חצי שנת שכר כדי לחצות את מצר הורמוז - ההצעה של בעלי המכליות

קבוצת סינוקור, בעלת צי מכליות הענק הגדול בעולם, הציעה לאנשי צוות תוספת שכר של חצי שנה תמורת הפלגה אחת הלוך ושוב אל מצר הורמוז ובחזרה, כך על פי דיווח של בלומברג. לפי הדיווח, המסלול שהוצע כולל איסוף נפט מסעודיה או מעיראק ופריקתו במפרץ עומאן, כשמשך ההפלגה כולה מוערך בכחודש. במילים אחרות, בעלי האוניות מוכנים לשלם עבור חודש עבודה שכר של חצי שנה, ובלבד שימצאו רב חובל וצוות שיסכימו להיכנס לטווח הסכנה. גובה הבונוס הוא עדות ישירה למחסור בצוותים מוכנים ולחשש הכבד שמלווה כל מעבר במצר.

מדוע ההורמוז הפך למלכודת? התנועה הימית במצר הורמוז חסומה במידה רבה מאז סוף פברואר, מועד שבו נפתחה מערכה אווירית של ארצות הברית וישראל נגד איראן. משמרות המהפכה האיראניים הזהירו מפני מעבר, השתלטו על ספינות סוחר ותקפו אותן, והניחו מוקשים ימיים במצר. השילוב הזה הפך את אחד הצווארי הבקבוק החשובים בעולם לאזור שספנים מעדיפים לעקוף, גם במחיר עיכובים ותוספות דלק.

דרך המצר עוברת כחמישית מצריכת הנפט העולמית, ולכן כל שיבוש בו נרשם מיד בזירת האנרגיה ובשוקי ההון. חוזה הנפט מסוג ברנט נסחר בשבועות האחרונים בתנודתיות גבוהה, כשכל ידיעה על תקיפה או על מוקש נוסף מזיזה את המחיר. משקיעים בישראל שעוקבים אחר ההשלכות בוחנים גם את שער הדולר, שנוטה להתחזק בעתות מתיחות גיאופוליטית.

מה עושים הצוותים והמבטחים?

הבעיה של בעלי האוניות אינה רק מחיר, אלא היצע. גם כשהתעריפים למעבר במצר מזנקים, כמעט אין פעילות ממשית, כך שהמחירים הגבוהים נותרים לעיתים תיאורטיים בלבד. צוותים רבים פשוט מסרבים להיכנס, וחברות ביטוח מתמחרות מחדש את הפוליסות או נמנעות מכיסוי. תנועת המכליות באזור ירדה לשפל של חודשיים, לפי נתונים שפורסמו לאחרונה.

הזירה המדינית מוסיפה שכבה נוספת של אי ודאות. הנשיא דונלד טראמפ הכריז כי ארצות הברית תשמש "אפוטרופוס" של המצר, והציע הגנה אמריקנית לספינות תמורת תשלום של כ־20% מערך המטען. ההצעה, שהפתיעה חלק מהשחקנים בענף, מעלה שאלות על מי יישא בעלות ההגנה ואם היא תספיק כדי להחזיר את הספנים למים.

ההשלכות אינן נעצרות בזירת הנפט. מדדי המניות בוול סטריט, ובראשם מדד S&P 500, מגיבים לכל הסלמה, שכן חברות תעופה, תעשייה ולוגיסטיקה חשופות ישירות למחיר האנרגיה ולשיבושי השרשרת. עלייה מתמשכת במחיר הנפט מאיימת גם על מגמת האינפלציה שהבנקים המרכזיים מנסים לרסן.

הבונוס של סינוקור הוא בראש ובראשונה מדד לפחד. כל עוד צוותים דורשים שכר של חצי שנה תמורת חודש עבודה, אות ברור הוא שהשוק אינו מאמין ששקט אמיתי חזר למצר. הימים הקרובים יגלו אם רבי חובלים, צוותים, בעלי אוניות ומבטחים יחליטו שהמעבר בהורמוז עדיין שווה את הסיכון, או שהנתיב יישאר חסום בפועל למרות ההצהרות המדיניות.