איחור במסירת הדירה הביא לפיצוי של כ-39 אלף שקל
הקבלן, ברזאני נכסים ובניין, ניסה לתלות את העיכוב בחברה שהיתה צריכה להעביר את המגרש שעליו הוקם הפרויקט ובקורונה, אהל הרוכש קיבל את מלוא תקרת התביעות הקטנות - 38.9 אלף שקל
זוג שרכש דירה בפרויקט מחיר למשתכן ביוני 2018 גילה שהחלום שלו נדחה שוב ושוב. לפי הסכם המכר, היזם, ברזאני נכסים ובניין, היה צריך למסור את הדירה עד ה-31 בינואר 2021. בפועל, המפתח הגיע רק ב-12 ביולי 2021 - איחור של קרוב לחצי שנה. הרוכש לא ויתר, והגיש תביעה קטנה שדרשה פיצוי לפי חוק המכר (דירות), על בסיס חמישה חודשי איחור וחצי, דמי שכירות של 7,100 שקל לחודש וקנס בשיעור של 1.5%. הסכום שהצטבר הגיע לכמעט 48 אלף שקל, אך הותאם לתקרת הסמכות של בית המשפט לתביעות קטנות - 38.9 אלף שקל.
הנתבעת, חברת היזום, לא הכחישה את העיכוב אך טענה שהוא לא קרה באשמתה. לדבריה, חברה שכונתה עמק איילון איחרה בכמעט שנה במסירת המגרש, והתרשלה גם בעבודות הפיתוח שנדרשות לצורך קבלת טופס 4. לצד זה, מגפת הקורונה גרמה לעיכובים בעקבות בידודים, תחלואה ומגבלות על כניסת פועלים. היזם הוסיף שתנאי המכרז ציינו מראש קיומם של פולשים בקרקע, ושפינויים לא היה בשליטתו.
הנתבעת הציגה את ההסכם עם עמק איילון ולוח זמנים שלפיו המגרש היה אמור לעבור לידיה כבר ב-6 במרץ 2018. בפועל, גם שבעה חודשים אחרי אותו מועד העבודות עדיין לא הושלמו. בהתכתבות מאוקטובר 2018 נשאל נציג עמק איילון מתי יסתיימו עבודות הפינוי מהמגרש, והוא השיב: "בביצוע כבר מיום ו', לוחצים להשלים באופן מיידי תוך מספר ימים". בית המשפט לא התרשם: "כמה ימים? מי לוחץ? איזה לחץ קדם לכך מצד הנתבעת על איילון?" נכתב בפסק הדין, שקבע כי הנתבעת לא הביאה ראיות מספקות להוכיח את הקשר בין העיכוב במסירת המגרש לעיכוב במסירת הדירה, ואף לא ביקשה לצרף את עמק איילון כצד שלישי להליך.
התמונות שהוצגו, מאוגוסט 2018 ועד נובמבר 2020, הראו לכל היותר עבודות בנייה שבוצעו במקביל לעבודות הפיתוח. בית המשפט לתביעות קטנות בירושלים ציין כי הנתבעת "נמנעת מלנקוב בתאריך המסירה של המגרש לטענתה", ולכן גם לא ניתן לקבל את לוח הזמנים המתוקן שהיא עצמה הציגה לרוכשים, שלפיו הדירה תימסר עד סוף אפריל 2021. בלי יומני עבודה, דו"חות או חוות דעת מקצועית, הטענה נותרה בגדר הצהרה בלבד.
קורונה כן, קבלן משנה לא
בניגוד לטענה על עמק איילון, את הטענה בנוגע לקורונה כן קיבל בית המשפט, אך באופן מצומצם. הנתבעת הציגה המלצות ממשרד המשפטים שלפיהן ראוי לשקול הארכה של עד 40 יום במסירת דירות בגלל המגפה, והודיעה לרוכשים בפועל על דחייה של חודש אחד - מ-30 באפריל 2021 ל-31 במאי 2021. את זה בית המשפט מצא סביר: "עיכוב זה מקובל וסביר, נוכח הקשיים הידועים שהיו באותה התקופה".
בית המשפט גם התייחס למעמדו החוקי של הסעיף בהסכם שעליו ניסתה הנתבעת להסתמך, זה שפוטר אותה מאחריות לעיכובים שאינם בשליטתה. תוך הפניה לפסיקה עדכנית של בית המשפט המחוזי, הובעה ספקנות אם בכלל ניתן להתנות כך על הוראותיו הקוגנטיות של חוק המכר (דירות). אך גם בלי להכריע בשאלה העקרונית הזו, המסקנה המעשית לא השתנתה, משום שממילא לא הוכח הקשר הסיבתי הנדרש.
הנתבעת ניסתה גם לקזז מהפיצוי טענה שהרוכש עצמו איחר בתשלום ב-26 יום, מה שהיה אמור להצדיק ניכוי של 9,000 שקל. אלא שלא צורף שום מסמך שתומך בטענה - לא ה"דוח הפרשי ימי ביצוע התשלומים" שהנתבעת עצמה ציינה בכתב ההגנה, ולא שום אסמכתא אחרת. הרוכש מצדו טען שהוא לא זוכר איחור שכזה, ובכל מקרה גם אם הוא היה מנוכה, סכום התביעה עדיין היה נשאר בגבול סמכותו של בית המשפט. הטענה נדחתה.
בסיכומו של דבר, בית המשפט הפחית מהעיכוב הכולל חודש אחד בלבד, זה שיוחס לקורונה, והכיר ביתרה - ארבעה חודשים וחצי - כאיחור בר פיצוי. לפי הנוסחה שבחוק (4.5 חודשים כפול 7,100 שקל כפול 1.5), הפיצוי המחושב הגיע ל-47,925 שקל, אבל מכיוון שהתביעה הוגשה בהתאמה לסמכות בית המשפט לתביעות קטנות, נפסק הסכום המרבי שנתבע - 38.9 אלף שקל. לכך נוספו 389 שקל אגרת בית משפט ו-750 שקל הוצאות משפט.
