סרבנית לגט קיבלה 44 מיליון שקל ושתי דירות - אבל גם חוב של 73 מיליון

כמעט עשר שנים, שלוש תביעות, מומחים שעבדו שבע שנים על חוות דעת, וניסיונות כושלים חוזרים ונשנים להוכיח שהבעל הסתיר מיליארדים. כך נראה אחד ממשפטי הגירושים המורכבים ביותר שנדונו בישראל בשנים האחרונות. בסופו של דבר, השופטת רותם קודלר עיאש מבית המשפט לענייני משפחה באשדוד, הכריעה באחרונה במקרה הזה, בפסק דין מקיף של 59 עמודים, שסיים את המלחמה הרכושית בין בני זוג שנישאו ב-1977.

הצדדים נישאו בגיל צעיר מאוד, בנישואי שידוך, ובמשך יותר מ-20 שנה הם ניהלו חיים זוגיים מלאים. בשנת 2000 נוצר משבר בנישואים, והנתבע - איש עסקים שמנהל קבוצת חברות בתחומי נדל"ן, אנרגיה ומסחר, הן בישראל והן בחו"ל - עזב את הבית. מאז ועד היום הצדדים חיים בנפרד, אך הנישואים לא הסתיימו, מכיוון שהאשה מסרבת לקבל מבעלה גט, למרות חיוב של בית הדין הרבני.

ב-2012, עוד לפני פתיחת ההליכים, שלחה רשות המסים לנתבע דרישת תשלום עצומה: מיליארד שקל. הדרישה הזו, שהתבססה על פרסומים בתקשורת ועל הערכות תשואה היפותטיות, נהפכה לציר מרכזי בתביעה של האשה. היא בנתה על אותה שומה "פנטסטית" - כדברי השופט יוסף אלון מבית המשפט המחוזי בבאר שבע, שדן בתיק המס - את טענתה שלפיה היא זכאית למחצית מ-3.35 מיליארד שקל שנטען כי רכושו של האיש שווה. בסופו של דבר, לאחר שנים של הליכים, גובשה שומה מוסכמת של 160 מיליון שקל בלבד, לגבי שנות המס 2018-2005.

"ידיים ורגליים" - אין

השופטת לא התרשמה מטענות האשה. "סכום זה אינו נתמך בכל ראיה מעבר לטענות בעל פה", היא כתבה בפסק הדין, "תוך שכל שהיא מצרפת הן כתבות מן התקשורת ביחס להיקף העושר של הנתבע ותוך שהיא נסמכת על שומת מס שהתברר ע"י בית המשפט המחוזי בבאר שבע שאין לה ידיים ורגליים".

כדי להעריך את שווי הנכסים, מינו הצדדים בהסכמה את רואה החשבון יגאל טולדנו, שעבד על חוות הדעת שלו כמעט שבע שנים. חוות הדעת כיסתה 14 חברות בישראל, חברות זרות בחו"ל, נדל"ן, כלי רכב, חשבונות בנק, חובות ועוד. "שילוב המידע שהתקבל אצל רשויות המס שביצעו חקירה בכל הכלים העומדים לרשותם, בצירוף המידע והערכות שווי שנעשו ע"י המומחה שמונה ע"י ביהמ"ש", כתבה השופטת, "מהווה בנסיבות העניין את הנקודה המקסימלית ביותר שניתן להגיע אליה". שווי הנכסים הכולל נקבע בסופו של דבר על 274 מיליון שקל, לאחר קיזוז חובות בהיקף של כ-39.5 מיליון שקל.

על פי חוק יחסי ממון, האשה זכאית למחצית מכלל הרכוש שנצבר בתקופת החיים המשותפים. מועד הקרע נקבע ל-18 ביולי 2015 - המועד שנקבע בהסכם הגישור. דרישתה של האשה לקבל את חלקה בצורה של מניות בחברות, נדחתה. "לא ניתן לשקול חלוקה בעין", כתבה השופטת, "שכן הדבר אף לא יהיה לטובתה של התובעת, כאשר האינטרס המובהק של שני הצדדים הוא שהעסקים לא יאבדו חלילה משוויים".

מעניין במיוחד הוא הטיפול בחוב המס. השופטת קבעה שהחוב המשותף של בני הזוג לרשות המסים הוא כ-146 מיליון שקל, ולכן האישה אחראית למחצית ממנו - כ-73 מיליון שקל. "לא ניתן לקבל את הטענה המופרכת של הנתבע לפיה יש להתייחס בצורה דווקנית לחוב התאורטי שריחף כחרב מעל צווארו על סך מיליארד שקלים", כתבה השופטת, "אך גם לא ניתן לקבל" שהאשה אינה שותפה כלל בחוב.

