היום שאחרי השעון המעורר: מדריך פרישה

במשך ארבעה עשורים, ואולי יותר, החיים שלכם התנהלו לפי קצב קבוע ומוכר: צלצול השעון המעורר בשעה מוקדמת, הקפה של הבוקר שנלגם בחיפזון, הפקקים בדרך למשרד שהפכו לחלק מהשגרה, הישיבות האינסופיות, הלחצים המקצועיים והיעדים השנתיים. הזהות שלכם הייתה שזורה ללא הפרדה בתפקיד שביצעתם, בכרטיס הביקור שהחזקתם ובמשכורת שנכנסה מדי חודש לחשבון הבנק כשעון שוויצרי. התואר המקצועי שלכם הפך לחלק בלתי נפרד מהשם שלכם - "דני המהנדס", "שרה המנהלת", "משה הרואה חשבון". ואז, ביום אחד שנראה רגיל לכאורה, השעון מפסיק לצלצל, והשקט הפתאומי יכול להיות מטריד לא פחות מהרעש שהיה.

הפרישה לגמלאות היא אולי הדרמה הגדולה ביותר במחזור החיים המודרני, שינוי מהותי שמשפיע על כל מישור של הקיום, אך כיום היא נראית אחרת לגמרי מכפי שנראתה עבור דור ההורים והסבים שלנו. אם בעבר פרישה הייתה מילה נרדפת ל"זקנה" וליציאה סופית מהמשחק, לסיום של הפרודוקטיביות ולהתיישבות בכורסה מול הטלוויזיה, היום מדובר בפרק זמן ארוך ומשמעותי שיכול להימשך 25, 30 ואף 40 שנה של חיים פעילים. זהו שליש שלם מהחיים, תקופה ארוכה יותר מכל הלימודים שלכם ולעיתים אף ארוכה יותר מקריירה מקצועית שלמה, שבה אתם נדרשים להמציא את עצמכם מחדש - כבני זוג שחולקים עכשיו את כל היום יחד, כהורים ובעיקר כסבים וסבתות לדור הבא, כצרכנים בעלי צרכים משתנים, וכאזרחים שיכולים לתרום לחברה בדרכים חדשות.

אולם, לצד החופש המיוחל והזמן הפנוי שכה חלמתם עליו במהלך השנים, המעבר הזה טומן בחובו שדה מוקשים מורכב ורב-ממדי שדורש ניווט זהיר. מצד אחד, מערכת חוקים מסובכת ומתחלפת, טבלאות גילאים שמשתנות לנגד עינינו (במיוחד עבור נשים שחוות עלייה מתמשכת בגיל הפרישה), תקנות מס שדורשות הבנה מעמיקה, ומצד שני, עולם פיננסי סבוך ומאיים שבו החלטה של רגע בגיל 67 - האם למשוך את הכסף כסכום חד-פעמי או כקצבה, האם להמשיך לעבוד או לפרוש לחלוטין - עשויה לקבוע בצורה בלתי הפיכה אם תחיו ברווחה ובנוחות או בצמצום ובדאגה כלכלית מתמדת בגיל 87. מעבר למספרים, לתחשיבים ולאקסלים, קיים האתגר הנפשי והרגשי העמוק: איך בעצם מתמודדים עם השקט הפתאומי שמחליף את הרעש הקבוע? איך מגדירים ערך עצמי וחיוניות כשאין יותר "בוס" שמעריך אותכם, "פרויקט" שממתין להשלמה, או "לקוחות" שתלויים בכם? איך ממלאים את השעות הארוכות של היום? ואיך שומרים על תחושת רלוונטיות וחיוניות בעולם דיגיטלי שדוהר קדימה במהירות מסחררת?

במדריך שלפניכם נפרק את הפרישה לגורמים המרכזיים שלה. נצלול עמוק אל המספרים המעודכנים, נבין לעומק את המשמעויות הכלכליות הממשיות של כל החלטה - גדולה כקטנה, נבחן את ההבדלים המשמעותיים בין המגזרים השונים במשק הישראלי, נסקור את הכלים והזכויות העומדים לרשותכם, ובעיקר, ננסה להבין איך מתכננים לא רק את הפנסיה שבחשבון הבנק, את המספרים הקרים, אלא את הפנסיה של הנפש והרוח. כי פרישה מוצלחת ומספקת היא לא כזו שבה יש לכם מספיק כסף כדי לא לעשות כלום ולשבת בחיבוק ידיים, אלא כזו שבה יש לכם מספיק שקט כלכלי, ביטחון פיננסי איתן ויציבות נפשית כדי לעשות סוף סוף את כל מה שתמיד חלמתם - לטייל, ללמוד, להתנדב, ליצור, לבלות עם הנכדים, או פשוט ליהנות מקצב חיים איטי יותר.

