אי-סבירות קיצונית ופגיעה חמורה באמינות השלטון

אם הליכוד לא ירכיב את הממשלה הבאה, בנימין נתניהו יהיה לכל היותר חבר כנסת מן השורה. הלכת דרעי-פנחסי מספטמבר 1993 קובעת, כי נאשם בפלילים אינו יכול להיות שר או סגן שר; בג"ץ קבע בשנת 2020, כי נתניהו יכול לעמוד בראש הממשלה למרות כתב האישום נגדו.

מדובר למעשה בשני פסקי דין, שניתנו באותו יום בהרכב של חמישה שופטים. שר הפנים אריה דרעי הואשם (ולימים הורשע) בקבלת שוחד, ואילו סגן השר רפאל פנחסי הואשם (ולימים הורשע) במרמה. ראש הממשלה דאז, יצחק רבין, סירב להעביר את השניים מתפקידיהם לפני שכתבי האישום נגדם הוגשו לבית המשפט, ואף הבטיח לדרעי שלא יפוטר לפני הגשת כתב האישום, אך בג"ץ כפה זאת עליו בפסקי דין שניתנו פה אחד.

"רשאי" פירושו לעיתים "חייב"

את חוות הדעת העיקרית בנושא דרעי כתב הנשיא דאז, מאיר שמגר. השאלה המרכזית הייתה האם רבין פעל בצורה סבירה כאשר החליט שלא להפעיל את סמכותו (שבחוק יסוד הממשלה) ולפטר את דרעי. לראש הממשלה יש שיקול דעת בנוגע להפעלת סמכותו, ועליו לעשות זאת בהגינות, ללא שיקולים זרים ולטובת הציבור.

אבל, הדגיש שמגר, סמכות שבשיקול דעת איננה נטולה מסגרת נורמטיבית, ועל השימוש בה חלים כל הכללים הנוגעים להפעלת שיקול דעת מינהלי. כאשר הוענקה הסמכות, הוטלה לצידה החובה להפעיל אותה במקרים הדרושים. גם כאשר הסעיף המסמיך אומר "רשאי", הכוונה היא ל"חייב" בנסיבות מסוימות. במקרה של דרעי, מדובר בסמכות חובה, משום שאי-הפעלתה היא בלתי סבירה ביותר לאור ערכי היסוד של השיטה הדמוקרטית והחוקית בישראל.

שמגר קבע: "העבירות המיוחסות לשר דרעי הן מפליגות בחומרתן, ואי-הפעלת הסמכות להעבירו מתפקידו עולה כדי אי-סבירות קיצונית... הפגיעה באמינות השלטון עקב אי-העברה מתפקידו של מי שמואשם בעבירות חמורות של שחיתות, היא חמורה בהרבה מן הפגיעה באמינות עקב אי-קיום הבטחה שהחוק אסר מעיקרו את נתינתה".

עניינו של פנחסי נדון במקביל ובפני אותו הרכב, ואת חוות הדעת העיקרית כתב הנשיא לימים אהרון ברק. הוא עמד על כך שהעבירות המיוחסות לו חמורות פחות מאלו המיוחסות לדרעי, פנחסי לא הואשם בנטילת כספים לכיסו אלא באי-סדרים בכספי מימון מפלגות, הכנסת סירבה להסיר את חסינותו ולכן כתב האישום נגדו התעכב – אבל גם כאן, קבע ברק, המשך הכהונה פוגע באמון הציבור.

ברק עמד על נקודה חשובה נוספת: רבין פעל בניגוד לעמדתו של היועץ המשפטי לממשלה, יוסף חריש, אשר סבר שעליו לפטר את דרעי ופנחסי. עמדתו של חריש מחייבת את רבין, הדגיש ברק, כי הוא הפרשן המוסמך של הדין כלפי הרשות המבצעת – אם כי ברור שגם הוא נתון לביקורת שיפוטית. לבסוף, ועל פי הנורמות שנקבעו בעניין דרעי, הוחלט כאמור שעל רבין לפטר גם את פנחסי. בימינו צריך לציין, כי רבין קיים את פסקי הדין.

הערך של אמינות ומהימנות

הנשיאה בדימוס דורית ביניש אומרת: "פסקי הדין נעים סביב הציר של שמירה על אמון הציבור, שמשמעותו במובן הרחב היא האמון במוסדות השלטון. אמון הציבור במובן זה אינו נמדד בפופולריות ובמשאלי דעת קהל. הכוונה לערך של נאמנות הציבור לעקרונות הממשל וחוקיותם, כשהוא מבוסס על נאמנות רשויות השלטון ומנהיגיו לתפקידם בתור שליחי ציבור המקיימים את חובת הנאמנות בינם לציבור שנושא אליהם את עיניו. אמון הציבור, מושג שאנו מרבים להשתמש בו בלי להגדירו, מבוסס על הכרה בערך האובייקטיבי של האמינות והמהימנות, שהן חלק בלתי נפרד ממערכות שלטוניות וממסדיות בשיטת המשטר שלנו.

"נראה כי אפשר לראות בפסקי הדין מסר ולפיו, מוסדות השלטון אינם יכולים לתפקד ולמלא את שליחותם הציבורית שעה שעבירות שעל פי טיבן יש בהן קלון, מיוחסות לנושאי התפקידים ברשות המבצעת. בית המשפט, המופקד על השלטת ערכי המשפט, אינו יכול להשלים עם מציאות שבה יש אישור לכהונה של נושא משרה שיש ראיות מינהליות מספיקות להיותו מעורב במעשה שחיתות או בעבירה שיש עימה קלון, והכל על דעת הגורם הממנה".

לעיון נוסף: דורית ביניש, "הלכת דרעי-פנחסי: הגשת כתב אישום ופסלות לכהונה", 75 שנות עצמאות במשפט (הרשות השופטת ונבו), עמ' 186-181.