20 מיליון דולר לסרט: כך ג'ניפר לורנס הגדילה את הונה
מניות מומלצות שני מספרים שדלפו במקרה עשו לקריירה של ג'ניפר לורנס יותר מכל תפקיד בודד. בתקיפת הסייבר על סוני פיקצ'רס ב-2014 יצאו החוצה מסמכי הפקה של אמריקן האסל, ומהם עלה שברדלי קופר, כריסטיאן בייל וג'רמי רנר קיבלו 9% מרווחי הסרט, בעוד לורנס ואיימי אדמס קיבלו 7%. שני אחוזי הפרש, בסרט שהיה מועמד לעשרה פרסי אוסקר.
מה שני אחוזים שווים בפועל
הפער נשמע קטן, אבל כשמתרגמים אותו לכסף מדובר בסכומים עצומים. אחוזים מהרווחים הם חלק נפרד מהשכר: השחקן מקבל תשלום קבוע על הצילומים, ובנוסף אחוז מהכנסות הסרט אם הוא מצליח ועובר יעד מסוים. במקרה של חלום אמריקאי, שהכניס כ-250 מיליון דולר ברחבי העולם, כל אחוז כזה היה שווה מיליוני דולרים. הכסף הזה גם לא נעצר כשהצילומים מסתיימים, אלא ממשיך להגיע במשך שנים דרך שידורים, סטרימינג ומכירות בחו"ל. לכן, מי שמקבל שני אחוזים פחות במשא ומתן, מרוויח פחות לאורך כל חיי הסרט.
בסתיו 2015 היא פרסמה מאמר אישי במגזין הדיגיטלי לני, שבו תיארה את הפער כתוצאה של משא ומתן שהיא עצמה סגרה מוקדם מדי, מחשש להיתפס כתובענית. הטקסט הפך לאחד הפריטים המרכזיים בדיון הציבורי על פערי שכר בהוליווד, והוא הגיע מאישה שבאותה שנה ממש הובילה את רשימת השחקניות המשתכרות ביותר שפורסמה, עם 52 מיליון דולר בשנים עשר חודשים. בשנה שאחריה היא הובילה את הרשימה שוב, הפעם עם 46 מיליון דולר.
הדרך לשם הייתה קצרה במונחים הוליוודיים. וינטרס בון, דרמה עצמאית בתקציב זעום, הביאה לה ב-2010 מועמדות ראשונה לאוסקר בגיל 20. שנתיים אחר כך היא זכתה בפרס השחקנית הראשית על אופטימיות היא שם המשחק, ונכנסה לרשימת הזוכות הצעירות ביותר בקטגוריה. במקביל רצה סדרת משחקי הרעב, וזו הפכה אותה מנכס אמנותי לנכס מסחרי.
המספרים של סדרת "משחקי הרעב" מראים עד כמה כוח במשא ומתן יכול לשנות קריירה. על הסרט הראשון קיבלה ג'ניפר לורנס כ-500 אלף דולר בלבד, בזמן שהאולפן עדיין לא היה בטוח שהסדרה תצליח. בסרט השני, התלקחות, השכר שלה כבר זינק לכ-10 מיליון דולר, לצד בונוסים לפי הצלחת הסרט בקופות. בשני חלקי מוקינג'יי היא כבר הרוויחה כ-20 מיליון דולר לכל סרט. בסך הכול, ההכנסות שלה מהסדרה מוערכות בכ-50 מיליון דולר. כלומר, על אותה דמות בדיוק היא עברה משכר של חצי מיליון דולר לסכומים הגבוהים פי מאה. ארבעת הסרטים יחד הכניסו קרוב ל-3 מיליארד דולר ברחבי העולם, וההצלחה הזו העניקה לה כוח משמעותי יותר בכל משא ומתן שבא אחר כך.
איך הסטרימינג שינה את מבנה החוזה
השינוי שעברה ג'ניפר לורנס אחרי הפרשה בא לידי ביטוי גם בחוזים שלה. על הסרט "פסנג'רס" דווח שהיא קיבלה שכר של 20 מיליון דולר, לעומת 12 מיליון דולר שקיבל כריס פראט, למרות ששניהם הובילו את הסרט יחד. חמש שנים אחר כך, בסרט "אל תסתכלו למעלה" של נטפליקס, דווח כי לורנס קיבלה 25 מיליון דולר, בעוד ליאונרדו דיקפריו קיבל 30 מיליון דולר. לורנס אף התייחסה לפער הזה באופן פומבי בראיונות.