• איך להרוויח 53% ביום - רק היום
• חוק הפנסיות לפורשי צה״ל אושר לקריאה שנייה ושלישית
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

פרק א': מה אומר החוק? מבוך הגילאים והתקנות 

החוק הישראלי, במורכבותו האופיינית, מגדיר לא פחות משלושה סוגים שונים של "גיל פרישה", וחשוב מאוד להבחין ביניהם בצורה מדויקת כדי לדעת מתי בדיוק הכסף שלכם הופך לנזיל ונגיש, מתי אתם זכאים לקצבאות, ומתי אתם יכולים באמת לעזוב את מקום העבודה:

גיל הפרישה (גיל הזכאות המותנה):

זהו הגיל הראשון והבסיסי ביותר שבו ניתן להתחיל לקבל קצבת אזרח ותיק מהביטוח הלאומי, אך יש לזכור שהזכאות תלויה במה שמכונה "מבחן הכנסות" מחמיר. המשמעות המעשית היא שאם תבחרו להמשיך לעבוד במשרה מלאה או אף חלקית ותרוויחו מעל תקרת הכנסה מסוימת שנקבעת מדי שנה, הקצבה שלכם תקוצץ באופן יחסי לעודף ההכנסה, או אף תתבטל כליל אם תעברו את התקרה בהרבה.

גברים: הגיל עומד כיום על 67 שנים, ללא שינוי צפוי בשנים הקרובות.

• סל קליטה לעולים חדשים - מה הוא כולל ומי זכאי לקבל? עדכון 2026
• היום שאחרי: המדריך להתנהלות פיננסית לאחר פטירת בן זוג
• תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
• זכויות אזרחים ותיקים ב-2026: המדריך המלא לקצבאות, גיל הפרישה...

נשים: כאן מתרחשת הדרמה החברתית והכלכלית הגדולה של השנה שעברה. גיל הפרישה לנשים נמצא כבר שנים בתהליך עלייה מתמשך ומדורג לקראת יעד של 65 שנים, במטרה להשוות אותו לגיל הפרישה של הגברים. אישה שנולדה בין ינואר (לרבות ינואר עצמו) לחודש דצמבר 1961 תפרוש בגיל 62 שנים ושמונה חודשים בדיוק. כל חצי שנה נוספת מוסיפה חודשיים לגיל הפרישה, וכך נשים צעירות יותר יגיעו בהדרגה לגיל 65.

גיל הזכאות המוחלט (גיל 70):

בגיל קריטי זה, שהוא אחיד לכולם, הביטוח הלאומי מפסיק באופן מוחלט לבדוק כמה אתם מרוויחים ומאיפה מגיעות ההכנסות שלכם. זהו שלב משמעותי בו הזכאות לקצבה הופכת לאוניברסלית. גם אם אתם מנכ"לים בכירים שמרוויחים 50 אלף שקל בחודש ויותר, יועצים עצמאיים עם הכנסות גבוהות, או בעלי עסקים מצליחים, אתם זכאים לקצבת אזרח ותיק מלאה וללא כל קיצוץ. המדינה מכירה בגיל זה כנקודה שבה כל אזרח ראוי לתמיכה, ללא קשר למצבו הכלכלי.

גיל פרישת חובה (גיל 67):

זהו הגיל שבו, על פי חוק, המעסיק זכאי מבחינה משפטית לבקש מכם לפרוש ולעזוב את מקום העבודה. עם זאת, וזה חשוב מאוד לדעת, פסיקת בתי הדין לעבודה בשנים האחרונות קבעה בצורה חד-משמעית כי חובה על המעסיק לערוך הליך שימוע תקין ומסודר, לשמוע בתום לב את רצון העובד להמשיך ולשקול אותו ברצינות, ולבחון באופן אובייקטיבי את תפקודו המקצועי, את תרומתו הייחודית למקום, ואת מצבו הבריאותי. אי אפשר פשוט "לזרוק" עובד החוצה רק בגלל שהגיע למועד הקלנדרי של גיל 67, במיוחד אם הוא נחשב חיוני לארגון, מתפקד ברמה גבוהה, ומעוניין בכל ליבו להישאר ולהמשיך לתרום. מקרים רבים הגיעו לבתי הדין והעובדים זכו בפיצויים כבדים על פיטורים שנחשבו לבלתי חוקיים.

