הפרעה נפשית דיכאון
צילום: Istock

44% פחות דיכאון: ההפתעה בתרופות ההרזיה החדשות

מחקר על קרוב ל-100 אלף אנשים מצא שבתקופת הטיפול בסמגלוטייד ירדו במקביל שיעורי הדיכאון, החרדה, האשפוזים הפסיכיאטריים והשימוש בחומרים ממכרים

מירב ארד |

תרופות ההרזיה מקבוצת GLP-1, שנכנסו לשוק ככלי לאיזון סוכרת ולירידה במשקל, מציגות תופעה שלא תוכננה מראש - ירידה חדה בשיעורי הדיכאון, החרדה וההתמכרות בקרב הנוטלים אותן. מחקר רחב היקף שעקב אחר קרוב ל-100 אלף אנשים מצא כי בתקופות הטיפול בסמגלוטייד ירד הסיכון לדיכאון ב-44%, הסיכון להפרעות חרדה ב-38%, והסיכון להפרעות שימוש בחומרים ב-47%.

הממצאים פורסמו ב-2026 בכתב העת The Lancet Psychiatry, אחד הבולטים בעולם בתחום הפסיכיאטריה, ובראש הצוות עמד ד"ר מרקו לאהטינוו מאוניברסיטת מזרח פינלנד. הצוות ניתח מרשמי בריאות של יותר מ-20 אלף משתמשים בתרופות GLP-1 מתוך מאגר של כ-100 אלף אנשים, והשווה תקופות טיפול לתקופות ללא טיפול אצל אותם נבדקים עצמם.

ירידה במשקל או השפעה ישירה על המוח

סמגלוטייד משווק תחת השמות אוזמפיק, וגובי ורייבלסוס, ופועל על ידי חיקוי הורמון טבעי המופרש במעי לאחר ארוחה. ההורמון מאט את התרוקנות הקיבה, מגביר תחושת שובע ומווסת את רמות הסוכר בדם. תאי עצב במוח נושאים גם הם קולטנים להורמון זה, באזורים המעורבים בוויסות מצב הרוח, התיאבון והמוטיבציה - ובהם ההיפוקמפוס, האמיגדלה והקליפה הקדם-מצחית.

שיעור האשפוזים הפסיכיאטריים ירד ב-42% בתקופות השימוש בתרופה, נתון שהחוקרים מתקשים לייחס לירידה במשקל בלבד. "מכיוון שמדובר במחקר המבוסס על מרשמים, איננו יכולים לקבוע במדויק מדוע וכיצד התרופות משפיעות על תסמיני מצב הרוח, אך הקשר היה חזק למדי", אמר לאהטינוו.

השאלה המרכזית שנותרה פתוחה היא מנגנון ההשפעה. חלק מהחוקרים סבורים שהשיפור נובע משיפור באורח החיים - ירידה במשקל, פעילות גופנית מוגברת ותחושת שליטה עצמית - ואילו אחרים מצביעים על פעולה נוירולוגית ישירה של התרופה על מעגלי הרגש. שני המסלולים אינם סותרים זה את זה, ויתכן ששניהם פועלים במקביל.

הקשר להתמכרות ולאלכוהול

הירידה הבולטת ביותר נרשמה בהפרעות שימוש בחומרים ממכרים, 47%. ממצא זה מתחבר לשורת דיווחים מהשנים האחרונות על משתמשי GLP-1 המספרים כי חשקם לאלכוהול, לניקוטין ואף להימורים פחת מאז החלו בטיפול. פרופ' מארק טיילור מאוניברסיטת גריפית שבאוסטרליה, שהשתתף במחקר, קישר בין הממצאים לעדויות קודמות.

"מחקר מוקדם יותר שבחן מרשמים שוודיים מצא שהשימוש בתרופות GLP-1 קשור בסיכון מופחת להפרעת שימוש באלכוהול. בעיות הקשורות באלכוהול משפיעות לרוב בהמשך על מצב הרוח ועל החרדה", אמר טיילור. הפחתת הצריכה עשויה אפוא לשפר גם את הבריאות הנפשית בעקיפין, דרך שרשרת של השפעות.

מנגנון אפשרי נוסף נעוץ במערכת התגמול במוח. אותם קולטנים להורמון GLP-1 מצויים גם באזורים המעבדים חשק ותגמול, ופעילותה של התרופה עליהם עשויה לעמעם את הדחף לחומרים ולהתנהגויות ממכרות. מחקרים בבעלי חיים כבר הראו ירידה בצריכת אלכוהול ובחיפוש אחר סמים בעקבות מתן התרופה, וכעת מצטרפים אליהם נתונים אנושיים בקנה מידה רחב.

