הזמינה דירת נופש, גילתה ליקויים - האם בוקינג תשלם?
אשה שהזמינה דירה ביוון דרך הפלטפורמה הפופולרית גילתה שהגישה לנכס היא בעייתית, שהמזגנים תקולים ושהמזרנים שקועים. אבל בית המשפט קבע שהאחריות לא נופלת על בוקינג עצמה, מכיוון שהכסף עובר ישירות לבעלי הדירה, והתובעת גם לא צירפה לתביעה שום הוכחה לליקויים
זה סיפור שמכיר כל מי שהזמין פעם דירת נופש דרך האינטרנט וגילה שהמציאות שונה מהתמונות: כרמית קלר חלמיש הזמינה, באמצעות בוקינג, דירת נופש ביוון לארבעה לילות, בעלות כוללת של 4,351 שקל. אבל כשהיא הגיעה למקום, מה שחיכה לה לא בדיוק תאם את הציפיות. הגישה לדירה, כך טענה, חייבה טיפוס בשני גרמי מדרגות צרים ולוליניים - משימה לא פשוטה, בייחוד עם מזוודות. זרם המים במקלחת היה חלש, המזגנים לא קיררו כמו שצריך, והמזרנים היו ישנים ושקועים. ואם כל זה זה לא מספיק, אחת המיטות היתה בלי סדינים בכלל, ובדירה לא נמצא סט חלופי, כך שהלילה הראשון עבר בלי מיטה ראויה לשינה.
קלר חלמיש פנתה לאחראית על הנכס. התשובה שהיא קיבלה היה שיסופק מזרן נוחות נוסף בתור פיצוי חלקי, ולגבי שאר התלונות - "אין שום בעיה". מכיוון שהיא לא קיבלה מענה שנראה לה הולם, היא עזבה את הדירה ומצאה מקום לינה חלופי, גם הוא דרך בוקינג, והפעם לשביעות רצונה. אלא שהיא לא הסתפקה בזה, והגישה תביעה על סכום של 10,351 שקל נגד הפלטפורמה, בטענה שזו הפרה את חובת הגילוי המוטלת עליה כסוכנת נסיעות, לפי תקנות שירותי תיירות וחוק הגנת הצרכן.
בוקינג מצדה, טענה שאין לה שום אחריות בעניין: היא לא מפעילת מקום האירוח, אין בידה מידע לאמת את הטענות, והיה על התובעת לצרף את בעל הנכס כנתבע נוסף. היא גם ציינה שהמידע על אופן הגישה לדירה כבר מופיע בעמוד הנכס באתר, ושהמידע מוזן על ידי המארחים עצמם ואין לה אפשרות לוודא את נכונותו. ועוד טענה מרכזית: הכסף עצמו מגיע אמנם דרך בוקינג, אבל מועבר ישירות למארח, כך שלא ניתן לחייב אותה בהחזר.
התובעת מנגד, טענה שמדובר בהרבה יותר מתיווך פסיבי: בוקינג מרכזת את כל תהליך ההזמנה, אוספת ומציגה מידע, מדרגת נכסים, מפרסמת ביקורות, ובכך היא יוצרת מצג של אמינות. לדבריה, יש לה גם יכולת אכיפה ופיקוח - היא יכולה להסיר נכסים שלא עומדים בדרישות.
השופטת: לא מתווכת גרידא - אבל גם לא אשמה
הרשמת הבכירה רעות זיו, שדנה בתיק בבית המשפט לתביעות קטנות בכפר סבא, לא קיבלה את הטענה של בוקינג שהיא סתם פלטפורמת תיווך. בפסק הדין היא כתבה כי פעילותה של החברה "חורגת מתיווך פסיבי בין ספק השירות לבין הלקוח, והיא משמשת גורם מרכזי בשיווק שירותי האירוח, בהצגת המידע לצרכן ובהשלמת העסקה". היא הפנתה גם לפסיקה קודמת, שלפיה על סוכנות נסיעות מוטלת החובה לדאוג שהמידע שבידיה "מדויק ועדכני, אינו מטעה ואינו שגוי", ובעקבות זאת קבעה שיש להתייחס לבוקינג כאל סוכנת נסיעות, על מלוא החובות הנובעות מכך.
אלא שדווקא בגלל שהיא הגדירה את בוקינג בתור סוכנת נסיעות, הבדיקה הבאה היתה האם היא בפועל הפרה את חובותיה. וכאן התביעה נתקלה בקיר. השופטת ציינה שהתובעת לא צירפה שום אסמכתה שתוכיח את הליקויים הנטענים, ואפילו הזכירה שלתובעת היה, לטענתה, סרטון שמתעד את מצב הדירה - אבל הוא מעולם לא הוגש לבית המשפט, כך ש"אין בידי לייחס לו כל משקל ראייתי".
מעבר לכך, השופטת קבעה כי לא ניתן לצפות מבוקינג לדעת מראש על בעיות בלחץ המים - מידע שנמצא בשליטת המארח בלבד. ולגבי המדרגות הלוליניות, התברר שהמידע על אופן הגישה לדירה כבר הופיע בעמוד הנכס עוד לפני ביצוע ההזמנה, כך שלא מדובר בפרט שהוסתר מהתובעת.
פנתה רק אחרי שעזבה
נקודה נוספת שפעלה נגד התביעה: קלר חלמיש פנתה לבוקינג רק אחרי שכבר עזבה את הדירה, מה שמנע מהחברה את האפשרות לטפל בבעיה בזמן אמת. ולבסוף, השופטת הזכירה שהכסף כלל לא נשאר אצל בוקינג אלא הועבר למארח, כך שאין מקום לדרוש ממנה את השבתו.
בסיכומו של דבר, קבעה השופטת כי "אין לראות בהשמטת פרט מהותי בעסקה או בהפרת חובת הגילוי המוטלת על הנתבעת", ודחתה את התביעה במלואה. באופן חריג, לא נפסקו הוצאות משפט לטובת אף אחד מהצדדים.