פרק ב': פרישה לפי מגזרים - השטח הישראלי לא אחיד כלל

המציאות הישראלית המורכבת, עם הפסיפס האוכלוסיות והתרבויות שלה, מייצרת מסלולי פרישה שונים מאוד, כמעט דרמטית, לאוכלוסיות שונות:

כוחות הביטחון:

קציני צה"ל וקציני משטרה פורשים בגיל ממוצע נמוך במיוחד של כ-43-45 שנים בלבד, לאחר כ-20-25 שנות שירות אינטנסיבי. הם מקבלים מהמדינה מה שמכונה "פנסיית גישור" - קצבה חודשית שמשולמת להם החל מיום הפרישה ועד שהם מגיעים לגיל 67, מועד בו הם עוברים לקצבת הזקנה הרגילה. זהו מגזר ייחודי שנכנס ל"קריירה שנייה" מלאה בשיא הכוח הפיזי והמנטלי שלו, בגיל שבו רבים אחרים עדיין מטפסים בסולם הארגוני. חלקם הגדול ממשיכים לעבוד במגזר הפרטי, בתפקידי ביטחון, ניהול או ייעוץ, ובכך מרוויחים הן פנסיה והן שכר.

עובדי הוראה:

מורים, מורות וגננות נשחקים מהר יותר מבחינה פיזית ונפשית בשל האופי המאתגר של המקצוע - העמידה הרבה, הרעש המתמיד, הלחץ הרגשי מהתמודדות עם ילדים ובני נוער. גננות, בשל העבודה הפיזית האינטנסיבית במיוחד עם ילדים קטנים, יכולות לפרוש החל מגיל 59 בתנאים מסוימים של ותק ושירות. משרד החינוך מציע מדי שנה, במסגרת תוכניות מיוחדות, מכסות פרישה מוקדמת עם מענקים כספיים נדיבים למורים ותיקים שחשים מיצוי פיזי או נפשי, במטרה לאפשר להם לפרוש בכבוד ולפנות מקום למורים צעירים.

שופטים, דיינים ופרופסורים:

המערכת המשפטית והאקדמית מכירה בניסיון המקצועי שלהם, בחוכמה שנצברה עם השנים ובידע הייחודי שלהם כנכס עליון שקשה להחליף, ולכן הם אינם מחויבים לפרוש עד גיל 70, ובמקרים מסוימים אף יכולים להאריך את כהונתם. זוהי הכרה בכך שבמקצועות מסוימים הניסיון והבשלות הם היתרון התחרותי המרכזי.

המגזר הערבי:

במגזר הערבי, ובמיוחד בקרב גברים העוסקים בעבודות פיזיות כבדות ומשחקות (בנייה, עבודות תשתית, חקלאות כבדה), קיימת תופעה של "פרישה כפויה" מוקדמת מאוד בשל מצב בריאותי ירוד, לעיתים כבר בגיל 55 או אף מוקדם יותר. הבעיה החמורה היא שרבים מהם לא צברו פנסיה מספקת במהלך שנות עבודתם, לעיתים בשל עבודה "בשחור" או במשק המשפחתי, ונותרים ללא רשת ביטחון כלכלית הולמת לשנים הארוכות שנותרו להם.

המגזר החרדי:

במגזר החרדי, נשים המהוות את עמוד השדרה הכלכלי של המשפחה, המפרנסות והאחראיות לרוב ההכנסה, נאלצות כעת לעבוד יותר שנים בשל העלאת גיל הפרישה - שינוי שפוגע בהן קשות מבחינה כלכלית ומשפחתית. בעוד הגברים בחלק נכבד מהמגזר לעיתים קרובות לא צוברים פנסיה סדירה בכלל בשל לימוד תורה במשך שנים רבות או עבודה לא רשמית, ונסמכים כמעט כולם על קצבאות הזקנה הממלכתיות הבסיסיות כמקור הכנסה עיקרי בפרישה.

