1,000 מעברים בהורמוז - אך הנפט נשאר סביב 90 דולר

כמעט 1,000 מעברים של כלי שיט מסחריים נרשמו במצר הורמוז מאז הפסקת האש בין ארצות הברית לאיראן ב-8 באפריל, לפי הערכות של גורמים אמריקאיים. מדובר במספר גבוה משמעותית מההערכות שמבוססות על מערכות מעקב אזרחיות, שלפיהן נרשמו קצת יותר מ-650 מעברים באותה תקופה. הפער הזה חשוב, מאחר שהוא מלמד שחלק גדול מהתנועה באזור מתבצע בלי שידור גלוי של מיקום הספינות.

הורמוז נפתח במידה מסוימת, אך הוא רחוק מחזרה לשגרה. לפני המלחמה עברו בו יותר מ-100 אוניות ביום, נתון שהפך אותו לאחד מצירי האנרגיה החשובים בעולם. כיום מדובר בקצב נמוך בהרבה, תחת ליווי, מעקב ולחץ צבאי מתמשך. זאת כבר אינה רק שאלה של כמה נפט יוצא מהמפרץ הפרסי, אלא באילו תנאים הוא יוצא, מי מוכן לקחת את הסיכון ומה המחיר שהשוק דורש על חבית שמגיעה מאזור מתוח.

המשמעות לשוק האנרגיה ברורה: גם כאשר יש זרימה חלקית של נפט וגז, השוק ממשיך לתמחר פרמיית סיכון. מחיר ה-WTI נע סביב 90.5 דולר לחבית, לאחר ירידה יומית של כ-2.7%, בעוד הברנט נמצא סביב 93 דולר. זה נמוך מהחששות הקיצוניים שדיברו על מאות דולרים לחבית במקרה של סגירה מלאה ומתמשכת, אך גבוה מספיק כדי להמשיך ללחוץ על מחירי הדלק, התחבורה, הייצור והאינפלציה. הלחץ הזה כבר משנה את הדרך שבה ממשלות חושבות על אנרגיה, עם דגש מחודש על מלאים אסטרטגיים ופיזור מקורות.

1,000 מעברים אך רק 650 משדרים מיקום

הפער בין הספירה הצבאית האמריקאית לבין נתוני המעקב האזרחיים נובע כנראה מהתרחבות התופעה של "מעברים חשוכים". אוניות מכבות את מערכת ה-AIS שלהן, מערכת הזיהוי האוטומטית שמשדרת מיקום, מסלול ומהירות. בדרך כלל זה סימן אזהרה בשוק הספנות, אך במציאות של הורמוז זה הפך לכלי הגנה. ספינה שאינה משדרת מיקום עלולה להיות קשה יותר לזיהוי, למעקב או לאיום מצד איראן.

מדובר במהלך שמגדיל את אי הוודאות. חברת ביטוח, סוחר נפט, יבואן אנרגיה או ממשלה שמנסים להבין כמה סחורה באמת עוברת במצר, מקבלים תמונה חלקית. הנתונים האזרחיים רואים בעיקר את מי שמשדר. האמריקאים, שמפעילים מטוסי מודיעין, כלי שיט, לוויינים וכוחות באזור, רואים כנראה יותר. לכן המספר שלהם גבוה יותר.

זה חשוב גם לשוק ההון. כשהמשקיעים אינם יודעים מה היקף הזרימה האמיתי, הם מתמחרים סיכון גבוה יותר. כמעט 1,000 מעברים בחודשיים הם נתון שמרגיע. אך אם חלק גדול מהם נעשה בחשיכה, תחת איום איראני ובליווי אמריקאי, מדובר בסימן לכך שהמסחר ממשיך לפעול בתוך משבר, ולא בסימן לחזרה לשוק רגיל.

