הבטיח לעצמו משכורת כפולה, מניות ופיצויים - ויצא בלי כלום

פסק דין שניתן באחרונה בבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב חושף כיצד תביעת ענק של עובד נגד המעסיק שלו יכולה להתרסק אל מול הסכם עבודה כתוב וברור - גם כשההבטחות שבעל פה נשמעות משכנעות.

דותן פלג הועסק כ"מנהל עסקים" בביופיד, חברת ביו-טק קטנה שמפתחת שיטות הדברה ידידותיות לסביבה נגד זבוב הפירות, מדצמבר 2017 ועד לפיטוריו ב-2021. מי שגייס אותו לתפקיד היה נמרוד ישראלי, מייסד החברה, המנכ"ל שלה והבעלים של מלוא מניותיה. תפקידו של פלג כלל גיוס לקוחות בחו"ל וגיוס מימון לחברה שמעולם לא הצליחה לצאת מגירעון.

פלג תבע מהחברה ומישראלי באופן אישי סכום מצטבר של כ-1.41 מיליון שקל: השלמת שכר בסכום של 661,882 שקל, מענק שימור עובדים בסכום של 620,426 שקל, ופיצוי על עוגמת נפש בסכום של כ-128 אלף שקל בעקבות פיטורים שלטענתו נעשו שלא כדין. הוא גם ביקש שבית הדין "יסיר את המסך" בין החברה למנכ"ל שלה ויחייב את ישראלי באופן אישי.

"מעבר למשרה מלאה - רק כשלחברה תהיה יכולת לשלם"

לפי הסכם העבודה, פלג הועסק בהיקף של 50% משרה תמורת שכר כולל של 14 אלף שקל בחודש. הוא טען שנמרוד הבטיח לו בעל פה משכורת של 28 אלף שקל למשרה מלאה, ולדבריו הוא אף הבטיח להעלות את שכרו עד ל-100 אלף שקל בחודש. אלא שבחקירתו הנגדית הודה פלג עצמו כי המעבר למשרה מלאה היה מותנה מראש ביכולת הכלכלית של החברה, כפי שעלה מחילופי מיילים שקדמה לחתימה על ההסכם: "מאושר לדותן לעבוד בחצי משרה בחברת סלי קורפ בחצי השנה הקרובה... מתוך כוונה שדותן יעבור למשרה מלאה ברגע שלביופיד תעמוד היכולת לשלם בעבור משרה מלאה". פלג אישר בעדותו כי "זאת היתה ההבנה כן זה נכון... מסכים לצערי אין" נייר כתוב שמעלה אותו למשרה מלאה. בית הדין קבע כי מכיוון שהחברה מעולם לא הצליחה להניב רווחים, לא התגבשה כל הסכמה חדשה, ודחה את הרכיב הזה כולו.

רכיב נוסף בתביעה נגע להבטחה שנתן נמרוד לעובדים בעיצומו של משבר הקורונה: להישאר בעבודה בלי שכר מלא, בתמורה להבטחה לשלם בעתיד "שקל נוסף כנגד כל שקל" שלא שולם. פלג טען שההתחייבות עומדת בעינה ללא תלות במצב החברה. בית הדין לא קיבל את הפרשנות הזו, וקבע כי "הפרשנות שמבקש התובע לצקת לדברי הנתבע... אינה סבירה". גם עדת מפתח מטעם הנתבעים, עובדת לשעבר שהיתה אמורה לתמוך בגרסה של פלג, התבלבלה בעדותה לגבי הכספים שקיבלה, ודבריה חיזקו דווקא את גרסת החברה שהמענק הותנה בשיפור מצבה הכלכלי.

פלג דרש גם 20% ממניות החברה. אלא שההסכם עצמו קבע רק זכאות לאופציות ל-5% מהמניות של חברה בת שמעולם לא הוקמה, ומכיוון שאין תוכנית אופציות שגובשה בפועל - ולא היתה מחלוקת על כך שלא גובשה תוכנית שכזו - בית הדין קבע כי "לא ברורה גם דרישתו לקבלת 20% ממניות הנתבעת שאינה קיימת עוד", ודחה גם את הרכיב הזה.

פיטורים כדין - וניסיון "השתלטות" בזמן שהמנכ"ל היה בחו"ל

השיא של הפרשה הגיע בסיום העסקתו. באמצע 2021, בזמן שישראלי שהה בסנגל בניסיון לסגור עסקה עבור החברה, שלח לו פלג מייל שבו הוא דרש תשלום שכר מלא, ולאחר מכן פנה ישירות לדירקטוריון ולעובדות אחרות בחברה - בניגוד להנחיה מפורשת של ישראלי. בית הדין קבע כי בכך "קיים בסיס לטענת הנתבעים כי התובע ניסה 'להשתלט' על הנתבעת", וכי הליך הפיטורים שבא בעקבות זאת, כולל זימון לשימוע ומכתב פיטורים מנומק, התנהל כדין. בקשתו של פלג לפיצוי על עוגמת נפש נדחתה גם היא, ובית הדין ציין גם שהסכום שהוא דרש - 128 אלף שקל - חורג ממילא בהרבה מהמקובל במקרים שכאלה.

לבסוף נבחנה גם טענתו המרכזית ביותר של פלג: להטיל אחריות אישית על ישראלי ולחייב אותו מכיסו. בית הדין הזכיר כי הרמת מסך ההתאגדות "תעשה ביד קמוצה ובמשורה ורק במקרים קיצוניים", וקבע שלא הוצגה כל ראיה לניצול לרעה של האישיות המשפטית הנפרדת של החברה. להפך - הוכח שהחברה שילמה את מלוא הזכויות הקוגנטיות של פלג, ושישראלי אף פנה להורים של אשתו לצורך גיוס כספים כדי לשלם לעובדים. גם עדי התובע עצמו, ששימשו דירקטורים בחברה, תמכו דווקא בגרסת ההגנה. התביעה עצמה נדחתה, כאמור, על כלל רכיביה, ופלג חויב לשלם לנתבעים 25 אלף שקל עבור הוצאות משפט.