דרשה מיליארד שקל - וקיבלה 44 מיליון ושתי דירות

כמעט עשר שנים אחרי שהוגשו התביעות, ניתן באחרונה בבית המשפט לענייני משפחה באשדוד אחד מפסקי הדין המורכבים ביותר בתחום הגירושים שנראו בישראל בשנים האחרונות. בפסק דין שכולל 59 עמודים, הכריעה השופטת רותם קודלר עיאש בשלוש תביעות שהגישה האשה נגד בעלה: תביעה לאיזון משאבים, תביעת מזונות, ותביעה לביטול עסקת מכירת אחת החברות. הצדדים נשואים 48 שנה, יש להם ארבעה ילדים בגירים, ומשנת 2000 הם חיים בנפרד לחלוטין.

כדי להבין למה הנישואים עדיין לא הסתיימו, צריך להבין כיצד הדין העברי עובד: בהלכה היהודית, רק הבעל יכול לתת גט - האישה לא יכולה לתת גט, אלא רק לקבל אותו. במקרה הנדון, בית הדין הרבני חייב את האשה לקבל את הגט שהבעל מוכן לתת, אבל היא מסרבת בכל זאת. התוצאה: בני זוג שחיים נפרדים כמעט רבע מאה, עם ילד שנולד לנתבע מאשה אחרת בחו"ל, וכל זאת תחת המעמד "נשואים".

השופטת לא חסכה במלים בנושא: "קשר הנישואין מלאכותי ואינו מסתיים אך ורק בשל סירוב האישה לגט, חרף חיובה בביה"ד הרבני". פסיקת מזונות לאחר מתן פסק הדין, כתבה השופטת, "תהווה עיוות דין ותקפח את הנתבע".

"ידיים ורגליים - אין"

הנתבע הוא איש עסקים שמנהל קבוצת חברות ענפה בתחומי נדל"ן, אנרגיה ומסחר, הן בישראל והן בחו"ל. ב-2012, עוד לפני פתיחת ההליכים, שלחה לו רשות המסים דרישת תשלום של מיליארד שקל. האשה בנתה על הדרישה הזו את המרכז של תביעתה, וטענה בסיכומיה כי שווי כלל הנכסים לאיזון הוא 3.35 מיליארד שקל.

הבעיה: השומה "הפנטסטית", כפי שכינה אותה השופט שדן בתיק המס, התבססה כולה על פרסומים בעיתונות ורכילויות באינטרנט, ולא על ראיות. בסופו של דבר, לאחר שנים של הליכים בבית המשפט המחוזי בבאר שבע, הנתבע הגיע להסדר עם רשויות המס לתשלום 160 מיליון שקל בלבד - כ-16% מהסכום המקורי שנדרש.

השופטת קבעה כי, "סכום זה אינו נתמך בכל ראיה מעבר לטענות בעל פה של התובעת, תוך שכל שהיא מצרפת כתבות מן התקשורת... ושומת מס שהתברר כי אין לה ידיים ורגליים". אפילו עורכי הדין שייצגו את האשה בשלב מסוים אמרו לה, לדבריה בבית המשפט, שאין ראיות לתמוך בטענותיה - ולכן היא פיטרה אותם.

שבע שנים של עבודה: 274 מיליון שקל

הצדדים מינו בהסכמה את רואה החשבון יגאל טולדנו להעריך את שווי הנכסים. הוא עבד על הדו"ח שלו כמעט שבע שנים. חוות הדעת המקיפה כיסתה 14 חברות בישראל, חברות זרות בחו"ל, שלוש דירות, כלי רכב, חשבונות בנק ועוד. שווי הנכסים הכולל נכון למועד הקרע, שנקבע על ה-18 ליולי 2015, נקבע על 274 מיליון שקל - לאחר קיזוז חובות.

האשה ניסתה לערער על האמינות של המומחה פעם אחר פעם, הן בבית המשפט והן בערעורים. השופטת דחתה את כל הטענות: "לא זו בלבד שהמומחה לא היה מוטה לטובת הנתבע, אם בכלל היה מוטה, הרי שהיה מוטה בחשדנות מופרזת כלפי הנתבע - וזאת דווקא בגלל המוניטין שניסתה התובעת לקשור לראשו".

כאן מגיעה הנקודה שחשוב להבין: ה-44.4 מיליון שקל שנפסקו לאשה הם הסכום הסופי, לאחר שכבר קוזזו ממנה כל החובות והתשלומים. לא מדובר בסכום שממנו היא עוד צריכה לשלם חובות. כך עבד החישוב: בית המשפט קבע שחוב המס המשותף של בני הזוג - זה שנותר לאחר ההסדר עם רשות המסים - הוא כ-146 מיליון שקל. מחצית החוב, כ-73 מיליון שקל, הוטלה על האשה. בנוסף, קוזזו ממנה תשלומי מזונות שהיא כבר קיבלה לאחר מועד הקרע (כ-4.1 מיליון שקל), מחצית שכר טרחת המומחים (כ-627 אלף שקל), דמי שכירות שהיא גבתה בעצמה על נכס משותף (360 אלף שקל), ועוד קיזוזים שונים. לאחר כל החשבונות האלה, נשאר לה לקבל 44.4 מיליון שקל.

• חלוקת רכוש ומזונות בגירושין: איך קובעים כמה מגיע לכל צד
• ביקשה 80% מהרכוש אחרי 46 שנות נישואים - כמה קיבלה?

מעבר לזה, מטעמי "צדק חלוקתי" - בגלל פערי ההשתכרות הגדולים בין בני הזוג ובהתחשב בעתיד - הורתה השופטת להעביר לאשה את מלוא הזכויות בשתי הדירות בישראל כערכן היום (לא לפי השווי של 2015), וכן כ-3.9 מיליון שקל עבור חלקה בדירה שבחו"ל. "בית המשפט הביא בחשבון כי ערך הדירות עלה בצורה משמעותית", כתבה השופטת.