ניסו להבריח קרקע מנושים - בית המשפט חסם זאת
קרקע שנטען כי נמכרה פעמיים לאורך שש שנים, אך ללא שום תיעוד וללא תשלומי מס שנדרשים ועל אף שיש עיקולים ששוכנים עליה, ניצבת בלב הסיפור. פסק דין של המחוזי דחה תביעה להסרת עיקולים על מקרקעין ב-240 אלף שקל בגלל סתירות, חוסר תום לב - ועורך הדין שסיפר הכל בחקירה
בבית המשפט
בית המשפט המחוזי בחיפה דחה בינואר 2026 תביעה להסרת עיקולים על מקרקעין, לאחר שקבע כי ארבעה תובעים לא הוכיחו שרכשו קרקע חקלאית לפני שנרשמו עליה עיקולים כבדים. הסיפור שהתגלה בבית המשפט נראה כמו שיעור בכל מה שאסור לעשות בעסקת נדל"ן.
התביעה עסקה בשתי קרקעות חקלאיות בצפון הארץ שנרשמו על שם אביו של איש בשם בסול, שנפטר. בסול, כיורש, טען שמכר את הקרקע בדצמבר 2018 לאיש בשם סיידה תמורת 240 אלף שקל. כמה שנים לאחר מכן, ב-2024, אותו סיידה מכר את אותה קרקע לשלושת ילדיו תמורת 400 אלף שקל. הבעיה היא שבין 2018 ל-2024 הצטברו על הקרקע עיקולים של נושים שסיידה טען שנרשמו לאחר שכבר רכש אותה. כעת ביקשו ארבעת התובעים מבית המשפט להצהיר שהם הבעלים ולהסיר את העיקולים.
הבעיה המרכזית שהעלתה השופטת רות גינזבורג-מרגלית היתה פשוטה: אם היתה עסקה ב-2018, למה היא לא נרשמה? למה לא שולם מס? למה לא נרשמה אפילו הערת אזהרה? החוק ברור: עסקת מקרקעין לא מסתיימת בחתימה על חוזה, היא מסתיימת ברישום בטאבו. וגם אם היא לא הושלמה ברישום, חוק המקרקעין מגן על קונה שרשם לפחות הערת אזהרה. כאן לא נעשה שום דבר מאלה. מעבר מכך, הדיווח לרשויות המס על עסקת 2018 הוגש רק ב-2024 - שש שנים לאחר המועד הנטען - ואושר רק באוגוסט 2025, חודשים לאחר הגשת התביעה. אישור מס השבח לעסקה השנייה ניתן ב-9 למרץ 2025.
הסצינה המרתקת ביותר הגיעה בחקירת עו"ד סאמר בסול, שניסח לכאורה את העסקה שבוצעה ב-2018. כששאל אותו בית המשפט שוב ושוב מדוע לא רשם הערת אזהרה לטובת הקונה, הוא השיב בתחילה שסיידה ביקש ממנו שלא לדווח כי אין לו כסף לשלם מסים. אבל כשהלחץ גבר בחקירה, עו"ד בסול הוסיף פרט מפתיע: "לעומר היתה עסקה אחרת אצלי והיה רשום לטובתו הערת אזהרה... והוטל עיקול למע"מ, סגרנו את התיק היום. אז אני לא רשמתי הערת אזהרה בכדי שלא יוטל עיקול של מע"מ על ההערה החדשה". כלומר הערת האזהרה לא נרשמה בכוונה, כדי להסתיר את הזכויות מנושים. השופטת ציינה שעורך הדין אמר זאת "ללא כל היסוס".
- הקונים עצרו את התשלומים על הבית, אך המוכרת הפסידה במשפט - הנה הסיבה?
- רכב היוקרה נרשם על שם אחר כדי שלא יעוקל - איך הצליחו בכל זאת לעקל את הרכב?
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
סתירות בכל כיוון
החקירות בבית המשפט חשפו רשימה ארוכה של סתירות. בסול אמר שהחוזה נחתם בביתו של סיידה, אבל בתצהירו של עו"ד בסול נכתב שהצדדים "התייצבו אצלו" - עורך הדין. בסול אמר שקיבל ארבעה צ'קים על סכום של 20 אלף שקל כל אחד - סיידה אמר שנתן שלושה צ'קים. בנוסף, הצ'קים שהוצגו כראיה לתשלום נמשכו באוגוסט, ספטמבר ואוקטובר, בעוד שהחוזה נחתם לכאורה בדצמבר. כיצד שולמו צ'קים חודשים לפני שהצדדים הסכימו על הסכום? בסול ניסה להסביר כי, "אני ועומר הרבה זמן מכירים, אני לפעמים לוקח, לקחתי ממנו שיקים, כסף". ואף שהוא הוסיף שהוא ובסול ניהלו עסקים משותפים, הוא התעקש על כך שהצ'קים שייכים לעסקת המקרקעין.
השופטת גינזבורג-מרגלית דחתה את התביעה בקביעה נחרצת שלפיה, "התובעים לא עמדו בנטל להוכיח כי נכרת בין בסול לסיידה הסכם מכר בחודש דצמבר 2018, או בכלל". השופטת ניתחה לא רק את הכשלים הראייתיים, אלא גם את התנהלות הצדדים בראי חוסר תום הלב. "על תובע להיכנס לכותלי בית המשפט כשידיו נקיות, ולא כך במקרה שלפנינו", היא כתבה בפסק הדין שפורסם, וסיכמה כי, "בית המשפט אינו יכול לתת יד ולא ראוי שיושיט סעד לתובעים".
פסק הדין מחדד כלל שנטמע היטב בפסיקה הישראלית, ובראשו הלכת אהרונוב שלפיה, גם קונה שלא רשם את עסקתו בטאבו יכול לגבור על מעקל מאוחר - אבל רק אם פעל בתום לב. כאן, קבעה השופטת, ההתנהלות לא רק לא עמדה בדרישת תום הלב, אלא היתה לכל דבר ועניין "מכוונת לעבור על החוק". בסופו של דבר חויבו התובעים לשלם הוצאות משפט לנתבעות 3 ו-7 בסכום של 20 אלף שקל לכל אחת, בתוספת מע"מ. הקרקע נותרת מעוקלת.
