טראמפ פותח לסעודיה את הדרך להעשרת אורניום - ומה המשמעות לישראל?

ממשל טראמפ הסכים לאפשר לסעודיה להעשיר אורניום בשטחה במסגרת תוכנית הגרעין האזרחית שמקדמת הממלכה, כך דווח ב-CNN בשפה הערבית מפי גורמים המעורים בנושא ועל בסיס מסמכים שהגיעו לידי הרשת. לפי הדיווח, ההבנות כוללות אפשרות להעשרה מוגבלת של אורניום ואף לעיבוד מחדש של דלק גרעיני, ללא אימוץ מלוא מנגנוני הפיקוח הבינלאומיים שנועדו למנוע מעבר מתוכנית אזרחית ליכולת צבאית.

טיוטת הסכם הגרעין בין וושינגטון לריאד גובשה לאחר שהמשא ומתן בין המדינות הסתיים באוקטובר 2025. ההסכם נועד לאפשר לארה"ב לסייע לסעודיה בהקמת תשתית גרעין אזרחית, לרבות העברת ידע, ציוד וטכנולוגיות לחברות ולגופים סעודיים. לפי הדיווח, הטיוטה עדיין ממתינה לחתימתו של טראמפ, ולאחר מכן היא צפויה לעבור לבחינת הקונגרס.

המשמעות המרכזית של ההסכם אינה רק הקמת כורים לייצור חשמל. העשרת אורניום היא אחד השלבים הרגישים ביותר במחזור הדלק הגרעיני. אורניום המועשר לרמה נמוכה יכול לשמש דלק לכורים אזרחיים, אך אותן צנטריפוגות, אותה תשתית ואותו ידע הנדסי יכולים לשמש גם להעלאת רמת ההעשרה עד לדרגה המתאימה לנשק גרעיני.

העשרה אינה שקולה לפיתוח פצצה גרעינית, והיא אינה מעניקה באופן מיידי נשק גרעיני. עם זאת, מדינה שמחזיקה ביכולת העשרה עצמאית מקצרת משמעותית את הדרך הטכנולוגית והזמן הדרושים במקרה של החלטה לפרוץ לנשק. במונחי ביטחון לאומי, היא הופכת למדינת סף גרעינית - מדינה שאינה מחזיקה בהכרח בפצצה, אך נמצאת במרחק קצר יותר מהיכולת לייצר אחת.

ללא "תקן הזהב" שהוחל על איחוד האמירויות

ההסכם המסתמן עם סעודיה שונה מהותית מההסכם שחתמה ארה"ב עם איחוד האמירויות. אבו דאבי הסכימה במסגרת ההסכם שלה עם וושינגטון לוותר על העשרת אורניום ועל עיבוד מחדש של דלק גרעיני בשטחה. ויתור זה הפך את ההסכם למודל המכונה "תקן הזהב" של שיתוף פעולה גרעיני אזרחי.

סעודיה סירבה לאורך השנים לקבל מגבלה דומה. ריאד טענה כי אם למדינות אחרות מותר להעשיר אורניום לצורכי אנרגיה אזרחית, אין סיבה שתידרש לוותר על הזכות הזאת. ההסכם שמקדם ממשל טראמפ מקבל במידה רבה את העמדה הסעודית ומותיר פתח להקמת תשתית העשרה בתוך הממלכה.

לפי דיווחים קודמים, הממשל האמריקאי בוחן הקמה והפעלה של מתקן העשרה בסעודיה במסגרת מנגנון פיקוח דו-צדדי אמריקאי-סעודי. אלא שמומחי בקרת נשק מזהירים כי פיקוח דו-צדדי אינו בהכרח תחליף לפרוטוקול הנוסף של הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית, שמעניק לפקחים סמכויות נרחבות יותר לבדוק גם מתקנים ופעילויות שלא דווחו מראש.