המשמעות הכלכלית - כמה ממש עולה לכם לפרוש מוקדם או מאוחר?

פרישה היא קודם כל החלטה פיננסית מורכבת עם השלכות ארוכות טווח. כל שנה בודדת של הקדמה או דחייה משנה באופן דרמטי ובלתי הפיך את גובה הקצבה שתקבלו לכל החיים הנותרים:

הסכנה הכלכלית הגדולה בפרישה מוקדמת (החל מגיל 60):

כאשר אתם פורשים מוקדם, קרן הפנסיה שלכם נדרשת לחלק את כל הסכום הכולל שחסכתם במהלך שנות עבודתכם במה שמכונה "מקדם המרה" - נוסחה אקטוארית מורכבת. ככל שתבחרו לפרוש מוקדם יותר, המקדם יהיה גבוה יותר משמעותית (מכיוון שהקרן צריכה "למתוח" את הכסף על פני יותר שנים, כי תחיו יותר שנים כפורשים), והתוצאה היא שהקצבה החודשית שתקבלו תהיה קטנה יותר באופן משמעותי. פרישה בגיל 60 לעומת המתנה עד גיל 67 יכולה להקטין את הקצבה החודשית שלכם ב-30% עד אפילו 40% - קיצוץ עצום שימשיך איתכם עד יום מותכם. בנוסף, אתם מפסיקים לצבור זכויות נוספות בשבע השנים הללו, שהן בדרך כלל שנות השכר הגבוה ביותר שלכם.

הרווח המשמעותי בדחיית פרישה:

מנגד, אם תבחרו להמשיך לעבוד מעבר לגיל הפרישה הרגיל של 67 ותחליטו שלא למשוך את קצבת אזרח ותיק מהביטוח הלאומי (בכוונה לדחות אותה), תזכו לתוספת כספית משמעותית שמכונה "תוספת דחייה" בשיעור של 5% נוספים על סכום הקצבה הבסיסית עבור כל שנה שתדחו בגלל הכנסות מעבודה. דחייה של 3 שנים מלאות, למשל עד גיל 70, יכולה להוסיף לכם בסך הכל 15% מלאים לקצבת הביטוח הלאומי שתקבלו - תוספת שתישאר איתכם לצמיתות, לכל החיים. בנוסף, אתם ממשיכים להפקיד לפנסיה ולהגדיל את הסכום הכולל שם.

הטבת המיליונים - קיבוע זכויות פנסיוניות (טופס 161ד):

זהו ללא ספק המונח הקריטי והחשוב ביותר שכל פורש חייב להכיר לעומק. בעת הפרישה הרשמית שלכם מעבודה, עליכם להגיש למס הכנסה טופס רשמי הנקרא "טופס 161ד - קיבוע זכויות". זהו מהלך מכריע ומשמעותי שבו אתם בעצם "מקבעים" ו"נועלים" מול רשויות המס את הפטור החוקי ממס המגיע לכם על חלקים משמעותיים מהפנסיה והחיסכון שצברתם. דרך טופס זה אתם מחליטים באופן אסטרטגי כמה מסכום הפטור הכולל יוקצה לפיצויי הפיטורים החד-פעמיים (שחלקם פטורים ממס), וכמה יוקצה לקצבה החודשית השוטפת שתקבלו. זוהי החלטה טכנית מורכבת שדורשת ייעוץ מקצועי.

אזהרה חמורה: מי שלא יבצע את תהליך קיבוע הזכויות במועד הנכון - סמוך ככל האפשר למועד הפרישה בפועל - עלול לשלם למס הכנסה מס מיותר ומופרז של מאות ואלפי שקלים מדי חודש במשך כל שנות הפרישה, סכומים עצומים שפשוט "נעלמים" לקופת המדינה במקום להישאר בחשבון הבנק שלכם ולשמש אתכם. זהו אחד הטעויות הכלכליות הנפוצות והיקרות ביותר של פורשים.

היום שאחרי - האתגר הפסיכולוגי, הרגשי והחברתי

הטעות הנפוצה והמסוכנת ביותר שאנשים עושים היא לתכנן בקפידה את הכסף, את המספרים, את התיקים הפיננסיים - ולשכוח לחלוטין את הנפש, את הרגש, את הזהות. פרישה היא אירוע חיים משברי ומהפכני שמשנה הכל.

