רוצים קצבה של 10,000 שקל? כמה צריך להפקיד כל חודש כדי להגיע

רוב מחשבוני הפנסיה מתחילים מההפקדה ומגיעים לקצבה. מחשבון יעד הקצבה עובד בכיוון ההפוך: מתחילים מהקצבה החודשית הרצויה בפרישה, והכלי מחשב איזו הפקדה חודשית דרושה כדי להגיע אליה. זו נקודת המבט הטבעית של מי שכבר יודע לאיזו רמת חיים הוא מכוון בגיל הפרישה, ורוצה לתרגם אותה לפעולה שאפשר לבצע כבר החודש - ולא להישאר עם תחושה מעורפלת שאולי כדאי להפקיד יותר.

הכלי מתאים למי שמתכנן את החיסכון סביב יעד ברור, למשל שמירה על רמת חיים דומה לזו של היום או כיסוי הוצאה חודשית ידועה בפרישה. הוא שימושי לצעירים שרוצים לדעת מאיזה סכום הפקדה להתחיל, לעצמאים שאין להם מעסיק שמפקיד עבורם וצריכים לקבוע בעצמם את הקצב, ולמי שגילה בבדיקת הדוח שהמסלול הנוכחי לא יביא אותו ליעד ומחפש בכמה להגדיל את ההפקדה.

החישוב מתבצע בשני שלבים. תחילה הכלי ממיר את קצבת היעד לצבירה הדרושה בפרישה, על ידי הכפלתה במקדם ההמרה: קצבה של 10,000 שקל במקדם 200 מחייבת צבירה של 2 מיליון שקל. לאחר מכן הוא מחשב לאחור איזו הפקדה חודשית, בתוספת התשואה שנצברת לאורך השנים, תגיע לסכום הזה עד גיל הפרישה. אם כבר קיימת צבירה, המחשבון מפחית את הערך העתידי שלה מהיעד, כך שנותר לגשר רק על ההפרש.

נניח חוסך בן 35 שמכוון לקצבה של 10,000 שקל בחודש. במקדם המרה של 200, היעד הוא צבירה של 2 מיליון שקל עד גיל 67, בעוד 32 שנה. בהנחת תשואה שנתית של 4 אחוז ובלי צבירה קיימת, ההפקדה החודשית הדרושה היא כ-2,570 שקל - שיעור שקרוב להפקדה הסטנדרטית של שכיר שמשתכר כ-15 אלף שקל. אם כבר צבורים 200 אלף שקל, הם יגדלו עד הפרישה לכ-720 אלף שקל, וההפקדה החודשית הדרושה תרד לכ-1,650 שקל בלבד. הפער בין שני התרחישים ממחיש כמה שווה כל שקל שנחסך מוקדם.

הגורם המשפיע ביותר על ההפקדה הדרושה הוא הזמן. אותו יעד של 2 מיליון שקל דורש הפקדה חודשית נמוכה בהרבה למי שמתחיל בגיל 30 לעומת מי שמתחיל בגיל 45, משום שלכסף של המתחיל המוקדם יש שנים רבות יותר לצבור בהן תשואה על תשואה. דחייה של עשור בתחילת החיסכון עשויה להכפיל את ההפקדה הדרושה כדי להגיע לאותה קצבה, ולכן ההחלטה מתי מתחילים משפיעה לא פחות מההחלטה כמה מפקידים.

שווה לתרגם את ההפקדה הדרושה לאחוז מהשכר. הפקדה של 2,570 שקל אצל מי שמשתכר 15 אלף שקל היא כ-17 אחוז, קרוב מאוד להפרשה הפנסיונית שממילא מבוצעת עבור שכיר. אצל עצמאי, שנדרש להפריש שיעור נמוך יותר על פי חוק, אותה הפקדה עשויה לדרוש תוספת וולונטרית מעבר למינימום. הצגת הפער הזה עוזרת להבין אם היעד מושג במסגרת ההפקדה הקיימת או שנדרשת הגדלה יזומה.

יתרון נוסף של הכלי הוא היכולת לבדוק כמה עולה כל שיפור ביעד. העלאת קצבת היעד מ-10,000 ל-12,000 שקל מגדילה את הצבירה הדרושה מ-2 מיליון ל-2.4 מיליון שקל, ומתורגמת לתוספת של כמה מאות שקלים להפקדה החודשית לאורך כל שנות החיסכון. כך אפשר לתמחר מראש שאיפה לרמת חיים גבוהה יותר בפרישה, ולהחליט אם היא שווה את הקיצוץ בהכנסה הפנויה היום. אותו היגיון עובד גם בכיוון ההפוך, למי שמעדיף להקל על ההווה ומוכן להסתפק בקצבה צנועה יותר.

כדאי לקבוע את קצבת היעד בזהירות. קצבה של 10,000 שקל היום לא תקנה את אותו סל מוצרים בעוד שלושה עשורים, ולכן מי שמכוון לרמת חיים עתידית צריך להביא בחשבון את שחיקת הכוח הקונה. מנגד, אל קצבת היעד הפרטית מצטרפת קצבת אזרח ותיק מהביטוח הלאומי, שמפחיתה את הצבירה שהחיסכון הפרטי צריך לספק בעצמו. התוצאה אינה גזירה סופית אלא נקודת פתיחה: שינוי מקדם ההמרה, הנחת התשואה או גיל הפרישה מזיז את ההפקדה הדרושה, ולכן שווה להריץ כמה צירופים ולבחור יעד שהוא גם שאפתני וגם בר-השגה. לאחר שקובעים את ההפקדה, בדיקה שנתית מול הדוח הפנסיוני מוודאת שהחיסכון נשאר במסלול אל היעד.