מלכוד "גיל המדבר": השנים המסוכנות ביותר לפנסיה שלכם

השיח על פנסיה בישראל מתמקד כמעט תמיד בגיל הפרישה הרשמי. החוסכים נשאלים כמה כסף יצברו עד גיל 67 לגברים או 65 לנשים, ומה תהיה הקצבה החודשית שלהם. אלא שעבור רבים, התקופה המסוכנת ביותר מבחינה כלכלית מתחילה דווקא כעשור קודם לכן.

בין גיל 57 ל-67 נוצר אזור דמדומים שניתן לכנותו "גיל המדבר". אלה שנים שבהן שוק העבודה הופך קשיח יותר, ההוצאות המשפחתיות נותרות גבוהות והסיכון לבעיה רפואית הפוגעת בכושר ההשתכרות עולה. הכסף ממשיך לצאת, הפנסיה עדיין אינה משולמת, והיכולת לתקן טעויות פיננסיות הולכת ומצטמצמת.

דווקא בשלב הרגיש הזה מתקבלות לעיתים החלטות המתמקדות כמעט רק בתשואות ובדמי ניהול. חוסכים מופנים למסלולים שנראים יעילים יותר מבחינה השקעתית, אך לא תמיד נבדקת ההשפעה על הכיסויים הביטוחיים. כך עלול להיווצר חיסכון מוצלח על הנייר, לצד חשיפה קשה במקרה של מחלה או אובדן כושר עבודה.

כשהמרדף אחר תשואה פוגע ברשת הביטחון

מקרה של עובד בן 58 ממחיש את הסיכון. לאחר 35 שנות עבודה הוא הגיע לתקרת הזכויות בקרן פנסיה ותיקה - קרן המבוססת על צבירת זכויות לפי שנות ותק ושכר, ולא רק על סכום הכסף שנחסך בפועל. בקרנות אלה ניתן בדרך כלל לצבור עד 70% מהשכר הקובע, ולכן המשך ההפקדות לאחר ההגעה לתקרה אינו מגדיל בהכרח את שיעור הקצבה.

במצב כזה, ההמלצה להעביר את ההפקדות השוטפות לקופת גמל חדשה עשויה להישמע הגיונית. במקום להמשיך להפקיד לקרן שבה כבר מוצו זכויות הקצבה, העובד יכול לצבור חיסכון נוסף וליהנות מתשואות בשוק ההון. אלא שהבחינה הכלכלית לא לוותה בבדיקה מספקת של המשמעות הביטוחית של הפסקת ההפקדות.

קרן פנסיה אינה רק מכשיר חיסכון לקצבת זקנה, אלא עשויה לכלול גם כיסוי למקרה של נכות ואובדן כושר עבודה. כאשר ההפקדות נפסקות, הכיסוי הזה עלול לפקוע לאחר תקופת הכיסוי הזמנית הקבועה בתקנון. קופת גמל, לעומת זאת, היא בעיקר מכשיר חיסכון ואינה כוללת בהכרח ביטוח מובנה.

כשנה וחצי לאחר המעבר עבר העובד ניתוח מעקפים דחוף, שבעקבותיו איבד את כושר עבודתו. רק אז התברר כי הכיסוי בקרן הוותיקה כבר אינו פעיל, ואילו בקופת הגמל לא נרכש עבורו כיסוי חלופי. בגיל 58, עם משפחה והתחייבויות, הוא נותר ללא שכר וללא קצבת נכות.

מקרה כזה ממחיש מדוע תשואה אינה יכולה להיות המדד היחיד בתכנון פנסיוני. גם אם המעבר מגדיל את החיסכון העתידי, הוא עלול לחשוף את העובד לאובדן הכנסה של שנים. בעשור שלפני הפרישה, שמירה על רצף ביטוחי עשויה להיות חשובה יותר מאשר מקסום התשואה.

בגיל מבוגר קשה לחזור לאחור

הבעיה אינה מוגבלת לקרנות פנסיה ותיקות. עובדים רבים מבטלים עם סיום עבודתם ביטוחי ריסק, פוליסות אובדן כושר עבודה או ביטוחים קבוצתיים שנרכשו דרך המעסיק. הביטול נתפס לעיתים כחיסכון בעלויות, אך לא תמיד מוסבר כי ייתכן שלא ניתן יהיה לרכוש מחדש כיסוי דומה.

• מנורה קונה מאלייד מניות פנסיה וגמל לפי שווי 5 מיליארד שקל
• שוק הפנסיה של גרמניה קטן מזה של הולנד: הרפורמה תזרים מיליארדים לבורסות

לאחר גיל 55, ההיסטוריה הרפואית הופכת לגורם משמעותי יותר בתהליך החיתום. חברת הביטוח עשויה לדרוש פרמיה גבוהה, להחריג מצבים רפואיים קיימים או לדחות את הבקשה. פוליסה ותיקה שנראית יקרה עלולה אפוא להיות נכס שקשה מאוד להחליף.