בנוסף, קבעה השופטת בפסיקה עקרונית שעדיין לא הוכרעה, כי צריך לנכות 20% מס רעיוני משווי המניות לצורך איזון המשאבים. הגישה האמריקאית של "ניכוי מס רעיוני" כבר אומצה בפסיקה מסוימת, וכעת אומצה כאן במפורש: "יהיה זה בלתי צודק באופן חריג בעניינו שלא להביא בחישוב... את החיובים במס, כאשר ברור שהנתבע שכלל הזכויות בחברות השונות רשומות על שמו, יידרש לשלם בעצמו וללא יכולת להיפרע מהתובעת את חלקה בחיובים".

הסיכום: 44 מיליון שקל ושתי דירות

לאחר כל הקיזוזים - חוב המס, שכר טרחת המומחה, תשלומי מזונות שכבר שולמו (כ-4.1 מיליון שקל), דמי שכירות שגבתה האשה ועוד - נקבע כי על הנתבע לשלם לאשה כ-44.4 מיליון שקל במזומן. בנוסף לכך, משיקולי "צדק חלוקתי" ולאור פערי ההשתכרות בין הצדדים, הורתה השופטת להעביר לבעלות האשה את מלוא הזכויות בשתי הדירות בישראל, כערכן היום, שעלה משמעותית מאז מועד הקרע, ועוד כ-3.9 מיליון שקל עבור חלקה בדירה בחו"ל.

• הבעל טען שהדירה שלו, אבל בבוררות הצהיר את ההפך
• מכר את הדירה מאחורי גבה, אז למה היא לא תקבל כלום?

לגבי מזונות האשה, חובת הנתבע לשלם מזונות הסתיימה עם מתן פסק הדין. "פסיקת מזונות נוספים תהווה עיוות דין", כתבה השופטת, לאחר שציינה כי "קשר הנישואין מלאכותי ואינו מסתיים אך ורק בשל סירוב האישה לגט חרף חיובה בביד"ר (בית דין רבני, ע"ג)". השופטת גם חייבה את האשה בהוצאות משפט לטובת הנתבע בסכום כולל של 250 אלף שקל, שיקוזזו מהסכומים שמגיעים לה.

עו"ד דניאל פרידנברג, שותף מייסד במשרד הופמן פרידנברג המתמחה בענייני משפחה וירושה, מסביר כי, "פסק הדין ממחיש כי גם בתיקי גירושים שבהם צד אחד זוכה בסופו של יום בעשרות מיליוני שקלים, אין משמעות הדבר שבית המשפט יעלים עין מהתנהלות דיונית בעייתית. במשך שנים רבות התנהל מאבק משפטי סביב היקף רכוש עצום, שהגיע למאות מיליוני שקלים, ובית המשפט אף נאלץ להסתמך על שומות מס ואינדיקציות חיצוניות כדי להעריך את היקף הנכסים שבמחלוקת. אלא שהמסר המרכזי העולה מפסק הדין אינו גובה הסכומים, אלא המחיר שעלול לשלם בעל דין שמאריך הליכים שלא לצורך. בניגוד לתפישה הרווחת שלפיה בעל דין שתביעתו התקבלה לא יחויב בהוצאות משמעותיות, בית המשפט קבע כי דווקא האשה, שזכתה בסופו של דבר בחלק ניכר מהרכוש, ניהלה את ההליך באופן שתרם להתמשכותו וסיכלה אפשרות לסיים את הסכסוך בצורה יעילה והוגנת. בשל כך הוטלו עליה הוצאות חריגות בהיקפן של 250 אלף שקל. בתי המשפט לענייני משפחה נוטים בדרך כלל להימנע מפסיקת הוצאות משמעותיות מתוך רצון שלא להסלים עוד יותר את הסכסוך בין הצדדים. דווקא משום כך, החיוב שנפסק כאן משדר מסר ברור: גם בהליכי משפחה, ואולי במיוחד בהם, קיימת חובה לנהל את ההליך בתום לב, ביעילות ובשיתוף פעולה. מי שבוחר להפוך את ההליך לזירת התשה אינסופית עלול למצוא את עצמו משלם על כך, גם אם בסופו של יום יזכה בחלק ניכר מטענותיו".