אהרן ברק כיהן כנשיא בית המשפט העליון בישראל, ולפני כן כיועץ המשפטי לממשלה וכפרופסור למשפטים באוניברסיטה העברית. הוא נחשב לאדריכל המהפכה החוקתית, גישה שלפיה חוקי היסוד מקנים לבית המשפט העליון
סמכות לבחון את חוקתיותם של חוקי הכנסת. תפיסתו בדבר סבירות, מידתיות ושפיטות הרחיבה את היקף הביקורת השיפוטית על החלטות ממשל ורשויות, ובכלל זה בענייני רגולציה כלכלית, מכרזים ותקציב.
פסיקותיו בתחומי דיני החוזים, דיני העבודה וההגנה על זכויות קניין מלוות עד היום את עולם המשפט המסחרי בישראל. הוא דמות מרכזית בוויכוח הציבורי על גבולות הכוח של הרשות השופטת ועל יחסי הגומלין בינה לבין הרשות המחוקקת ובינה לבין הדרג המבצע.
משפט ההיסטוריה 
משפט ההיסטוריה 
דעה