איך בונים הון אמיתי: מה אפשר ללמוד ממשפחות העושר היהודיות

בתקופות של תנודתיות בשווקים, כשהרשתות החברתיות מוצפות במומחים שמבטיחים להתעשר במהירות, חזרתי לקבל השראה וההכוונה מההיסטוריה הפיננסית. ככל שמעמיקים בשווקים ובעולם העסקים לאורך מאות שנים, מתברר שהטכנולוגיה השתנתה, המוצרים הפיננסיים השתכללו והשווקים נעשו מהירים יותר, אבל חוקי היסוד של הכסף נשארו זהים. 

כדי להבין איך בונים הון אמיתי, כזה ששורד משברים, מלחמות וחילופי דורות, אני ממליץ על שלושה ספרים מרתקים, שכל אחד מהם מספר את סיפורה של אחת מהשושלות הפיננסיות היהודיות המשפיעות בהיסטוריה. כל שושלת בחרה דרך אחרת להתעשר, וכל אחת מהן משאירה אחריה שיעור שכל משקיע יכול ללמוד גם היום.

משפחת רוטשילד

כשצוללים להיסטוריה הפיננסית של משפחת רוטשילד, כפי שהיא מתועדת בספר "בית רוטשילד", מגלים שושלת בנקאות מגרמניה שכבשה את אירופה במהלך המאה ה-19 והפכה לכוח הכלכלי הדומיננטי ביבשת. זרוע הפעילות המרכזית שלהם הייתה מימון חובות ריבוניים. הם הפכו לבנקאים של הממשלות והמלכים, מימנו מלחמות, פרויקטים לאומיים ותשתיות. מאיר אנשל רוטשילד עשה מהלך של פיזור סיכונים ושלח את חמשת בניו לחמש בירות אירופיות שונות, מה שאפשר להם לסנכרן פעילות בינלאומית ולייצר רשת הפצה חסרת תקדים. השיעור של רוטשילד הוא לא רק החשיבות של פיזור גיאוגרפי, אלא ההבנה שמי שמחזיק ביתרון במידע מנצח את השוק.

שושלת ששון

שיעור מרתק נוסף מגיע מסיפורה של שושלת ששון, שזכתה לכינוי "הרוטשילדים של המזרח". מדובר במשפחה של בנקאים וסוחרים מבגדאד, שהקימה אימפריה מסחרית חובקת עולם שמרכזה עבר להודו, לסין וללונדון. זרוע הפעילות המרכזית שלהם התבססה על כך שהמשפחה זיהתה מוקדם מאוד את פוטנציאל הסחר הבינלאומי ובנתה רשת עסקית חוצת יבשות. בשונה מבנקאים מסורתיים, הם צללו לתוך מסחר פיזי בסחורות ושלטו בנמלים, בציים של ספינות מסחר וברשתות הפצה של משי, כותנה ותה.

אי אפשר לדבר על הששונים בלי להזכיר גם את המסחר באופיום. אמנם באותם ימים מדובר היה בעסק חוקי לחלוטין, אך במבחן ההיסטוריה מדובר היה בפעילות נצלנית, שדחפה מוצר ממכר להמונים בסין. ובכל זאת, הלקח הפיננסי הגדול משושלת ששון הוא היכולת לחשוב מעבר לשוק המקומי ולחפש מגמות עולמיות. הם לימדו אותנו שכדי לייצר הון משמעותי צריך לדעת לזהות הזדמנויות גלובליות, ולשלב ביניהן לבין אינטגרציה אנכית ושליטה בנכס הפיזי ובשרשרת האספקה.

משפחת ספרא

הדוגמה המודרנית והמזוקקת ביותר לשמרנות פיננסית מופיעה בביוגרפיה של אדמונד ספרא, "מסעו של בנקאי". ספרא צמח מתוך שושלת בנקאים מפוארת שמוצאה מחלבּ שבסוריה שפעלה תחילה בלבנון, והתפתחה במהרה לאירופה ולאמריקה. זרוע הפעילות המרכזית של ספרא הייתה בנקאות פרטית וניהול עושר עבור לקוחות אמידים, תוך התמקדות בדיסקרטיות ואמון אישי עמוק.

אדמונד ספרא בנה את המוניטין שלו על זהירות, נזילות ואמון הלקוחות. הפילוסופיה שלו הייתה הפוכה לחלוטין מתרבות ה"עושר המהיר" של ימינו. והלקח ממנו הוא ברור: להגן על ההון לפני שמנסים למקסם תשואה. הבנקים שלו שגשגו בכל משבר עולמי, מאחר והוא סירב לקחת סיכונים ושמר על רמות נזילות גבוהות, מה שמוכיח שלפעמים הדרך הטובה ביותר להרוויח בטווח הארוך, היא פשוט לעשות הכל כדי לא להפסיד בטווח הקצר.

לצד המודלים העסקיים השונים, ישנו חוט שני שמחבר את שלוש המשפחות הללו: תרבות של צדקה ופילנתרופיה. כולן ראו בנתינה ובחיזוק הקהילה חלק בלתי נפרד מהאחריות שנלווית לעושר והבינו שעושר אמיתי נמדד גם בחותם שהוא משאיר אחריו.

הכתוב עסק שנים בייעוץ השקעות וכיום הינו יועץ ומשקיע עצמאי

• מיליארדר קנדי נכנס לאקונומיסט: סטיבן סמית רוכש 27% ומחליף בעלים ותיקים