פער של 2 מיליון שקל בפנסיה - איך לחסוך נכון לפנסיה?

הבחירה במסלול ההשקעה היא אחת ההחלטות הפנסיוניות שרוב החוסכים אינם מקדישים לה תשומת לב, אך השפעתה על גובה החיסכון בפרישה גדולה מכפי שנהוג לחשוב. קרן הפנסיה אינה כספת שמחזיקה את הכסף במקומו; היא משקיעה אותו בשוק ההון, ומסלול ההשקעה קובע את תמהיל הנכסים - כמה מהכסף מופנה למניות, כמה לאיגרות חוב וכמה לאפיקים סולידיים. מסלול מנייתי, כללי או סולידי מובילים לתשואה שונה לאורך השנים, והפער ביניהם מצטבר לסכומים ניכרים.

שלושת המסלולים נבדלים ברמת החשיפה לסיכון. המסלול המנייתי מפנה נתח גבוה למניות, ולכן הוא תנודתי יותר אך צפוי להניב תשואה ריאלית ארוכת טווח גבוהה יותר, כאומדן של כ-6.5% בשנה מעל האינפלציה. המסלול הכללי, שהוא ברירת המחדל של מרבית החוסכים, מחזיק תמהיל מאוזן של מניות ואיגרות חוב ומכוון לתשואה של כ-5%. המסלול הסולידי שם דגש על יציבות, מפחית את החשיפה למניות ומכוון לתשואה נמוכה יותר של כ-3.5%. ההבדל הזה נראה זניח בשנה בודדת, אך לא כך הוא מתנהג לאורך זמן.

כאן נכנס לתמונה הגורם שמכריע - הזמן. חיסכון פנסיוני נמשך עשרות שנים, ובאופק כזה פועל מנגנון הריבית דריבית: התשואה של כל שנה מצטרפת לקרן ומניבה בעצמה תשואה בשנים הבאות. פער שנתי של אחוז וחצי, שנראה שולי, מכפיל את עצמו שוב ושוב עד שהוא הופך לפער של מאות אלפי שקלים בין המסלולים. ככל שהתקופה עד הפרישה ארוכה יותר, כך משקל הבחירה במסלול גדל, וחוסך צעיר משפיע על התוצאה יותר מחוסך שנותרו לו שנים ספורות. מסיבה זו הבחירה במסלול בגיל צעיר נחשבת לאחת ההחלטות הפיננסיות בעלות ההשפעה המצטברת הגדולה ביותר, גם אם היא נעשית פעם אחת ונשכחת.

המחשבון שלפניכם ממחיש את הפער הזה במספרים. מזינים בו את ההפקדה החודשית לפנסיה - סך ההפרשות של העובד, המעסיק ורכיב הפיצויים - את מספר שנות החיסכון שנותרו עד הפרישה ואת הצבירה הקיימת בקרן נכון להיום. הכלי מחשב לכל אחד משלושת המסלולים את הצבירה הצפויה בסוף התקופה לפי אומדני התשואה הריאלית, ומציג את הפער בין המנייתי לסולידי. מכיוון שהחישוב ריאלי, הסכומים מבטאים כוח קנייה בערכי היום ולא מנופחים על ידי האינפלציה.

דוגמה ממחישה את סדר הגודל. חוסך שמפקיד 2,000 שקל בחודש, נותרו לו 35 שנים עד הפרישה וכבר צבר 100,000 שקל, יגיע במסלול המנייתי לצבירה של כ-4.17 מיליון שקל. במסלול הכללי הוא יסיים עם כ-2.85 מיליון שקל, ובמסלול הסולידי עם כ-1.98 מיליון שקל בלבד. הפער בין המנייתי לסולידי מגיע לכ-2.18 מיליון שקל - גבוה מהצבירה הסולידית כולה. גם ההבדל בין המנייתי לכללי, כ-1.32 מיליון שקל, ממחיש שאפילו מעבר בין שני מסלולים סמוכים משנה את התמונה באופן מהותי.

מאחורי המספרים עומדת החלטה אישית שאינה מתמצה בשאלה איזה מסלול מניב יותר. המסלול המנייתי אמנם צפוי לתשואה גבוהה יותר, אך הוא עלול לרדת בחדות בשנים שליליות, וחוסך שיימשך את כספו בעיתוי גרוע עלול לספוג הפסד ממשי. לכן נהוג להתאים את רמת הסיכון לגיל: חוסך צעיר, שלפניו עשורים לספוג תנודתיות, יכול להרשות לעצמו חשיפה מנייתית גבוהה, ואילו מי שמתקרב לפרישה נוטה לעבור למסלול סולידי כדי להגן על הצבירה שנצברה. חלק מהחוסכים בוחרים בפתרון ביניים ומפצלים את הכסף בין כמה מסלולים, כדי לשלב פוטנציאל תשואה עם רמת סיכון שמתאימה להם.

שינוי מסלול בתוך אותה קרן אינו אירוע מס ואינו משנה את דמי הניהול, כך שהמעבר עצמו פשוט יחסית. עם זאת, המספרים במחשבון הם אומדן ארוך טווח להמחשה, והתשואה בפועל משתנה משנה לשנה ואף עשויה להיות שלילית. מי שאינו יודע באיזה מסלול הוא נמצא כיום יכול לבדוק זאת בדוח הפנסיוני או באזור האישי באתר הקרן, ולשקול אם ההרכב תואם את גילו ואת רמת הסיכון שמתאימה לו. אין באמור ייעוץ פנסיוני או המלצה, אך יש בו נקודת פתיחה למי שרוצה להבין כמה באמת עולה לו הבחירה במסלול.

כדאי לזכור שכלל האצבע הוא שככל שאתם צעירים יותר כך אתם יכולים לקחת סיכון גדול יותר ולהשקיע במניות כי גם אם תהיה מפולת יש זמן לתקן. אלא שיש מבוגרים רבים שנמצאים במסלולים לכאורה שמתאימים להם עם סיכון נמוך, אבל הם נמצאים בביטחון רב לגבי נכסים אחרים, פיקדונות, דירות ובפועל הם כן מתאימים לרמת סיכון גבוה וזה גם מתאים לאופיים. מנגד, יש רבים שלא יכולים לישון טוב בלילה גם אם מיפסידו 2% בחודש ולהם כמובן שבלי קשר להונם צריך להתאים מסלול סולידי יחסית.