הקונגרס חושש מתקדים אזורי

ההבנות עם סעודיה מעוררות התנגדות בקרב חברי קונגרס ומומחי אי-הפצה, החוששים כי ארה"ב מעניקה לריאד יכולת שבעבר ניסתה למנוע מבעלות בריתה באזור.

בקונגרס הועלו בחודשים האחרונים הצעות להציב תנאים להסכם ולחייב את סעודיה לקבל מגבלות מחמירות יותר על העשרה ועיבוד מחדש. החשש הוא שלאחר שסעודיה תקבל יכולת כזאת, גם מדינות נוספות באזור - ובהן טורקיה, מצרים ואיחוד האמירויות - עשויות לדרוש תנאים דומים, באופן שיפתח מרוץ אזורי לתשתיות גרעיניות.

• טראמפ התחרט: האגרה על המטענים במצר הורמוז בוטלה
• יצוא הרחפנים מטייוואן זינק ב-2,000% - מי הלקוחה הגדולה ומה הקשר לישראל?

ההסכם גם יוצר סתירה בולטת במדיניות האמריקאית. בעוד וושינגטון מפעילה לחץ על איראן לוותר על יכולת ההעשרה שלה או להגביל אותה באופן עמוק, היא מסכימה לאפשר לבעלת בריתה הסעודית להקים תשתית דומה. מנקודת מבטה של איראן, מדובר בטיעון נוסף לכך שההתנגדות האמריקאית להעשרה אינה עקרונית, אלא תלויה בזהות המדינה שמחזיקה ביכולת.

למה סעודיה רוצה גרעין?

באופן רשמי, סעודיה מציגה את תוכנית הגרעין כחלק מהניסיון לגוון את מקורות האנרגיה שלה. הממלכה צורכת כמויות גדולות של נפט וגז לייצור חשמל, והקמת כורים גרעיניים יכולה לשחרר יותר נפט ליצוא ולסייע בביקוש הגדל לחשמל, למתקני התפלה ולתעשיות עתירות אנרגיה.

הגרעין משתלב גם בתוכנית Vision 2030 של יורש העצר מוחמד בן סלמאן, שמטרתה להפחית את תלותה של הכלכלה הסעודית בנפט ולפתח תעשיות מתקדמות. סעודיה מבקשת לשלוט בשרשרת הערך הגרעינית, החל מכריית אורניום מקומי ועד לייצור דלק לכורים.

אבל לתוכנית יש גם ממד ביטחוני מובהק. בן סלמאן הצהיר בעבר כי אם איראן תשיג נשק גרעיני, סעודיה תפעל להשיג נשק דומה. לכן, גם כאשר ריאד מדברת על צרכים אזרחיים, יכולת העשרה עצמאית מעניקה לה אפשרות אסטרטגית שתוכל להפעיל בעתיד במקרה של שינוי באיום האיראני.

האינטרס האמריקאי: להשאיר את סעודיה במחנה של וושינגטון

מבחינת ממשל טראמפ, הוויתור בתחום ההעשרה נועד למנוע מסעודיה לפנות לסין או לרוסיה לצורך הקמת תוכנית הגרעין שלה. ריאד יכולה לרכוש כורים וטכנולוגיה גם ממדינות אחרות, שחלקן עשויות להציב תנאים פחות מחמירים מאלו שדורשת ארה"ב.

• גוגל טסלה ואינטל ידווחו; ומה עוד יקרה השבוע בוול סטריט?
• האיחוד האירופי אוסר על מותגי אופנה להשמיד מלאי שלא נמכר

בוושינגטון סבורים כי עדיף שהתוכנית הסעודית תוקם באמצעות טכנולוגיה אמריקאית ותחת מעורבות אמריקאית, מאשר שהממלכה תהיה תלויה בבייג'ינג או במוסקבה. מעבר לשיקול הביטחוני, מדובר גם בעסקאות בהיקף של מיליארדי דולרים עבור יצרניות כורים, חברות הנדסה וספקיות ציוד גרעיני אמריקאיות.

