלאס מאבריקס, קורא לחייב חברות להעניק מניות לכלל העובדים - ולא רק לבכירים. בפוסטים ברשת X טען קובאן כי כל עובד צריך לקבל מניות באותו שיעור מהשכר שבו מקבל המנכ"ל את התגמול ההוני שלו. לדבריו, כל עובד בחברה, מהמנכ"ל ועד לדרג הזוטר ביותר, צריך לקבל נתח במניות. לטענתו, חלוקת אקוויטי היא הדרך היעילה לצמצם את אי-השוויון בעושר, משום שהעובדים נהנים ישירות מהצלחת החברה שבה הם מועסקים. קיובן מצביע על כך שעושרם של המיליארדרים גדל בכ-33 טריליון דולר מאז 2015, בעיקר הודות לעליות בשוק המניות שמומנו בין היתר בכספי משקיעים קטנים וחוסכי פנסיה. השאלה שהוא מעלה היא מדוע העובדים, שמייצרים את התוצאות, אינם שותפים לרווח ההוני.

הפער בין העובדים לבכירים בולט בנתוני התגמול

טים קוק, מנכ"ל אפל, קיבל 78% מתגמול של 74.6 מיליון דולר בשנת 2024 בצורת מניות - כ-58.1 מיליון דולר. במקביל, תוכניות רכישת המניות הפתוחות לעובדים מגבילות את ההפרשה ל-10% מהשכר או ל-21,250 דולר בשנה, כך שהעובד הממוצע נחשף לחלק זעום מהתגמול ההוני שהבכירים נהנים ממנו.

קיובן מיישם את העמדה הזו בעברו העסקי. כשמכר את חברת מיקרוסולושנס לקומפיוסרב ב-1990 תמורת 6 מיליון דולר, חילק כ-20% מהתמורה בין 80 עובדיו, בונוס של כ-15 אלף דולר לכל אחד. כשמכר את ברודקאסט.קום ליאהו ב-1999 תמורת 5.7 מיליארד דולר, יותר מ-90% מעובדי החברה הפכו למיליונרים בזכות חלוקת הבונוסים והמניות.

דוגמה נוספת שקיובן מזכיר היא ספייס X, שבה אלפי עובדים הפכו למיליונרים על רקע עליית שווי החברה בהצעות רכש פנימיות שאפשרו להם למכור חלק מהמניות. בענף הטכנולוגיה, חלוקת מניות ויחידות מניה חסומות לעובדים כבר מהווה נוהג רווח, ובחברות רבות היא חלק מרכזי מחבילת התגמול המוצעת למהנדסים ולעובדי מטה. קיובן מבקש להרחיב את המודל הזה מעבר לחברות ההזנק ולתעשיות שבהן התגמול ההוני נהוג, ולהחיל אותו על מגוון רחב של מעסיקים ותפקידים, כולל עובדי שירות ותפעול שכיום נותרים מחוץ לתוכניות אלה.

התומכים והמבקרים

מעבר לרווח הכספי, תומכי הרעיון טוענים כי בעלות עובדים משנה את התרבות הארגונית. עובד שמחזיק במניות נוטה להזדהות עם יעדי החברה, להישאר בה זמן רב יותר ולראות בהצלחתה עניין אישי. מחקר של המרכז הלאומי לבעלות עובדים מ-2023 מצא כי לעובדים בחברות ESOP מסוג S היתרה החציונית בחיסכון הפנסיוני עמדה על 80,500 דולר - יותר מכפול מ-30,000 דולר בחברות דומות ללא בעלות עובדים.

מנגד, מבקרי הרעיון מצביעים על סיכון הריכוזיות. עובד שחסכונו הפנסיוני תלוי בחברה אחת חשוף לקריסתה, בעוד קרן פנסיה מפזרת את הסיכון על פני מאות חברות. חשש נוסף הוא דחיסת שכר - מעסיקים עשויים לרסן את השכר הבסיסי כדי לקזז את עלות המניות, ולהחליף שכר מובטח בנתח בעלות שערכו אינו מובטח.

ביקורת שלישית נוגעת לדילול. חברה המנפיקה מניות חדשות לעובדים מגדילה את מספר המניות במחזור ומקטינה את ערך האחזקה של המשקיעים הקיימים, הנושאים בעלות המהלך בעקיפין. מנהלי כספים טוענים כי הרחבה גורפת של תגמול הוני לכלל העובדים עלולה להכביד על מבנה ההון של חברות ציבוריות.

יישום ההצעה כמנגנון חובה יחייב חקיקה. קיובן עצמו הציג את הרעיון כתמריץ שהמדינה יכולה להעניק לחברות, כדי לעודד אותן לחלק מניות לכלל העובדים, ולא בהכרח כדרישה מיידית. הצעתו נתקלה בתגובות מעורבות ברשת, כשחלק מהמגיבים כינו את האופציות למניות מנגנון שאינו שווה דבר לעובד המן השורה כל עוד החברה אינה מונפקת או נמכרת.