אובדן הזהות המקצועית והחברתית:

כאשר אדם שהיה במשך 40 שנה "סמנכ"ל משאבי אנוש", "מנהל אגף", "מהנדס בכיר" או "רואה חשבון של החברה" הופך ללא אזהרה ל"פנסיונר" בלבד, הוא מאבד בבת אחת את התואר המקצועי והסטטוס החברתי שהגדירו אותו במשך עשרות שנים. תחושת ה"חיוניות" האישית נפגעת קשות - הרגשה שאתם נחוצים, שאתם תורמים, שמישהו מחכה לדעתכם. לפתע, אף אחד לא שואל את דעתכם במיילים, אף אחד לא מזמין אתכם לישיבות, אף אחד לא תלוי בהחלטות שלכם. ההמלצה המקצועית המובילה של יועצי פרישה היא פרישה מדורגת והדרגתית - ירידה קודם ל-4 ימי עבודה בשבוע במשך חצי שנה, אחר כך ל-3 ימים במשך תקופה נוספת, ורק אז הפסקה מוחלטת. זה מאפשר "גמילה" רגשית הדרגתית מעולם העבודה.

הלם הבית וחיי הזוגיות:

פתאום, אחרי שנים שבהן כל אחד מבני הזוג יצא בבוקר לדרכו ונפגש רק בערב, אתם נמצאים יחד עם בן או בת הזוג 24 שעות ביממה, 7 ימים בשבוע, בלי הפסקה. זוגות רבים מאוד חווים משברים זוגיים חריפים בשנה הראשונה לפרישה כי הם לא הורגלו לחלוק את המרחב הפיזי והרגשי בצורה כל כך אינטנסיבית. פתאום יש ויכוחים על "מי יושב בכורסה שלי", "למה אתה תמיד במטבח כשאני מבשלת", "למה את עושה רעש בבוקר כשאני רוצה לישון". חשוב מאוד לייצר מראש "מרחבים נפרדים" - פינה משלכם בבית, תחומי עניין עצמאיים שלא תמיד משותפים, חברים נפרדים, ולהבין שבריאות זוגית דורשת גם ריחוק מסוים.

קריסת המבנה החברתי:

עבור רוב האנשים, מקום העבודה הוא המקור העיקרי, לעיתים היחיד, של החברים והקשרים החברתיים שלנו. הקולגות שלנו הם אלו שאיתם אנחנו משתפים, צוחקים, מתלוננים, חוגגים ימי הולדת. ביום הפרישה, כמעט בין לילה, הטלפון הנייד מפסיק לצלצל, וואטסאפ שקט, אף אחד לא מזמין אתכם לארוחת צהריים או לקפה. הבדידות יכולה להיות קשה ומפתיעה. יש צורך אקטיבי, מכוון ומתוכנן מראש לבנות רשת חברתית חדשה לחלוטין: הרשמה לחוגים של ציור, קרמיקה או כתיבה, התנדבות שבועית במסגרת משמעותית, הצטרפות לקבוצת טיולים של פנסיונרים, או אפילו לימודים אקדמיים במכללה לגיל השלישי.

היבטים כלכליים נוספים שאולי לא תכננתם

הביטוח הסיעודי - החור השחור:

מערך הביטוח הסיעודי בישראל נמצא במשבר ממשי וקשה. הפורש חייב לבדוק ולשאול את עצמו: "מה בדיוק יקרה לי ולמשפחתי אם אהיה סיעודי - אם אצטרך עזרה יומיומית בהלבשה, רחצה והאכלה?". הסתמכות בלעדית על קופת החולים או על הביטוח הלאומי היא סיכון עצום וחוסר אחריות. הקצבה שהביטוח הלאומי משלם למי שהוכר כסיעודי (כ-5,500 שקל בחודש) רחוקה מאוד מלכסות את העלות האמיתית של טיפול סיעודי איכותי בבית או במוסד (שעומדת על 10,000-25,000 שקל בחודש). תכנון הפרישה חייב לכלול במפורש בדיקה של הביטוח הסיעודי הקיים, והקצאה של עתודה כספית ריאלית למצב חירום כזה. חלק מהפורשים בוחרים להקצות את כל מענק הפיטורים לקרן נפרדת שלא נוגעים בה, שמיועדת רק למקרה של מחלה או סיעוד.