במקביל, הצבא האמריקאי מנסה להחזיר יותר תנועה למסלול דרך החלק הקרוב יותר לחוף עומאן, שנחשב בטוח יותר מהנתיבים הסמוכים לאיראן. כלי השיט מקבלים מידע על תזמון מעבר, מסלולים, איומים אפשריים ואזורים מסוכנים. זה נשמע טכני, אך זו למעשה מערכת לוגיסטית וצבאית שמטרתה לאפשר לכלכלה העולמית להמשיך לקבל אנרגיה מהמפרץ.

20% מהנפט הימי - וכלי המיקוח של איראן

מצר הורמוז אינו עוד נקודת מעבר ימית. הוא הפך לכלי מיקוח מרכזי בין איראן לארצות הברית. טהרן דורשת תיאום צבאי לכל כלי שיט, כולל אישור ייעודי למעבר, ואולי גם יכולת לגבות תשלום או להפעיל לחץ לפי זהות היעד והמטען. וושינגטון, מנגד, מתעקשת על מעבר חופשי, בעיקר בשל המשמעות האסטרטגית של המצר לשוק האנרגיה העולמי.

כ-20% מהנפט הימי בעולם עוברים בהורמוז, לצד חלק משמעותי מיצוא הגז הטבעי הנוזלי מהמפרץ. לכן כל הפרעה שם מתגלגלת במהירות למחירי האנרגיה. כאשר הנפט עולה, חברות תעופה, חברות שילוח, מפעלים, יצרני מזון וקמעונאים סופגים עלויות גבוהות יותר. חלק מהעלות נספג בשולי הרווח, וחלק ממנה מגיע לצרכן דרך מחירים גבוהים יותר.

• הממשל האמריקאי: "אל תפנו לאיראן לקבלת אישור מעבר במצר הורמוז"
• הורמוז נפתח בהדרגה: יותר מכליות חוצות והעלויות מתחילות להתייצב

הבעיה מבחינת הבית הלבן היא שהמשבר מגיע בזמן שבו האינפלציה עדיין רגישה למחירי אנרגיה. דונלד טראמפ מנסה להציג את המשך הזרימה מהורמוז כהוכחה לכך שהמצב בשליטה. אך השוק מסתכל פחות על אמירות ויותר על נפח בפועל, ביטוח ימי, זמני הפלגה ועלויות הובלה. כל עוד אוניות צריכות לכבות משדרים ולעבור תחת מטרייה צבאית, האנרגיה אינה זורמת בתנאי שוק רגילים.

המשבר האחרון גם מראה עד כמה קשה לנתק בין גיאופוליטיקה לבין כלכלה. תקיפות איראניות באזור המפרץ, ניסיונות יירוט של כוחות אמריקאיים והאיום על בסיסים אמריקאיים בבחריין ובכוויית מחזקים את החשש שהפסקת האש שברירית. זה מצב שבו אירוע נקודתי - טיל, רחפן או פגיעה באונייה אחת - יכול לשנות את מצב הרוח בשוק בתוך שעות.

כמעט 1,000 מעברים מלמדים שהמצר אינו משותק לחלוטין, אך אין מדובר במספר שמחזיר את השוק לשגרה. מדובר בהתאוששות חלקית, זהירה וצבאית. חברות הספנות עדיין פועלות תחת שיקולי ביטוח, סיכון ותיאום, והקונים בעולם ממשיכים לשלם מחיר של אי ודאות.

מבחינת המשקיעים, הסיפור של הורמוז הוא כבר לא רק נפט. הוא נוגע למניות אנרגיה, חברות תעופה, אינפלציה, ריבית, מטבעות ואפילו לתקציבי ממשלה. אם הזרימה תמשיך להשתפר, מחיר הנפט עשוי להירגע בהדרגה. אך אם איראן תחזור לפגוע בכלי שיט או תנסה לגבות שליטה רשמית יותר על המעבר, השוק עלול לחזור במהירות לתרחיש של נפט סביב 100 דולר ואף מעבר לכך.