קבלן שיפץ בית ספר בלי חוזה, וייאלץ לוותר על 40% מהכסף
בית משפט השלום בנתניה חייב את המועצה המקומית לשלם 60% מהתמורה בלבד עבור עבודות שבוצעו ללא הסכם בכתב, אף שאיש לא חלק על איכות העבודה. השופט נועם רף: התנערות המועצה מתשלום לאחר שמליאת המועצה אישרה אותו עקרונית, עשויה להיחשב חוסר תום לב
חברה קבלנית שביצעה עבודות שיפוץ בבית ספר אלראזי בג'לג'וליה תקבל רק חלק מהכסף שמגיע לה. כך קבע השופט נועם רף מבית משפט השלום בנתניה, בפסק דין שניתן באחרונה. הסיבה? לא נחתם הסכם בכתב בין הצדדים, כפי שמחייב החוק. אבל גם המועצה לא יצאה נקייה: בית המשפט קבע שהיא לא יכולה פשוט להתנער מהתשלום אחרי שנהנתה מהעבודה.
הסיפור מתחיל ב-2019, כשהמועצה המקומית ג'לג'וליה פרסמה קול קורא לקבלנים לביצוע פרויקט לשיפור חזות בית הספר אלראזי. א.ס. מוראד תשתיות ופיתוח הוזמנה כקבלן לביצוע העבודות. העבודות בוצעו, חברת הפיקוח שמינתה המועצה, ליברובסקי י.א. ניהול ופיקוח אתרי בנייה, ערכה חשבון מרוכז שנקבע על סכום של 484,857 שקל כולל מע"מ, וחתמה עליו. עד כאן הכל נראה תקין. אלא שהיה חסר דבר אחד מהותי מאוד: הסכם חתום בכתב. וכאן בדיוק מתחילה הבעיה המשפטית.
המועצה סירבה לשלם, וטענה שלפי סעיף 203(א) לפקודת העיריות, שחל גם על מועצות מקומיות, חוזה שיש בו התחייבות כספית לא מחייב את הרשות אלא אם נחתם בידי ראש הרשות והגזבר, בצד חותמת הרשות. המועצה הוסיפה שלא רק שלא נחתם הסכם שכזה, אלא גם לא נערך מכרז כדין, ושהתובעת ידעה היטב שהיא צריכה לדאוג להסכם חתום לפני שהיא מתחילה לעבוד.
מנגד, מוראד טענה שהיא הוזמנה על ידי המועצה עצמה, ביצעה את העבודות לשביעות רצונה המלאה, וחברת הפיקוח אישרה את החשבון. מעבר לכך, ב-9 באוגוסט 2022 התכנסה מליאת המועצה, בנוכחות ראש המועצה, המנכ"ל וחברי מועצה נוספים, ואישרה עקרונית את התשלום. לטענת החברה, אם המועצה עצמה הכירה בחוב, כך שהיא לא יכולה להתחמק ממנו.
"שימוש זהיר ומבוקר בכספי ציבור"
השופט רף ניתח את ההלכה הקיימת בסוגיה הזו, והזכיר שדרישת הכתב בסעיף 203 היא דרישה מהותית שנועדה להגן על כספי הציבור. הוא ציטט את ההלכה שנקבעה בעניין רוזנבלום נגד מועצה מקומית חבל מודיעין, שלפיה תכלית הדרישה היא "הבטחת שימוש זהיר ומבוקר בכספי ציבור", ויצירת "מערכת בקרה שתוודא כי הגוף הציבורי נהג בזהירות הראויה ובחן את העסקה כראוי".
עם זאת, בית המשפט הבהיר שגם לכלל הזה יש חריגים. לפי הפסיקה, במקרים מסוימים ניתן לחייב רשות בתשלום חלקי, תוך איזון בין האינטרס הציבורי לבין עקרונות תום הלב וההגינות.
לאחר בחינת נסיבות המקרה, השופט רף קבע שהמועצה לא הצליחה להוכיח שהיתה בעיה כלשהי בעבודות שביצע הקבלן. הוא גם דחה את הטענה של המועצה שלפיה לא היה תקציב מאושר, וקבע שהטענה הזו "הועלתה באופן כללי ובעלמא". השופט הוסיף כי החלטת מליאת המועצה מאוגוסט 2022, שאישרה עקרונית את התשלום, מהווה "אינדיקציה חזקה לגמירות דעתה של הנתבעת לתשלום ולכך שהעבודה אכן נדרשה ובוצעה לשביעות רצונה".
השופט קבע כי דווקא התנערות המועצה מהתחייבויותיה, לאחר שהעבודות אושרו על ידי חברת הפיקוח ולאחר שמליאת המועצה בנוכחות כל הגורמים הרלוונטיים אישרה תשלום עקרוני, "עשויה להיחשב כחוסר תום לב מצדה". המועצה, כך נקבע, "אינה יכולה להיבנות ממחדלה, לעצום עיניים ולהסתמך אך על אי קיומו של הסכם בכתב כעילה להעדר חובתה לשלם".
גם התובעת אשמה
אלא שגם התובעת לא יצאה מהסיפור נקייה. השופט קבע כי יש לזקוף לחובתה אשם תורם, משום שהיא בחרה לבצע את העבודות ללא הסכם בכתב כפי שנדרש בחוק, וזאת מבלי שהיו נסיבות חריגות של דחיפות מיוחדת.
- זייפה את חתימת בעלה על הסכם גירושים - ותשלם ביוקר
- שוכרת הפסיקה לשלם בטענה לגביית יתר: האם מותר לה? ומה קבע בית המשפט?
בשקלול כלל השיקולים - תום לב הצדדים, העובדה שהעבודות בוצעו והושלמו, אישור מליאת המועצה, אך גם היעדר הסכם בכתב ומכרז - חייב השופט רף את המועצה בתשלום חלקי בשיעור של 60% מסכום החשבון: 290,914 שקל בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום אישור החשבון, 15 באוקטובר 2019. בנוסף, חויבה המועצה בהוצאות משפט בסכום של כ-6,900 שקל ושכר טרחת עורך דין בסכום של 30 אלף שקל.
פסק הדין הזה מצטרף לפסיקות דומות שבהן בתי משפט חייבו רשויות מקומיות בתשלום חלקי לקבלנים שביצעו עבודות בלי חוזה כתוב. גם אם החוק דורש הסכם חתום, רשות מקומית לא יכולה ליהנות מעבודה שהזמינה ואז להתנער ממנה לחלוטין. אבל גם קבלנים צריכים לזכור שעבודה ללא חוזה חתום עלולה לעלות להם ביוקר, ובמקרה הזה 40% מהתמורה.
