ההנהלה המנותקת של מאנדיי - שולחים הביתה מאות עובדים ומבקשים תוספת שכר של מיליונים

רועי מן וערן זינמן, יזמים מצליחים שהקימו את מאנדיי והביאו אותה לשווי מרשים, רוצים שכר של 14 מיליון דולר כל אחד, כמעט כפול מאשר בשנה הקודמת. בתקופת שיא זה יכול לעבור, אלא שהעיתוי כעת מטריד ומרתיח - רגע אחרי פיטורי 600 עובדים (אמרו לו שלא יפטרו, "מאנדיי מגייסת לא מפטרת" ועכשיו הוא יילך הביתה). בשכר שהם מבקשים אפשר להעסיק מעל 150 עובדים. בתוספת השכר שהם מבקשים אפשר להעסיק 70-80 עובדים. 

הם מעדיפים את הרווחה האישית שלהם ולא של העובדים וזה לגיטימי ואנושי, אבל הם מעדיפים זאת בשעה שיש להם מאות מיליוני דולרים בחשבון הבנק אחרי מימושים של מניית מאנדי ובשעה שהם מימשו מניות ללא הפסקה ולא קנו באישי אפילו מניה אחת (מימושים ענקיים למנהלי מאנדיי). חוצפה, גרידיות, ניתוק, תבחרו מה הכי מתאים, אבל ככה לא מנהלים אלפי עובדים שרוצים לראות בבוסים הגדולים שלהם דוגמה אישית. 

מול העובדים זו פשלה גדולה, מול בעלי המניות ממש לא בטוח. הטענה של מאנדיי היא שערן זינמן ורועי מן מקבלים פחות ממנכ"לים בחברות תוכנה דומות. אבל האם בחברות תוכנה דומות יש שני מנכ"לים? וגם אם המתמטיקה של השכר וההשוואה למנכ"לים אחרים נכונה ומגיע תוספת שכר - האם עכשיו זה הזמן הנכון? איך מנהלים חכמים פועלים בכזה ניתוק?

מאנדיי מבקשת מבעלי המניות לאשר תוכנית שבמסגרתה התגמול של כל אחד משני המנכ"לים עשוי לעלות בהדרגה מכ-7.3 מיליון דולר ב-2025 לכ-14 מיליון דולר ב-2029. יחד, מדובר בתגמול אפשרי של כ-28 מיליון דולר בשנה. רוב התגמול הוא הוני - כלומר אופציות ומניות של מאנדיי. 

החברה הסבירה לפני מספר שבועות כי הפיטורים נועדו להתאים את המבנה לעידן הבינה המלאכותית, להפחית שכבות ניהול וליצור ארגון שטוח ומהיר יותר. אבל כאשר מבקשים ממאות עובדים לשלם את מחיר השינוי, אי אפשר להתעלם מהמבנה שבצמרת. אם מאנדיי בוחנת מחדש כל תפקיד, כל שכבת ניהול וכל כפילות ארגונית, ראוי שתבחן גם את הכפילות היקרה ביותר בחברה: שני מנכ"לים. כן, הם כנראה נחוצים, אבל שיסתפקו בטייטל אחר או שיקחו את הטייטל ולא ידרשו שכר של מנכ"לים. הרי אם זו היתה חברה  רגילה, היה מנכ"ל ונניח סמנכ"ל טכנולוגיה ורמות השכר היו בהתאם נמוכות משכר של שני מנכ"לים. בעלי המניות אמורים להתייחס לזה בהצבעה על השכר. 

ההצבעה מגיעה מיד אחרי ש-620 עובדים, מהם כ-350 בישראל, מקבלים הודעת פיטורים. המנכ"לים מכנים זאת "ההחלטה הכואבת ביותר" שקיבלו מאז הקמת החברה, ובאותו זמן מבקשים מבעלי המניות לאשר להם עלייה של 60% בתגמול בשלב הראשון, ובהמשך כמעט הכפלה.

מניית מאנדיי איבדה כ-70% בשנה ונמצאת כ-45% מתחת למחיר ההנפקה. החברה מתמודדת עם שאלה אסטרטגית אמיתית: האם מוצרי ניהול העבודה שלה יישארו חיוניים בעידן שבו סוכני AI יכולים לבצע חלק גדל מהמשימות בעצמם. במשבר כזה, מה שחשוב הוא האחדות ו"הדגל" -  המטרה המשותפת של כל עובדי החברה, המוטיבציה של העובדים, הרצון לשפר, להצליח. הנהלת מאנדיי בדרישת השכר  פעלה הפוך -  במשרדי החברה גם כך האווירה בחודשים האחרונים קשה, ודרישת השכר של המנכ"לים רק מגדילה את הנתק בין ההנהלה לעובדים. ככה לא מייצרים אחדות, שיתוף גורל ומוטיבציה להצלחה. ככה מקרבים את הכישלון.