"אם זכר בוראו ושב קודם שימות - נסלח לו"
יש תשובה מעולה, אומר הרמב"ם: כאשר נוצרת הזדמנות לחזור על החטא - ונמנעים מכך משום החזרה בתשובה על הפעם הקודמת
ראינו שהרמב"ם מגדיר את התשובה כתהליך בו החוטא מתוודה בפיו על חטאו ומבטיח שלא לחזור על החטא. בהמשך הוא מסביר על אלו חטאים מכפרת התשובה לבדה, מתי יש צורך גם ביום כיפור, על אלו חטאים מכפרים רק ייסורים בנוסף לתשובה ויום כיפור, ומדגיש שעל חילול ה' - רק המיתה מכפרת לאחר יתר השלבים.
מתברר שיש עוד מדרגה: "אי זו היא תשובה גמורה? זה שבא לידו דבר שעבר בו [הזדמנות לאותה עבירה], ואפשר בידו לעשות, ופֵרֵש [נמנע] ולא עשה מפני התשובה, לא מיראה ולא מכשלון כוח". הרמב"ם מדגים: "הרי שבא על אישה בעבירה, ולאחר זמן נתייחד עימה, והוא עומד באהבתו בה ובכוח גופו ובמדינה שעבר בה [באותו מקום], ופֵרֵש ולא עבר – זה הוא בעל תשובה גמורה".
יש גם עניין של גיל, מזכיר הרמב"ם, ומצטט את שלמה המלך: "וזכור את בוראיך בימי בחוּרוֹתיך עד אשר לא יבואו ימי הרעה והגיעו שנים אשר תאמר אין לי בהם חפץ". מה הקשר? "ואם לא שב אלא בימי זקנותו ובעת שאי-אפשר לו לעשות מה שהיה עושה" - הוא אינו חוטא לא בגלל התשובה אלא בשל חוסר יכולת, בגלל גילו - "אף על פי שאינה תשובה מעולה, מוֹעֶלֶת היא לו ובעל תשובה הוא.
"אפילו עבר כל ימיו ועשה תשובה ביום מיתתו ומת בתשובה - כל עוונותיו נמחלין, שנאמר 'עד אשר לא תחשך השמש והאור והירח והכוכבים ושבו הֶעָבים אַחַר הגשם", שהוא יום המיתה. מכלל שאם זכר בוראו ושב קודם שימות - נסלח לו" (הלכות תשובה, פרק ב').
