האם ניתן להוציא צו עיכוב יציאה מהארץ על תושב חוץ?

הסיפור הזה מתחיל עם חוזה שכירות סתם רגיל עבור דירת משרד (דירה שהושכרה לצרכיים עסקיים) בתל אביב, וממשיך למסע של עשר שנים בין בתי משפט, ומסתיים בשדה התעופה. ב-2016 הוגש לביצוע פסק דין שניתן בהיעדר הגנה נגד אשה ובעלה דאז, בעקבות חוב בסכום של 162 אלף שקל שנוצר כשהם לא שילמו דמי שכירות עבור דירת משרד ששכרו מהנושה בתל אביב. עברו כמעט עשר שנים, הבעל והאשה כבר לא ביחד, האשה עצמה כבר לא גרה בישראל בכלל - והחוב עדיין שם, בתיק של ההוצאה לפועל שממשיך להתנהל.

לאורך השנים ניסה הזוכה כמה פעמים לבקש עיכוב יציאה מהארץ נגד בני הזוג, מחשש שהם יברחו מהחוב. הבקשות הראשונות, מ-2018, נדחו. אבל לפני כמה חודשים קרה משהו שגרם לעניינים לזוז: הנושה קיבל מידע מרשות האוכלוסין וההגירה שלפיו האשה עברה בביקורת הגבולות. הוא מיהר להגיש בקשה חדשה לצו עיכוב יציאה, וב-12 למאי השנה נעתר לה רשם ההוצאה לפועל יניב יחזקאל. האשה, שכלל לא ידעה שהיא במצב כזה, מצאה את עצמה תקועה בארץ - והגישה בקשה דחופה לביטול הצו.

הטיעון המרכזי של האשה היה פשוט: היא תושבת חוץ, מרכז חייה במדינה אחרת, שם היא מגדלת את בתה בת ה-14, והיא כלל לא היתה מודעת להליכים שמתנהלים נגדה. היא גם טענה שהיא חולה בטרשת עורקים וזקוקה לטיפול רפואי שוטף שמתעכב בגלל הצו, ושמלוא הכנסתה היא קצבת נכות. הנושה, מנגד, צייר תמונה אחרת לגמרי - של אשה אמידה מאוד ששכרה בעבר דירת יוקרה בתל אביב תמורת 15 אלף דולר לחודש, ולאחר מכן דירת משרד חלופית ב-20 אלף דולר לחודש, שעזבה את הארץ במכוון בלי לשלם, ורק חזרה עכשיו לביקור.

הרשם נדרש קודם כל לשאלה משפטית עקרונית: האם בכלל מותר לעכב את יציאתו של תושב זר? כאן הוא הביא כלל שנקבע בפסיקה: "המונח 'תושב זר' אינה מלת קסמים המאפשרת מתן חסינות לחייב מלקיים את חיובו על פי פסק דין חלוט". עם זאת, הרשם הדגיש שיש הבדל בין תושב זר שהוא עובר אורח או תייר, שעבורו צו עיכוב יציאה עלול להפוך את ישראל לבית כלא, לבין תושב זר בעל זיקה ממשית לישראל - ולגביו, במקרים חריגים, אפשר בכל זאת להטיל עיכוב.

החקירה שחשפה יותר ממה שהוסתר

וכאן בדיוק נכנס לתמונה הדיון שנערך בסיוע מתורגמן. במסגרת החקירה, כפי שהרשם תיאר זאת, התברר שהשאלון שהגישה האשה "מגלה טפח ומכסה טפחיים" - או בלשון בא כוח הזוכה, "טפחון". התברר שהיא נשואה מחדש, עובדה שלא צוינה בבקשה, ושהיא מתגוררת באזור יוקרתי בעיר מגוריה בחו"ל. היא טענה שבעלה משלם את שכר הדירה, אך היא לא הציגה שום אישור או הסכם. היא גם נמנעה מלציין במה בעלה עובד, כמה הוא מרוויח, ומה ההכנסות וההוצאות של משק הבית.

עוד עלה בחקירה שיש לה חשבון בנק פעיל בישראל, כרטיס חברות בקופת החולים מכבי, ובני משפחה - אמה ואחיה - שגרים בארץ. הסיבה שהיא הגיעה עכשיו לישראל, כך התברר, היתה חתונה של בן דודה. הרשם לא התרשם ממהימנותה: "החייבת הרבתה לטעון שהיא לא זוכרת את הפרטים בהפנותה למחלתה", מבלי לצרף כל אסמכתה על קשר בין המחלה לאובדן זיכרון, וכשנשאלה על דמי ניהול ששילמה בעבר עבור דירת יוקרה בארץ, "זכרה לפתע" שהם לא שולמו בזכות היכרות אישית עם בעל הבניין.

בסופו של דבר הרשם לא קיבל את העמדה של אף אחד מהצדדים במלואה. הוא קבע שיש לאשה בהחלט זיקה לישראל - חשבון בנק, ביטוח בריאות, עבר של מגורים בארץ - ולכן ניתן היה להטיל עליה עיכוב יציאה. אבל, כתב הרשם, "יישום הוראות הדין והפסיקה ביחס לעניינה של החייבת ובאיזון בין זכות החייבת לחופש תנועה... לבין זכותו הקניינית של הזוכה", מוביל למסקנה שיש לקבל את הבקשה לביטול הצו, אך רק בתנאים.

הרשם הורה על ביטול צו עיכוב היציאה, בכפוף להפקדת 35 אלף שקל על חשבון החוב, פריסת יתרת החוב לתשלומים חודשיים לאורך 36 תשלומים החל מיולי 2026, והצעת ערובה מתאימה להבטחת התשלום. כל צד יישא בהוצאותיו.