העליון אשרר: 80,000 שקל על הטרדה מינית מילולית ברשתות חברתיות
גל טננבאום יפצה את משפיענית הרשת מאיה לי לוי, לאחר שורה של פרסומים בוטים. כשר דוחה מכל וכל את הטענה לפיה התייחסותה של לוי עצמה לגופה, "הכשירה" את פרסומיו של טננבאום
שופט בית המשפט העליון, יחיאל כשר, דחה על הסף את בקשתו של גל טננבאום לערער על חיובו לפצות את מאיה לי לוי ב-80,000 שקל על הטרדה מינית מילולית ברשתות החברתיות. לוי היא משפיענית רשת העוסקת בצורה נרחבת בדימויי גוף, וטננבאום טען כי בשל כך - פרסומיו הבוטים כלפיה לא היוו הטרדה מינית. טענה זו נדחתה בכל שלוש הערכאות.
תביעתה של לוי התייחסה לעשרות פרסומים של טננבאום בשנים 2022-2021, אשר עסקו במבנה הגוף של לוי ובהרגלי האכילה שלה וכללו תיאור של האופן בו הוא מתייחס אליה. הוא המשיך את הפרסומים גם לאחר שלוי ביקשה ממנו שלא לפנות אליה. הוא טען, כי מאחר שלוי נוהגת לפרסם בעצמה תכנים דומים כדי להגדיל את מספר עוקביה, חזקה עליה שלא הייתה נוהגת כך אילו היה מדובר בהטרדה מינית. עוד טען, כי פרסומיו היו ביקורת לגיטימית על פרסומיה של לוי, שלשיטתו מעודדים השמנה.
"הטרדה מינית גסה ומובהקת"
בית משפט השלום בראשון לציון דחה את טענותיו של טננבאום וקבע, כי מדובר בהטרדה מינית גסה ומובהקת. עוד נקבע, בלשונו של כשר, כי "אין בעובדה שהמשיבה מעלה פרסומים, אשר ניתן לאפיין את תוכנם כעוסקים, ככלל, בסוגיה של דימוי גוף, ובפרט בחוויותיה האישיות בנוגע לסוגיה זו, כדי להתיר למבקש לשלול ממנה את האוטונומיה לפרסמם, להציגם מחוץ להקשרם, באופן משפיל ומבזה, שלא בהסכמתה של המשיבה, ולקבוע בכך, עבורה ובמקומה, את הדרך בה היא תוצג ברבים".
לוי תבעה 250,000 שקל, אך בית משפט השלום פסק כאמור 80,000 שקל, תוך התחשבות מצד אחד במספר הפרסומים ובחומרתם, ומצד שני - בכך שלוי "היא בעלת נוכחות דומיננטית ברשתות החברתיות ונוהגת לשתף פרסומים, כלפי עצמה, בנושאים הנחשבים בדרך כלל אישיים ודיסקרטיים, בנושאי דימוי גוף". בית המשפט גם אסר על טננבאום כל פרסום שהוא הנוגע ללוי ולפנות אליה בצורה כלשהי.
לוי וטננבאום ערערו לבית המשפט המחוזי מרכז, אשר המליץ להם למחוק את הערעורים. לוי נענתה, טננבאום סירב וערעורו נדחה. בערעור טען טננבאום, כי יש להחיל עליו את סעיף 3(א)(5א) לחוק למניעת הטרדה מינית: "פרסום תצלום, סרט או הקלטה של אדם, המתמקד במיניותו, בנסיבות שבהן הפרסום עלול להשפיל את האדם או לבזותו, ולא ניתנה הסכמתו לפרסום, ואולם במשפט פלילי או אזרחי לפי פסקה זו תהא זו הגנה טובה למפרסם אם מתקיים אחד מאלה:(א) הפרסום נעשה בתום לב, בשים לב לנסיבות הפרסום, תוכנו, צורתו, היקפו ומטרתו; (ב)הפרסום נעשה למטרה כשרה; (ג) יש בפרסום עניין ציבורי המצדיק אותו בנסיבות העניין, ובלבד שאינו כוזב, או שהוא הבעת דעה או ביקורת על בעל תפקיד ציבורי בקשר לתפקידו, והפרסום לא חרג מתחום הסביר לשם השגת מטרתו".
בית המשפט המחוזי דחה טענה זו באומרו, כי סעיף זה חל גם על פרסומים ברשתות החברתיות, וכי העובדה שהשתמש לעיתים בפרסומיה של לוי עצמה - אין בה כדי לסייע לה, שכן הוא הוסיף לה אמירות משפילות ומבזות משלו. טננבאום ביקש לערער לעליון, בטענה שיש להכריע בשאלה האם אין להביא בחשבון שלוי פרסמה על עצמה פרסומים דומים לאלו שהוא פרסם אודותיה. עוד טען, כי צו המניעה נגדו פוגע בצורה חמורה בחופש הביטוי שלו.
"לא נותר אלא לתמוה"
כשר דחה על הסף את הבקשה באומרו: "העובדה שדבר חקיקה מסוים טרם נדון בפסיקתו של בית משפט זה בהקשר נתון, אין משמעה בהכרח כי דינה של בקשת רשות ערעור ב'גלגול שלישי', אשר מעלה סוגיה בהקשרו של דבר החקיקה - להתקבל. זאת, שכן לעיתים התשובה לשאלה המועלית בבקשה כה ברורה, עד כי ניתן לומר עליה כי לאו שאלה היא. כפי שאבאר להלן, סבורני כי כזה הוא המקרה דנן".
סעיף 3(א)(5א) אינו רלוונטי לרוב פרסומיו של טננבאום, אלא רק לארבעת אלו שבהם ציטט פרסומים של לוי, אך "מדובר בפרסומים שלגביהם הן הטקסט הן הקונטקסט - מהווים, במובהק, הטרדה מינית כמובנה בחוק". טננבאום טען, כי פרסומיה של לוי היוו "הסכמה מכללא" להטרדתה; כשר מגיב:
"מדובר בטענה חסרת שחר, המנוגדת לעקרונות בסיס של החוק. פרסומיה של המשיבה לא היוו כל הסכמה לפרסומיו הפוגעניים והמטרידים של המבקש, המבקש לא סבר ולא יכול היה לסבור שניתנת לו הסכמה מצד המשיבה לפרסומיו, ובוודאי שאין כל בסיס לקבוע, במישור הנורמטיבי, כי פרסומים מסוג פרסומיה של המשיבה מהווים מעין 'רישיון' לפרסומים מסוג פרסומיו של המבקש. לא נותר אלא לתמוה על כך שטענתו המרכזית של המבקש נטענת ברצינות, ובקול גדול, בבקשת רשות ערעור (ועוד ב'גלגול שלישי') המוגשת לבית משפט זה". את טננבאום ייצג עו"ד נסים שמיה.
- בית החולים שיבא יפצה עובדת לשעבר על הטרדה מינית בידי מאושפז
- מעסיק יפצה עובדת ב-300,000 שקל על הטרדה מינית
