תבעה 15.5 אלף שקל על ספאם שקיבלה מצה"ל

נוי לוי החליטה לתבוע את מדינת ישראל, ולא סתם גוף, אלא את משרד הביטחון עצמו, בטענה שהיא הוצפה ביותר מ-30 הודעות SMS פרסומיות בלי הסכמתה, בניגוד לחוק הספאם. בית המשפט לתביעות קטנות בתל אביב-יפו דחה את התביעה, וקבע שההודעות כלל לא נכנסות תחת ההגדרה שהחוק אוסר.

לוי טענה כי קיבלה במשך תקופה ארוכה הודעות טקסט מגורם שמזוהה כ-AtidIDF, ולפי כתב התביעה מדובר במסרים ששיווקו תוכניות תעסוקה, הצעות עבודה והכשרות מקצועיות, והפנו לקישורים עם מידע נוסף. לדבריה, היא ניסתה להסיר את עצמה מרשימת התפוצה, אבל ללא הצלחה - וההודעות המשיכו להגיע.

מבחינה כספית, לוי לא דרשה את הפיצוי המקסימלי שהחוק מאפשר. היא טענה כי היא זכאית לפיצוי של עד 1,000 שקל לכל הודעה גם ללא הוכחת נזק, אך דרשה סכום של 15.5 אלף שקל כפשרה מידתית שמשקפת 500 שקל לכל הודעה, בתוספת של הוצאות משפט.

"שער לעתיד" מתחת לצה"ל - לא צריך אישור מראש?

משרד הביטחון מנגד, לא הכחיש שהודעות נשלחו - אבל טען שכל הפרשה כלל לא רלוונטית לחוק הספאם. לדברי המדינה, ההודעות נכנסות תחת ההגדרה של דבר פרסומת כפי שמופיע בחוק, וקיים סייג בחוק שמחריג מסרים מטעם המדינה ומוסדותיה. לפי הטענה, מנהלת שער לעתיד היא יחידה שפועלת במסגרת חטיבת תכנון ומינהל כוח אדם בצה"ל, ולכן לא חלה עליה כלל חובת קבלת הסכמה מראש שקבועה בחוק.

המדינה הוסיפה וטענה כי מטרת ההודעות היא פעילות ציבורית לעידוד תעסוקה והכשרות לחיילים משוחררים, ולא פרסום מסחרי או הפקת רווח, וציינה שהנוסח כלל ביטויים כמו "הכשרה במימון מלא" ו"השתתפות בכנס חינמית", כלומר לא ניסיון למכור משהו אלא הזמנה לפעילות מדינתית. המדינה גם טענה שזה לא נכון שלוי ביקשה להסיר את עצמה מרשימת התפוצה, אבל ציינה שממילא מספר הטלפון שלה הוסר מיד לאחר קבלת כתב התביעה.

לוי לא ויתרה, וטענה שדווקא ההפך הוא הנכון: ברגע שההודעות כללו הזמנה להכשרות ש"כרוכות בהשתתפות עצמית", מדובר במסר שמעודד הוצאת כספים - וזה בדיוק מה שהופך אותו למסחרי. לדבריה, המבחן הרלוונטי הוא מטעם מי נשלחה ההודעה ולא מי הנמענים, וכל עוד יש אלמנט של תשלום או שיתופי פעולה עם גורמים חיצוניים, המדינה לא פטורה מהחוק.

הרשם: מטרה עיקרית היא ציבורית, לא מסחרית

הרשם הבכיר מיכאל שמפל, שדן במקרה על בסיס החומר שבתיק בלבד, בחר בסופו של דבר בגישה של המדינה. הוא קבע במפורש כי, "אני חולק על תיאור זה של הדברים ע"י התובעת", בהתייחסו לניסיון להציג את ההודעות כפרסומת מסחרית מובהקת.

לפי הרשם, המבחן הקובע הוא לא אם המסר כולל אלמנט של תשלום כלשהו, אלא מהי המטרה העיקרית שלו. הוא ניסח זאת כך: "על מנת שמסר ייחשב כ'דבר פרסומת' האסור במשלוח לפי חוק התקשורת, על התובע להוכיח כי מטרתו הבלעדית או העיקרית של המסר שהופץ היא מסחרית, או שמטרתו היא עידוד הוצאת כספים, תרומה או תעמולה". ובמקרה הזה, כך קבע הרשם הבכיר, "כאשר מדובר בהודעות בעלות אופי שירותי או אינפורמטיבי מטעם גוף ציבורי, שמטרתן העיקרית אינה עידוד הוצאת כספים אלא מתן מידע מועיל... המסר מוצא מגדר ההגדרה של 'דבר פרסומת'".

שמפל אף נסמך על תקדים טרי מבית המשפט המחוזי בתל אביב, בעניין אור נעים נגד לשכת שירות התעסוקה, וציטט ממנו את הקביעה ש"מטרתה העיקרית של המשיבה אינה קידום מכירות מסחריות, אלא מילוי תפקידה הציבורי", גם אם ההודעות מפנות לקורסים בתשלום. בנוסף, הרשם הזכיר שהחוק אכן מחריג באופן מפורש מסרים שמופצים על ידי המדינה ומוסדותיה, ובכלל זה משרד הביטחון ויחידות הסמך שלו.

• המדינה מול דור הפצועים החדש: כך אמור להשתנות שיקום נכי צה״ל
• רמ"ד פנסיה בצה"ל ניצל את תפקידו כדי לנפח את הפנסיה

התביעה נדחתה במלואה. עם זאת, מכיוון שמדובר בתביעה קטנה נגד המדינה, הרשם החליט שלא לחייב את לוי בהוצאות משפט, כך שהיא לפחות לא יצאה עם הפסד כספי נוסף מעבר לאכזבה מהתוצאה.