טורקיה ועיראק מאריכות בשנה את הסכם צינור הנפט כירכוכ–ג'יהאן

טורקיה ועיראק הגיעו להסכמה על הארכה של שנה להסכם צינור הנפט שפג תוקפו. במקביל, הצדדים מתכוונים להגדיל את הזרימה בצינור, וכך לשמור על נתיב יצוא שמחבר את שדות הנפט בצפון עיראק לנמל ג'יהאן בטורקיה, ועוקף את מצר הורמוז.

הצינור, שאורכו כ־986 קילומטר, מוביל נפט גולמי מאזור כירכוכ לנמל הים התיכון של טורקיה. עבור יצואנים עיראקיים זהו נתיב חלופי חשוב, במיוחד בתקופות שבהן המפרץ הפרסי נתפס כמסוכן יותר או כצוואר בקבוק. לכן הארכת ההסכם אינה רק עניין משפטי בין שתי ממשלות, אלא גם שאלה של כמה חביות ימשיכו לצאת בלי לעבור דרך המצר.

מה כוללת ההארכה ולמה עכשיו

המסגרת הוותיקה בין בגדד לאנקרה, שמסדירה את השימוש בצינור, הייתה אמורה לפוג בסוף יולי 2026. בחודשים האחרונים ניהלו הצדדים משא ומתן על החלפתה בהסכם רחב יותר, שכולל לא רק נפט אלא גם גז וחשמל. עם זאת, מועד הפקיעה התקרב בלי שהמסגרת החדשה הושלמה, ולכן עלתה האפשרות של הארכה זמנית לשנה, כדי שהזרימה לא תיעצר באמצע.

לפי ההבנה שגובשה, יצואנים עיראקיים יוכלו להמשיך לשלוח נפט גולמי דרך אותו צינור, וגם להגדיל את הנפחים. בחודשים שקדמו לכך דיווחו גורמים טורקיים כי עיראק מעוניינת להעלות את הקיבולת לכיוון מאות אלפי חביות ביום, ובטווח ארוך אף דובר על שאיפות גבוהות בהרבה. בפועל, כל מספר כזה תלוי בתשתית, באבטחה ובתיאום בין הממשלות, אבל עצם ההארכה מסמנת שהנתיב נשאר פתוח.

ברקע עומד גם רצון של אנקרה לקדם הסכם אנרגיה מקיף יותר. נשיא טורקיה רג'פ טאיפ ארדואן אמר לאחרונה, אחרי פגישה עם ראש ממשלת עיראק, כי המדינות שואפות לחתום בהקדם על שיתוף פעולה רחב. במקביל, חברת הנפט הטורקית הממשלתית TPAO מרחיבה את מעורבותה בשדות כירכוכ. כלומר, ההארכה לשנה אינה סיום הסיפור, אלא גשר עד שייסגר המסמך הארוך יותר.

עוד לפני ההארכה הנוכחית ביקשה בגדד מאנקרה זמן נוסף למו"מ על הסכם חלופי, אחרי שנים שבהן הצינור עבר תקופות השבתה, תיקונים וחזרה לפעילות. ההיסטוריה הזו מסבירה למה שתי המדינות מעדיפות כעת מסגרת זמנית ברורה: בלי מסמך בתוקף, קשה יותר לבטח מטענים, לקבוע לוחות הפלגה ולהתחייב מול קונים במזרח אירופה ובאגן הים התיכון.

למה זה חשוב לשוק הנפט

נתיב כירכוכ–ג'יהאן הוא אחד הכלים המעטים שמאפשרים לעיראק לייצא נפט מצפון המדינה בלי לעבור במפרץ. בתקופות של מתיחות סביב מצר הורמוז, כל חבית שיוצאת דרך הים התיכון מקבלת משקל נוסף אצל סוחרים ומזקקים. לכן גם הארכה משפטית של הסכם ישן נתפסת כחדשות אנרגיה, ולא רק כדיפלומטיה דו־צדדית.

מהצד העיראקי, שמירה על הצינור מאפשרת גמישות בין נתיבי היצוא ומצמצמת תלות בנמלים הדרומיים. מהצד הטורקי, הזרימה דרך ג'יהאן מביאה הכנסות תעבורה, מחזקת את מעמד הנמל כצומת אנרגיה, ומקבעת את אנקרה כשותפה הכרחית ליצוא מצפון עיראק. בנוסף, כל עוד ההסכם בתוקף, קל יותר לנהל תחזוקה, ביטוח ולוחות זמנים של מכליות, דברים ששוק הנפט מרגיש מיד כשהם נעצרים.

עם זאת, ההארכה אינה פותרת את כל המחלוקות. הצדדים עדיין צריכים לגבש את ההסכם הרחב יותר, כולל קיבולת, תעריפים, והיקף שיתוף הפעולה באנרגיה. אם המשא ומתן יתארך, ייתכן שיידרשו הארכות נוספות או הסדרים זמניים. מנגד, אם ייחתם הסכם מקיף בתוך השנה הקרובה, הצינור עשוי לעבור משלב של שמירה על הקיים לשלב של הגדלת קיבולת משמעותית.

• מכלית נפגעה מול חופי עומאן: הדיווח מעלה את מחיר הברנט למעל 90 דולר
• הנפט עולה אחרי דיווח על תקיפת מכליות בהורמוז - הבעיה עוברת לדיזל

בפועל, נתיב היצוא הצפוני של עיראק נשאר פתוח, הזרימה צפויה לגדול, והסיכון להפסקה משפטית בסוף יולי ירד. מי שעוקב אחרי מחיר הברנט ופרימיות על נפט ממקורות מפרציים כדאי שישים לב גם לנפחים בג'יהאן, כי כל חבית שעוקפת את הורמוז משנה קצת את מפת ההיצע. פגיעת מכלית מול חופי עומאן כבר הזכירה השבוע כמה רגיש השוק לנתיבי שיט, ובמקביל דיווחים על תקיפת מכליות בהורמוז דחפו את מחיר הנפט למעלה, ולכן כל נתיב יבשתי־ימי חלופי מקבל משקל.