מוטיבציה, מאמץ ותפקוד קוגניטיבי

מחקרים משלימים חיזקו את התמונה. מחקר שפורסם בכתב העת JAMA Psychiatry בדק חולי דיכאון קליני ומצא כי סמגלוטייד שיפר את המוטיבציה שלהם, והנוטלים אותו הפגינו נכונות רבה יותר להשקיע מאמץ לשם השגת תגמול. חוסר מוטיבציה ותחושת אדישות הם מסימני ההיכר של דיכאון, וההשפעה על מדד זה מרמזת על מגע ישיר במעגלי הרגש.

מחקר קוהורט לאומי שוודי אחר הראה כי הטיפול בסמגלוטייד קשור בסיכון מופחת להידרדרות פסיכיאטרית בקרב מטופלים שכבר סבלו מדיכאון או מחרדה. ההצטברות של עדויות מכיוונים שונים - ניסויים קליניים מבוקרים, מחקרי מרשמים ומחקרי בעלי חיים - מקרבת את החוקרים למסקנה שההשפעה על מצב הרוח אמיתית, גם אם דרך פעולתה טרם פוענחה במלואה.

הזהירות המדעית נותרה במקומה. מחקרי מרשמים חושפים קשר סטטיסטי אך אינם מוכיחים סיבתיות, וייתכנו גורמים מתערבים - אנשים שמתמידים בטיפול תרופתי ארוך טווח נבדלים לעיתים במאפייניהם מאלה שאינם מתמידים. ניסויים קליניים אקראיים שיתוכננו במיוחד לבדיקת ההשפעה הנפשית נדרשים כדי לאשש את הממצאים.

מה זה אומר למי ששוקל טיפול

עבור רופאים ומטופלים כאחד, הממצאים פותחים כיוון מחשבה חדש. אדם המתמודד במקביל עם עודף משקל ועם דיכאון או חרדה עשוי להפיק תועלת כפולה מתרופה אחת, אך ההחלטה חייבת להתקבל בליווי רפואי. תרופות GLP-1 אינן מאושרות כיום כטיפול בדיכאון, והשימוש בהן למטרה זו נחשב ניסיוני.

לצד היתרונות קיימות תופעות לוואי - בחילות, הקאות ובעיות עיכול נפוצות, ובמקרים בודדים דווח דווקא על הידרדרות במצב הרוח. ההמלצה המעשית העולה מהמחקר אינה לרוץ ולרשום את התרופה לכל מי שסובל מדיכאון, אלא לשקול את התמונה הרפואית הכוללת של המטופל, כולל משקלו, מצבו המטבולי ומצבו הנפשי, בעת בחירת הטיפול.

ההיקף שהופך את הממצא למשמעותי

עוצמת הממצא נובעת גם מהיקף השימוש בתרופות אלו. מיליוני אנשים ברחבי העולם נוטלים כיום GLP-1, וישראל אינה יוצאת דופן - הביקוש לאוזמפיק ולוגובי גדל בשנים האחרונות עד כדי מחסור זמני במלאי. אם ההשפעה על מצב הרוח אכן אמיתית, מדובר בתופעה הנוגעת לאוכלוסייה רחבה, ולא בהשפעה שולית על קבוצה קטנה.

קיראו עוד ב"מדע"

הנתונים חושפים גם פער בין התפיסה הרווחת למציאות המחקרית. כשהתרופות נכנסו לשוק, חלק מהדיווחים הראשוניים דווקא קישרו אותן לתופעות נפשיות שליליות, ובהם מקרים בודדים של החמרה במצב הרוח. המחקר הרחב מציב את המקרים החריגים בפרספקטיבה - ברמת האוכלוסייה, הכיוון הכולל הוא של שיפור ולא של הרעה, גם אם פרטים מסוימים עלולים להגיב אחרת.

המחקר הפיני מצטרף לגל מחקרים הבוחן שימוש חוזר בתרופות קיימות למטרות חדשות. במקום לפתח תרופה מאפס, תהליך היקר ואורך שנים, בדיקת השפעות נלוות של תרופות מאושרות עשויה לקצר את הדרך לטיפולים חדשים. GLP-1, שפותחה במקור לסוכרת, כבר הוכיחה ערך בהרזיה, ועתה נבחנת השפעתה על המוח.

הצעד הבא של החוקרים הוא לבחון אם ההשפעה החיובית נשמרת לאורך זמן, ואם היא פוחתת עם הפסקת התרופה. מיפוי המנגנון המדויק - האם דרך המוח, דרך הגוף או דרך שילוב של השניים - יקבע אם בעתיד יפותחו תרופות ייעודיות לבריאות הנפש המבוססות על אותו עיקרון ביולוגי.

הוספת תגובה

תגובות לכתבה:

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה