האיום האיראני החדש על באב אל מנדב ולמה זה קריטי למחיר הנפט

איראן מסמנת את נקודת התורפה החדשה של שוק הנפט: מצר באב אל מנדב, המעבר הימי הצר שמחבר בין הים האדום למפרץ עדן ולים הערבי. זה נתיב קטן על המפה, אך משמעותי בשוק האנרגיה. לאחר שהזרימה דרך מצר הורמוז נפגעה בחדות בעקבות המלחמה מול איראן, באב אל מנדב הפך לשסתום הביטחון של השוק. דרך הנתיב הזה עוברות כיום כמויות גדולות יותר של נפט ומוצרים מזוקקים, בעיקר לאחר שסעודיה הסיטה חלק משמעותי מהיצוא שלה מהמפרץ הפרסי אל הים האדום.

הורמוז הוא עדיין נקודת החנק הגדולה, אך באב אל מנדב הפך לנקודת החנק שמחזיקה חלק מהאיזון. אם איראן או שלוחותיה באזור יצליחו לשבש גם את המעבר הזה, ההשפעה על המחירים ועל זמינות האספקה לאסיה עלולה להיות מהירה. יפן, דרום קוריאה, סין והודו תלויות במידה רבה בזרימה יציבה מהמזרח התיכון. כשנתיב אחד נסגר או מצטמצם, השוק מסוגל להסתגל. כששני נתיבים נפגעים במקביל, כבר מדובר בבעיה אחרת. זו הסיבה שאיראן זורקת רמזים על כוונתה לפגוע בצינור שמעביר נפט למצר באב אל מנדב ובמצר עצמו. 

לפי נתוני קפלר, היקף יצוא הנפט והמוצרים שעברו דרך באב אל מנדב כמעט הוכפל באפריל לכ-7.2 מיליון חביות ביום, לעומת כ-3.8 מיליון חביות ביום בפברואר, לפני התקיפות של ארה"ב וישראל באיראן. העלייה הזאת אינה מקרית. סעודיה הפעילה בעוצמה את קו הנפט מזרח מערב שלה, שחזר לקיבולת מלאה של 7 מיליון חביות ביום, ומעביר נפט משדות המזרח אל נמל ינבוע שעל חוף הים האדום. הקו הזה מאפשר לעקוף את הורמוז, אך הוא יוצר תלות חדשה בים האדום ובמעבר הדרומי שלו.

7.2 מיליון חביות ביום - והנתיב שמחזיק את השוק

סעודיה היא השחקנית המרכזית כאן. הממלכה בנתה את קו מזרח מערב בדיוק לתרחישים שבהם הורמוז הופך למסוכן מדי. מדובר בתשתית אסטרטגית, שמאפשרת לה להעביר מיליוני חביות ביום מהאזור המזרחי שלה אל הים האדום. זה מצמצם את התלות במפרץ הפרסי, אך אינו מעלים את הסיכון. הוא רק מעביר אותו מערבה.

הבעיה היא שמכליות שיוצאות מינבוע אל אסיה צריכות לעבור דרך באב אל מנדב. אם המעבר הזה יותקף, גם הנפט שהצליח לעקוף את הורמוז עלול להיתקע. זאת הסיבה שהאיום האיראני השבוע קיבל תגובה מהירה בשוק. מחיר הנפט האמריקאי זינק במהלך המסחר ביום שני בכ-8% בשיא היומי, לפני שהתמתן לאחר ההודעה על ניסיון להפסקת אש בין ישראל ללבנון. אך השוק עדיין מתמחר סיכון גבוה, מאחר שהפסקות אש באזור הזה יכולות להישחק מהר, בעיקר כשחזבאללה פועל ככוח עצמאי יחסית מול ממשלת לבנון.

החות'ים בתימן הם החוליה שמחברת בין האיום האיראני לבין הים האדום. בשנים 2023 עד 2025 הם תקפו ספינות מסחריות באזור, והעבירו מסר ברור לשוק הספנות: גם ירי ספורדי, גם פגיעה במספר מצומצם של כלי שיט, וגם איום עקבי, מספיקים כדי לשנות מסלולים. חברות ספנות וחברות ביטוח אינן ממתינות לפגיעה רחבה. ברגע שהסיכון עולה, פרמיות הביטוח מתייקרות, זמני ההפלגה מתארכים, וחלק מהאוניות עוברות למסלול ארוך סביב אפריקה. זה מייקר את ההובלה, מגדיל את הביקוש למכליות ומוסיף לחץ למחירי האנרגיה.

כאן נמצאת הרגישות הגדולה של השוק. באב אל מנדב אינו חייב להיסגר באופן מלא כדי לגרום נזק. מספיק שהאזור ייתפס כמסוכן כדי שתנועת המכליות תצטמצם. אם מכליות נפט יתחילו להימנע מהמעבר, ההשפעה תהיה דומה לחסימה חלקית. פחות חביות יגיעו בזמן, בתי זיקוק באסיה יצטרכו לחפש חלופות, ומחירי הספוט יעלו. במקביל, גם שוק המוצרים המזוקקים, כולל סולר, דלק סילוני ובנזין, עלול לספוג לחץ.

52 ימי תקיפות נגד החות'ים - ועכשיו?

ממשל טראמפ נמצא מול דילמה מורכבת. מצד אחד, ארה"ב מנסה להפעיל לחץ צבאי וכלכלי על איראן כדי לפתוח את הורמוז ולשמור על חופש השיט. מצד שני, כל הסלמה אמריקאית עלולה לדחוף את איראן להגיב במקומות שבהם לארה"ב קשה יותר לשלוט בשטח. באב אל מנדב הוא בדיוק מקום כזה. הוא קרוב לתימן, רחוק יחסית ממרכזי הכוח האמריקאיים במפרץ, ומושפע מפעילות של החות'ים, שמסוגלים לפעול במתכונת של תקיפות נקודתיות.

ארה"ב כבר ניהלה מערכה אווירית ממושכת נגד החות'ים, שנמשכה 52 ימים והסתיימה במאי 2025 בהפסקת אש. לפי ההבנות אז, וושינגטון הפסיקה את התקיפות בתמורה להפסקת פגיעות בספינות הנושאות דגל אמריקאי בים האדום. אך ההבנה הזאת אינה בהכרח מגינה על מכליות מסחריות של מדינות אחרות, ובטח אינה מבטיחה שהחות'ים יישארו מחוץ למלחמה אם טהרן תחליט לפתוח חזית נוספת.

• הממשל האמריקאי: "אל תפנו לאיראן לקבלת אישור מעבר במצר הורמוז"
• הורמוז נפתח בהדרגה: יותר מכליות חוצות והעלויות מתחילות להתייצב

המשמעות לשוק הנפט היא שפרמיית הסיכון חוזרת להיות מרכיב מרכזי במחיר. במשך שנים השוק התרגל לכך שהיצע מארה"ב, מלאים אסטרטגיים ויכולת תמרון של אופ"ק פלוס יכולים לרכך זעזועים. אך משבר כפול בהורמוז ובבאב אל מנדב הוא אירוע אחר. הורמוז אחראי בשגרה לחלק גדול מזרימת הנפט הימית בעולם, ובאב אל מנדב משמש כעת כנתיב חלופי חשוב. פגיעה בשניהם במקביל עלולה לייצר מחסור זמני, אך גם בלבול תפעולי: איפה מעמיסים, לאן מפנים אוניות, מי מקבל קדימות, ומה המחיר של כל חבית זמינה.

צריכת הנפט העולמית נעה סביב כ-100 מיליון חביות ביום. לכן גם שיבוש של כמה מיליוני חביות ביום אינו עניין שולי. מדובר בפער שיכול להזיז מחירים, להשפיע על אינפלציה, להכביד על חברות תעופה ותעשייה, ולהכניס ממשלות ללחץ. השוק אינו נמצא בתרחיש של עצירה מוחלטת. קיימים מלאים, יש יצוא ממדינות שאינן תלויות במפרץ, וארה"ב מסוגלת להגדיל חלק מהאספקה. אך כרגע, נראה שהבעיה היא פחות כמות הנפט שקיימת בעולם, ויותר היכולת להעביר אותה בזמן ובמסלול בטוח.

האיום על באב אל מנדב חשוב כל כך מאחר שמדובר בנתיב שהפך בתוך שבועות מעוד מעבר ימי רגיש לעוגן מרכזי של אספקת האנרגיה העולמית. ככל שסעודיה משתמשת יותר בים האדום כדי לעקוף את הורמוז, כך באב אל מנדב הופך למטרה בעלת ערך גבוה יותר מבחינת איראן ושלוחותיה. ריאד עצמה כבר מזהירה את ארה"ב מפני לחץ מוגזם על איראן שעלול להפעיל מחדש את החות'ים ולסכן את נתיב היצוא הסעודי - הפתרון לבעיה אחת יצר תלות חדשה שכבר נמצאת תחת איום.