פער הרווחים בין שבע המופלאות לשאר המדד נסגר, והפרמיה נשארה על כנה

ב-2024 צמחו הרווחים של שבע ענקיות הטכנולוגיה בקצב גבוה בכ-30% מזה של 493 החברות האחרות במדד S&P 500. הפער העצום הזה היה ההצדקה למשקל שיא במדדים, פרמיית מכפילים וזרימה כמעט אוטומטית של כספי משקיעים אל אותן שבע מניות. ברבעון הרביעי של 2025 הפער כמעט התאדה, ואילו התמחור נשאר במקום.

צמיחת הרווח של שבע המופלאות התמתנה לטווח של 11% עד 15%, ובאותו רבעון בדיוק האיצו שאר חברות המדד ל-9%, אחרי שנתיים שבהן דשדשו סביב אפס. גולדמן זאקס צופה שעד סוף השנה יצטמצם ההפרש ל-3%-4%, כלומר לרמה שנמצאת בתוך שולי הטעות המקובלים של תחזיות רווח, ובפועל "מחסלת" את היתרון היחסי של ענקיות הטק. 

מאחורי המהפך פועלים שני כוחות מנוגדים. אצל הענקיות, ההשקעה האדירה בתשתיות בינה מלאכותית מתחילה לחלחל אל הדוחות בתור הוצאות פחת, והיא מכרסמת בשולי הרווח בדיוק כשבסיס ההשוואה משנה קודמת כבר גבוה במיוחד. אצל 493 האחרות המצב הפוך: סביבת ריבית נוחה יותר, מחזור אשראי שנפתח מחדש והתייעלות תפעולית שנמשכת כמה שנים. חלק מהן גם מתחילות ליהנות מהבינה המלאכותית בתור צרכניות שלה, וחוסכות את המיליארדים שנדרשים לבניית התשתית עצמה. ההתרחבות מורגשת בעיקר מחוץ לענף הטכנולוגיה: חברות פיננסים נהנות ממרווחים גבוהים ומעליית היקפי האשראי, ענף הבריאות חוזר לצמיחה אחרי כמה שנים חלשות, והתעשייה נשענת על גל השקעות בתשתיות ובחשמול. שם, גידול של כמה אחוזים ברווח מגיע מבסיס נמוך, ולכן הוא מתורגם לקפיצה חדה בקצב הצמיחה החשבונאי.

ההשלכה הראשונה נוגעת לתמחור. הפרמיה של שבע המופלאות נשענה על ההנחה שהן מספקות צמיחה שיתר החברות במדד מתקשות לספק. מכפילי הרווח החזויים של הקבוצה נעים לפי הערכות סביב 28 עד 30, בעוד שאר המדד נסחר סביב 19 עד 20. כשפער הצמיחה מצטמצם לשלוש או ארבע נקודות אחוז, הצדקת פער מכפילים של יותר מ-50% הופכת למשימה קשה בהרבה, וכל אכזבה קטנה בדוח רבעוני מקבלת משקל גדול בהרבה ממה שהיה מקובל בשנים שבהן הצמיחה כיסתה על הכל. מי שקונה היום את המדד משלם על הקבוצה המובילה מחיר שמגלם המשך יתרון, בשעה שהנתונים כבר מצביעים על שוויון כמעט מלא.

ההשלכה השנייה נוגעת למבנה המדד עצמו. משקלן המצרפי של אותן שבע מניות חצה בשנים האחרונות את רף השליש מהמדד המוביל בוול סטריט, רמת ריכוזיות חסרת תקדים מאז שנות השבעים. חוסך שמחזיק קרן מחקה על המדד מחזיק בפועל תיק שבו כל דולר שלישי מושקע בשבע חברות, וכולן חשופות לאותה מגמה טכנולוגית ולאותו מחזור השקעות. גם בתי השקעות ישראליים גדולים בחרו להישאר מחוץ לקבוצה הזו בתיקים המנוהלים שלהם, ולפזר את הכסף אל בנקים, שבבים ואיגרות חוב ארוכות (להרחבה: תיק ההשקעות של אלטשולר, ולמה שבע המופלאות בחוץ).

מכאן נגזר ההבדל בין מדד משוקלל שווי שוק למדד שווה משקל. בגרסה המשוקללת, ככל שהחברה גדולה יותר כך היא תופסת נתח גדול יותר מהתיק, ולכן ביצועי המדד נגזרים בעיקר מקומץ הענקיות שבראשו. בגרסה שווה המשקל כל אחת מ-500 החברות מקבלת אותו משקל, כחמישית האחוז, והתוצאה משקפת את מצבו של השוק הרחב הרבה יותר מדויק. במשך שנתיים הפער בין שתי הגרסאות היה עצום לטובת המשוקללת, ובדיוק התכנסות רווחים כמו זו שנרשמת עכשיו היא התנאי שסוגר אותו. בחודשים האחרונים אכן נרשם היפוך, כשהחלק הארי של הראלי הגיע ממניות שמחוץ לשבע (להרחבה: הבריחה משבע המופלאות: 96% מהראלי הגיע משאר המניות).

למשקיעים, התרחבות הבסיס נחשבת בדרך כלל לסימן בריא. שוק שעולה בזכות מאות חברות עמיד יותר משוק שנשען על קומץ, והתלות בשבע מניות בודדות פוחתת. מנגד, אותה התרחבות מחייבת את מנהלי הכספים לעבוד קשה יותר: כשהתשואה מתפזרת על פני עשרות ענפים, בחירת המניות חוזרת להיות הגורם שקובע את התוצאה, במקום החזקה פסיבית בקבוצה מנצחת אחת. חלק מהאנליסטים כבר שואלים אם ההיחלשות היחסית של הענקיות היא הפסקה קצרה בדרך למחזור נוסף של דומיננטיות טכנולוגית (להרחבה: שבע המופלאות מקרטעות: סוף עידן או עוצרות לנשום). השאלה העסקית שנשארת פתוחה היא אם ענקיות הטכנולוגיה מסוגלות להמיר את מאות מיליארדי הדולרים שהשקיעו בבינה מלאכותית לצמיחת רווח שתפתח מחדש את הפער מול שאר השוק, או שהשוק יתחיל לתמחר אותן כחברות בוגרות שצומחות בקצב דומה לסביבה, ובמכפילים שמתאימים לכך.