לכן, לפני ביטול פוליסה יש לבדוק לא רק כמה היא עולה כיום, אלא גם מה יקרה אם יהיה צורך לרכוש אותה מחדש. החיסכון החודשי בפרמיה עשוי להיות קטן ביחס להפסד הפוטנציאלי במקרה של מחלה או פגיעה. בגילים האלה, החלטה שנראית זמנית עלולה להפוך לבלתי הפיכה.

הדין בישראל מאפשר לעובדים לבחור בין מוצרים פנסיוניים שונים. במקרים מסוימים, בחירה במכשיר חיסכון שאינו כולל כיסוי ביטוחי, אינה מפרה בהכרח את חובת ההפקדה הפנסיונית. מבחינה פורמלית ניתן לטעון, כי העובד בחר במסלול המתאים לו. אלא שהשאלה היא עד כמה מדובר בבחירה מודעת. חוסך ממוצע אינו תמיד מבין שהחלפת מוצר או הפסקת הפקדות עלולות למחוק כיסוי לנכות או לאובדן כושר עבודה. מבחינתו, הוא עשוי לחשוב שהוא רק משפר תשואה או מפחית דמי ניהול.

הפער הזה מחייב שינוי באופן שבו ניתנות המלצות פיננסיות. לא די להציג לחוסך את הרווח האפשרי מהמעבר; יש להראות לו גם מה יקרה בתרחיש שבו יאבד את כושר עבודתו שנה לאחר מכן. ללא הצגת הסיכון הזה, קשה לומר שהתקבלה החלטה המבוססת על תמונה מלאה.

מבוטחים שנפגעו נדרשים לנהל את התביעה דווקא בתקופה שבה מצבם הבריאותי והכלכלי חלש. הם מתבקשים לאסוף מסמכים, לעבור בדיקות ולהתמודד עם טענות רפואיות או טכניות. כל עיכוב עלול להגביר את הלחץ להסכים לפשרה מהירה.

• קרנות השתלמות ביולי - תשואה שלילית של 0.5% במסלול הכללי; ירידה של 0.9% במסלול המנייתי
• פרשת סלייס: התביעה מול שנצר גדלה ל-488 מיליון שקל

חברות ביטוח מציעות לעיתים תשלום חד-פעמי תמורת חתימה על כתב קבלה וסילוק. פשרה כזאת עשויה להיות סבירה, אך היא עלולה גם לכלול ויתור על זכויות עתידיות ועל סכומים גבוהים בהרבה. לאחר החתימה, האפשרות לפתוח מחדש את ההסכם היא כמעט בלתי אפשרית. לכן, לפני כל ויתור יש לבחון את מלוא שווי הזכויות ואת משמעות ההסכם אף מבחינה עתידית קיומית.

שלושה כללים לעשור שלפני הפרישה

הכלל הראשון הוא לשמור על רצף ביטוחי בכל מעבר בין מוצרים. מי שמפסיק להפקיד לקרן פנסיה או עובר לקופת גמל, צריך לבדוק מראש מה קורה לכיסוי הנכות ולאובדן כושר העבודה. אם הכיסוי נפסק, יש לבחון פתרון חלופי לפני שההגנה הקיימת מתבטלת.

הכלל השני הוא לא לבטל פוליסה ותיקה רק משום שהיא נראית יקרה. יש לבדוק את תנאי החיתום, ההחרגות והאפשרות לרכוש מחדש כיסוי דומה. בגיל מבוגר, עצם הזכות להישאר מבוטח עשויה להיות שווה הרבה יותר מהחיסכון בפרמיה.

הכלל השלישי הוא לא לחתום במהירות על כתב ויתור או שטר סילוק. לפני קבלת פשרה יש להבין אילו זכויות נשללות ומהו שווי התביעה האפשרי. החלטה שמתקבלת תחת לחץ רפואי וכלכלי עלולה להיות קשה מאוד לתיקון.

תכנון פנסיוני אינו מסתכם בשאלה איזו קופה השיגה את התשואה הגבוהה ביותר. בעשור שלפני הפרישה, הסיכון הגדול הוא לא רק קצבה נמוכה בעתיד, אלא אובדן הכנסה עוד לפני שהפנסיה מתחילה. לכן, ב"גיל המדבר", רשת הביטחון חשובה לא פחות מהחיסכון עצמו.

עו"ד לימור סלמן, שותפה במשרד עו"ד סלמן-אשכנזי ועוסקת בדיני ביטוח ונזיקין (צילום: דורון לצטר)