הבית הלבן צפוי להאריך את הפטור מחוק ג'ונס להוזלת הדלק
ממשל טראמפ פועל להארכת הפטור המאפשר למכליות זרות להוביל דלק בין נמלי ארצות הברית במטרה להפחית את מחירי האנרגיה לצרכן; הצעד צפוי להקל על שינוע דלקים מחוף המפרץ לחוף המזרחי והמערבי, על אף התנגדות מצד תעשיית הספנות המקומית ואיגודי העובדים
ממשל טראמפ נערך להארכת הפטור הזמני מחוק ג'ונס (Jones Act), צעד שנועד להוזיל את מחירי הדלק והאנרגיה עבור הצרכנים בארצות הברית. המהלך, המקודם על ידי הבית הלבן, צפוי לאפשר למכליות זרות להמשיך ולהוביל מוצרי נפט ודלקים בין נמלים שונים בתוך המדינה, ובכך לעקוף את המגבלות הקבועות בחוק הפדרלי הוותיק.
חוק ג'ונס, שנחקק בשנת 1920 כחלק מחוק צי הסוחר האמריקאי, קובע כי כל סחורה המועברת בתווך ימי בין נמלים בארצות הברית חייבת להיות מובלת על גבי כלי שיט שנבנו בארצות הברית, נמצאים בבעלות אזרחים אמריקאים, ומופעלים על ידי צוות שרובו המכריע מורכב מאזרחי המדינה או מתושבי קבע. מטרתו המקורית של החוק הייתה להגן על תעשיית הספנות המקומית ולשמור על צי סוחר חזק לצרכים לאומיים וביטחוניים. עם זאת, לאורך השנים הפך החוק למוקד לוויכוח כלכלי ער, כאשר מבקריו טוענים כי הוא מייקר באופן משמעותי את עלויות השינוע ומגביל את הגמישות הלוגיסטית של שוק האנרגיה המקומי.
החלטת הממשל המסתמנת להאריך את הפטור מתמקדת בצורך להקל על צווארי בקבוק באספקת הדלקים. מרכז זיקוק הנפט המרכזי של ארצות הברית ממוקם באזור חוף המפרץ, בעוד שמרכזי הביקוש הגדולים ביותר לדלק, סולר ודלק מטוסים נמצאים לאורך החוף המזרחי והחוף המערבי. בהיעדר תשתית צינורות מספקת להעברת כל נפח הדלק הנדרש, השינוע הימי הופך לחיוני. תחת מגבלות חוק ג'ונס, מספר המכליות האמריקאיות העומדות בתנאי החוק הוא מוגבל ביותר, ועלויות החכירה שלהן גבוהות משמעותית בהשוואה למכליות הפועלות תחת דגלים זרים.
התרת השימוש במכליות זרות מאפשרת לחברות האנרגיה לנצל היצע רחב בהרבה של כלי שיט, דבר המוביל להוזלה ישירה של עלויות ההובלה הימית. על פי הערכות בשוק האנרגיה, עלויות השינוע של דלק באמצעות מכליות זרות עשויות להיות נמוכות בעשרות אחוזים בהשוואה לחלופה המקומית. הממשל שואף כי חיסכון זה יתגלגל בסופו של דבר אל הצרכן הקצה בדמות מחירים נמוכים יותר בתחנות הדלק, נושא המהווה יעד כלכלי ופוליטי מרכזי עבור הנשיא דונלד טראמפ, בעיקר לקראת בחירות האמצע.
הליך אישור הפטור מחוק ג'ונס מתבצע בדרך כלל על ידי המשרד לביטחון המולדת, בתיאום עם משרד ההגנה ומשרד התחבורה האמריקאי. החוק מאפשר מתן פטורים זמניים רק במקרים שבהם קיים עניין של ביטחון לאומי, או כאשר ישנו מחסור חמור בכלי שיט אמריקאיים מתאימים למילוי המשימה. הממשל הנוכחי מסתמך על הגדרות אלו כדי להצדיק את המשך הפטור, תוך הדגשת החשיבות של יציבות אספקת האנרגיה לביטחון הכלכלי של המדינה.
מנגד, ההחלטה להאריך את הפטור נתקלת בהתנגדות עזה מצד גורמים שונים בתעשיית הספנות המקומית. איגודי עובדים ימיים, בוני ספינות ומפעילי כלי שיט אמריקאיים טוענים כי מתן פטורים תכופים או ממושכים פוגע קשות בתעשייה המקומית ומחליש את ביטחון המדינה בטווח הארוך. לטענתם, פגיעה בצי הסוחר האמריקאי עלולה להותיר את ארצות הברית תלויה בכלי שיט זרים בעתות חירום או עימות צבאי, שבהן נדרשת יכולת שינוע עצמאית ומאובטחת. כמו כן, מתנגדי המהלך טוענים כי הקיבולת של הצי המקומי מספקת לעמידה בדרישות השוק, וכי הבעיה אינה נעוצה במחסור באוניות אלא ברצון של חברות הנפט להשיג רווחים גבוהים יותר על חשבון כוח העבודה המקומי.
מנגד, תומכי הפטור, בהם בתי זיקוק רבים וקבוצות צרכנים, מברכים על המהלך. הם מצביעים על כך שהמגבלות הלוגיסטיות שמטיל החוק יוצרות עיוותי שוק, שבהם לעיתים זול יותר לייבא דלק ממדינות זרות מאשר לשנע דלק שיוצר בתוך ארצות הברית מנמל אחד למשנהו. מצב זה, לדבריהם, פוגע ביצרני האנרגיה המקומיים ומעלה את המחירים עבור הצרכנים ללא הצדקה כלכלית ממשית.
הארכת הפטור הנוכחי מתרחשת על רקע מאמצים רחבים יותר של הממשל להגדיל את תפוקת האנרגיה המקומית ולהסיר חסמים רגולטוריים. בעוד שהדיון סביב חוק ג'ונס נמשך כבר עשרות שנים, השימוש התכוף בפטורים תחת הממשל הנוכחי מסמן קו מדיניות אקטיבי המציב את הפחתת המחירים לצרכן בראש סדר העדיפויות הכלכלי, גם כאשר הדבר כרוך בעימות עם קבוצות לחץ תעשייתיות ואיגודים מקצועיים מקומיים.