ההסכם הוא גם חלק ממערכת היחסים הרחבה בין טראמפ לבין בן סלמאן. סעודיה מבקשת ערבויות ביטחוניות, גישה לנשק אמריקאי מתקדם ושיתוף פעולה בתחומי הגרעין, הבינה המלאכותית והשבבים. ארה"ב, מנגד, מבקשת השקעות סעודיות, עסקאות ביטחוניות וצמצום הקשרים הטכנולוגיים של ריאד עם סין.

האם ישראל צריכה לחשוש?

מבחינת ישראל, המהלך כולל סיכון אסטרטגי שלא ניתן לבטל גם על רקע ההתקרבות בין ירושלים לריאד. סעודיה ואיראן מצאו את עצמן בשנים האחרונות בצד דומה של המאבק מול ההתרחבות האיראנית, והעימות הישיר עם טהרן חיזק את האינטרס המשותף של מדינות האזור לבלום את איראן. ריאד גם נחשבת מועמדת מרכזית להסכם נורמליזציה עתידי עם ישראל, הסכם שהיה על סף חתימה אילולא פרצה מלחמת אוקטובר. התקפה שעל פי פרשנים נועדה בין השאר למסמס התקרבות כזאת בין ישראל לסעודיה.

אלא שמדיניות גרעינית אינה נבנית רק על בסיס מערכת היחסים הנוכחית בין מנהיגים. כורים, מתקני העשרה ותשתיות גרעיניות פועלים במשך עשרות שנים, בעוד בריתות ומשטרים יכולים להשתנות. מדינה שנחשבת כיום לשותפה ביטחונית לא רשמית יכולה בעתיד לאמץ הנהגה אחרת, לשנות את מדיניותה או להשתמש ביכולת הגרעינית לצורך הפעלת לחץ אזורי.

לכן החשש הישראלי אינו בהכרח מסעודיה של היום, אלא מהתקדים ומהיכולת שנשארת בידי הממלכה לאורך זמן. עצם קיומה של תשתית העשרה סעודית ישנה את מאזן ההרתעה במזרח התיכון ויצמצם את היתרון האסטרטגי שמיוחס לישראל. גם ללא פצצה גרעינית, מעמד של מדינת סף יכול להשפיע על קבלת ההחלטות של ישראל, איראן ומדינות נוספות באזור.

הסיכון השני הוא מרוץ גרעיני אזורי. אם סעודיה תוכל להעשיר אורניום, טורקיה ומצרים עשויות לטעון שגם להן מגיעה יכולת דומה. איחוד האמירויות, שוויתרה בעבר על העשרה במסגרת ההסכם עם ארה"ב, עשויה לדרוש לפתוח מחדש את התנאים שקיבלה. התוצאה עלולה להיות מזרח תיכון שבו כמה מדינות מחזיקות בתשתית סף גרעינית, גם אם אף אחת מהן אינה מכריזה בשלב הראשון על כוונה לייצר נשק.

מבחינת ישראל, זו אינה רק שאלה של אמון בבן סלמאן או של סיכויי הנורמליזציה. מדובר בהחלטה שיכולה לשנות את מאזן האימה האזורי לעשרות שנים. ככל שיותר מדינות מחזיקות ביכולת לייצר חומר בקיע, כך גדל הסיכון לטעות בחישוב, לפריצה מהירה לנשק ולשימוש בגרעין ככלי מיקוח מדיני וביטחוני.

ההתקרבות בין סעודיה לישראל יכולה להפחית את החשש בטווח הקצר, אבל היא אינה מבטלת את המשמעות ארוכת הטווח: לראשונה עשויה מדינה ערבית מרכזית לקבל גיבוי אמריקאי להקמת יכולת העשרה עצמאית. גם אם המתקנים יוקמו תחת פיקוח אמריקאי ויוגדרו אזרחיים, עצם קיומם משנה את כללי המשחק באזור.