ההבדל בין שני החוזים קשור גם לאופן שבו התעשייה עובדת. באולפנים המסורתיים השחקנים מקבלים שכר בסיס, ולעיתים גם אחוזים מהרווחים של הסרט בקופות. לעומת זאת, בפלטפורמות סטרימינג כמו נטפליקס, השחקנים מקבלים בדרך כלל תשלום גדול מראש, משום שהחברה רוכשת את הזכויות ומחזיקה בנתוני הצפייה לעצמה. המשמעות היא שהסכום שמופיע בחוזה הוא בדרך כלל כל התמורה, בלי הכנסות נוספות בעתיד. לכן, בעסקאות כאלה כל פער בשכר בין הכוכבים בולט הרבה יותר לעין.
מהשכר לזכויות
ב-2018 היא עברה לצד השני של השולחן והקימה חברת הפקה בשם אקסלנט קדאבר, יחד עם השותפה שלה ג'סטין צ'יארוקי. המעבר משנה את מבנה ההכנסה: מפיק מחזיק בזכויות, יושב בעסקאות המכירה ונהנה מהתמורה על הסרט כולו במקום מהמחאה עבור ימי צילום.
- המלצות מקיר לקיר: בוול סטריט מעלים את התחזיות למיקרוסופט - עד לאן המניה יכולה להגיע?
- בנק אוף אמריקה על ASML: פרמיה של יותר מ-70%, מחיר יעד 2,845 דולר
הביטוי הבולט ביותר לכוחה החדש של לורנס הגיע בפסטיבל קאן ב-2025. חברת מובי רכשה את דיי מיי לאב, דרמה בבימוי לין רמזי שבה לורנס מגלמת אם טרייה, תמורת 24 מיליון דולר עבור ארצות הברית וטריטוריות נוספות. זו הייתה הרכישה הגדולה ביותר בתולדות מובי ואחת העסקאות המרכזיות של הפסטיבל באותה שנה. חברת ההפקה של לורנס, אקסלנט קדאבר, הייתה שותפה לפרויקט לצד בלאק לייבל מדיה וסיקליה של מרטין סקורסזה, ולורנס עצמה שימשה גם כמפיקה. עבור דרמה פסטיבלית, מדובר בסכום חריג בגודלו, שממחיש את ההבדל בין להיות רק שחקנית לבין להיות גם מפיקה ובעלת זכויות בפרויקט. בעוד ששכר משחק הוא תשלום אישי, עסקת הפצה כזו מכניסה כסף עבור זכויות הסרט בשווקים רבים. בהמשך, בעונת הפרסים, לורנס אף קיבלה מועמדות לגלובוס הזהב בקטגוריית השחקנית הראשית בדרמה.
יש כאן גם צד שני. חברת הפקה קטנה נושאת בעלות פיתוח של פרויקטים שרובם נגנזים בדרך, ותקציב שיווק של סרט פסטיבלי נופל על המפיץ ולא עליה. עסקה אחת בסדר גודל של דיי מיי לאב מכסה כמה שנים של פיתוח, אבל היא גם תלויה בכך שקונה יחיד מוכן לשלם מחיר חריג על דרמה בלי כוכבים נוספים ובלי זכיינות מאחוריה.
ערוץ הכנסה נוסף, ויציב יותר מטבעו, מגיע מחוזי הפרסום ארוכי הטווח. לורנס משמשת כפנים של דיור מאז 2012, אחת ההתקשרויות הארוכות בין שחקנית לבית אופנה גדול, והסכומים שדווחו עליה נעים בטווח רחב של מיליוני דולרים בשנה. דיור עצמה שומרת את הסכום הרשמי חסוי. חוזים מהסוג הזה נחשבים בענף לעוגן, כיוון שהם משלמים גם כשהסרט האחרון עשה פחות ממה שקיוו, והם מתומחרים לפי נוכחות ציבורית ולא לפי ביצועי קופות.
כשמדובר בהון האישי של ג'ניפר לורנס, אין נתון רשמי ומאומת. אתרי פיננסים שונים מעריכים את שוויה ביותר מ-160 מיליון דולר, אך מדובר בהערכות בלבד. מה שכן ידוע בוודאות הוא היקף ההכנסות שלה לאורך השנים: היא דורגה פעמיים ברציפות בראש רשימת השחקניות המרוויחות של פורבס, הרוויחה עשרות מיליוני דולרים עבור סרטים בשיא הקריירה שלה, וכיום היא נהנית גם מהכנסות כמפיקה וכבעלת חלק בפרויקטים שהיא מפתחת באמצעות חברת ההפקה שלה.
מה שייבחן בהמשך הוא הקצב. עסקה בסדר גודל של דיי מיי לאב מוכיחה שיש קונים לסוג הסרטים שהיא בוחרת, והשאלה העסקית היא כמה פרויקטים כאלה חברת הפקה בגודל שלה מסוגלת להוציא בשנה מבלי לוותר על השכר שהיא עדיין מקבלת כשחקנית.