צמצום מגורים - ההחלטה הקשה:

הילדים עזבו את הבית לפני שנים, הקימו משפחות משלהם, והחדרים שלהם עומדים ריקים. אתם נשארים לבד בבית גדול של 5 חדרים, לעיתים עם שני מפלסים ומדרגות תלולות שמסכנות אתכם, עם ארנונה גבוהה מאוד, עלויות חימום וקירור משמעותיות, וניקיון שלוקח שעות. מעבר לדירה קטנה יותר (3 חדרים), נגישה (קומה ראשונה או עם מעלית), ובמיקום נוח לשירותים (קופת חולים, סופרמרקט, תחבורה ציבורית) הוא מהלך כלכלי חכם ונכון שמשחרר הון נזיל משמעותי - לעיתים מאות אלפי שקלים ואף מיליון שקל. כסף זה יכול לשמש אתכם להנאות החיים, לטיולים בארץ ובעולם, לעזרה ממשית לילדים (במתנת דירה או לימודים), או פשוט כרזרבה להוצאות בריאות עתידיות. אבל ההחלטה רגשית קשה - זהו הבית שגידלתם בו את הילדים, שיש בו זיכרונות.

ירושה בחיים - לתת או לא לתת:

הורים רבים בוחרים בשנים האחרונות לתת חלק ניכר מהכסף שלהם לילדים עכשיו, כשהם בחיים - לעזור עם מקדמה לדירה, לממן לימודים אקדמיים של הנכדים, לממן חתונה - ולא רק להשאיר הכל בצוואה שתיפתח אחרי המוות. זה מעניק סיפוק רגשי עצום - לראות את הילדים שמחים, להיות חלק מההצלחה שלהם, ליהנות מהנכדים בדירה החדשה. אך מהלך זה מחייב זהירות רבה ותכנון פיננסי מדויק - אל תתנו כסף שאתם עלולים להזדקק לו בעצמכם לבריאותכם או לטיפול סיעודי בעוד עשור או שניים. יועצים פיננסיים ממליצים לשמור לפחות 500,000-700,000 שקל כ"כרית ביטחון" אישית.

אוריינות דיגיטלית - הכרח ההישרדות:

פנסיונר שלא יודע לתפעל אפליקציה של בנק (להעביר כספים, לשלם חשבונות), של קופת חולים (לקבוע תורים, להוריד תוצאות בדיקות), או של משרד הפנים (לחדש תעודת זהות) - נשאר מאחור ותלוי באחרים בצורה מביכה ומתסכלת. השקעה של זמן ומאמץ בלימוד טכנולוגי בסיסי - קורס מחשבים לגיל השלישי, עזרה מהנכדים, שיעורים פרטיים - היא השקעה ישירה בעצמאות שלכם, בכבוד שלכם ובאיכות החיים שלכם.

סיכום: המפתחות לפרישה מוצלחת

פרישה מוצלחת, מספקת ומאושרת נשענת על שלוש רגליים חזקות ויציבות, וחוסר באחת מהן עלול להפיל את כל המבנה:

רגל כלכלית: תכנון פיננסי מדויק שכולל קצבה חודשית מספקת, ניהול נכון של קיבוע זכויות ומיסוי, הבנה של מקדמי ההמרה, והקצאת רזרבה לביטוח סיעודי ובריאות.

רגל גופנית: שמירה על בריאות הגוף דרך פעילות ספורטיבית קבועה, תזונה נכונה, ביקורות רפואיות שוטפות, ובעיקר - ביטוח בריאות וסיעוד הולם שיגן עליכם במקרה של מחלה או תאונה.

רגל נפשית: מציאת משמעות חדשה לחיים דרך תחביבים, התנדבות, לימודים, קשרים חברתיים, ובניית זהות חדשה שאינה תלויה בתואר המקצועי של פעם.

אל תחכו עד הרגע האחרון: אל תחכו לגיל 67, ליום הפרישה עצמו, כדי להתחיל לתכנן את הפרישה שלכם. התחילו כבר בגיל 60, או אפילו מוקדם יותר, כדי שכשיגיע הרגע המכריע - תוכלו באמת, בלי דאגות ובלי חרדות, ליהנות מהחופש, מהזמן הפנוי ומהרוגע שכה עמלתם והקרבתם עבורם במשך עשרות שנים של עבודה קשה.

שאלות ותשובות נפוצות על פרישה