700,000 שקל לשוטרת מקומית לשעבר בשוהם על הטרדות מיניות
המועצה תפצה את השוטרת ב-200,000 שקל, בעוד השוטר לשעבר יונתן סלומון יפצה אותה ב-500,000 שקל. בית הדין לעבודה מצביע על מחדליה של המועצה במניעת ההטרדות ובבירור התלונה
יונתן סלומון, שהיה שוטר מקומי בשוהם, והמועצה המקומית שוהם יפצו ב-532,000 שוטרת לשעבר ביישוב, בשל הטרדות מיניות מצידו של סלומון. הלה ישלם 452,000 שקל, והמועצה - 80,000 שקל. כך קובע שופט בית הדין האיזורי לעבודה בתל אביב, דורון יפת. בצירוף פסקי דין קודמים, תקבל השוטרת 700,000 שקל, מתוכם תשלם המועצה 205,000 שקל.
השוטרת, יליד 1992, החלה לשרת ב-2018 במחלקת הפיקוח של המועצה תחת אחריותו של סלומון, יליד 1963 ושוטר מאז 1990. בשנת 2019 היא התלוננה של שורה של הטרדות מיניות מילוליות מצידו של סלומון, אשר פרש כמתוכנן זמן קצר לאחר מכן; מח"ש סגרה את התיק בתלונתה של השוטרת. המתלוננת פוטרה שנה לאחר מכן. בית הדין האיזורי פסק לה פיצוי של 45,000 שקל על פיטורים שלא כדין ועל בירור לקוי של תלונתה.
כל הצדדים ערערו לבית הדין הארצי, אשר דחה את ערעוריהם של המועצה וסלומון, קיבל את ערעורה של השוטרת והורה לבית הדין האיזורי לבחון מחדש את סכום הפיצוי. בית הדין הארצי מצא פגם בהתנהלות המועצה שלא עשתה די למניעת ההטרדות, וקבע שלמעשה לא ביררה את תלונתה של השוטרת. הוא חייב את המועצה לפצות אותה ב-126,000 שקל על ההתנכלות.
בית הדין האיזורי מינה את הפסיכיאטרית ד"ר מרינה קופצ'יק כמומחית מטעמו לבדיקת מצבה של השוטרת, והיא קבעה לה נכות נפשית קבועה של 15% ונכות תפקודתית באותו שיעור בשל ההטרדות המיניות. יפת אימץ במלואה את חוות הדעת של קופצ'יק: "הלכה פסוקה היא, כי בית הדין ייחס משקל רב לחוות דעת של המומחה הרפואי אשר מונה מטעמו, הוא יסמוך את ידו עליה ולא יסטה מקביעותיה, אלא אם כן קיימת הצדקה עובדתית ומשפטית יוצאת דופן לעשות כן... חוות דעתה של המומחית, קוהרנטית, ברורה, מקיפה ומשכנעת ולא מצאנו לסטות ממנה".
חובה להעניק סביבת עבודה בטוחה
השוטרת טענה, כי איבדה לפחות 50% מכושר ההשתכרות העתידי שלה בשל ההטרדות, בעוד המועצה טענה שהקריירה שלה התאפיינה בחוסר יציבות ובכשלונות מקצועיים. יפת מעיר, כי מדובר בתיאור מוגזם לנוכח העובדה שהשוטרת הייתה בת 26 בלבד בעת ההטרדות, אם כי נראה שאירועי העבר מלמדים שהייתה עשויה להתקשות להשתלב בעבודה בעתיד. הוא קבע את אובדן כושר ההשתכרות על 15% - בהתאם לשיעור הנכות - דהיינו 1,076 שקל בחודש על פי שכרה האחרון במועצה. על פי שיעורים אלו, אובדן ההשתכרות בעבר עמד על 87,000 שקל, ואובדן ההשתכרות בעתיד - על 330,000 שקל.
לגבי אחריותה של המועצה אומר יפת, כי היה עליה להבטיח לעובדיה - ובהם התובעת - סביבת עבודה בטוחה. היא הייתה חייבת לנקוט צעדי מנע נגד הטרדות מיניות ביחידת השיטור, במיוחד בהתחשב בכך שמדובר בעבודה הכרוכה בשעות רבות של קִרְבה פיזית. בנוגע לחלוקת התשלום בין המועצה לבין סלומון קובע יפת, כי אכן אשמתו המוסרית של האחרון גבוהה בהרבה, אך "המועצה אינה 'משתתף חופשי'", במיוחד לנוכח מחדליה, ומכאן החלוקה של 85% לסלומון ו-15% למועצה.
המועצה וסלומון חויבו לפצות את השוטרת ב-100,000 שקל על כאב וסבל וב-15,000 שקל על עזרת הזולת והוצאות רפואיות. יפת הורה לצדדים להתייחס לשאלה האם השוטרת מקבלת תמלוגים מהביטוח הלאומי ומהם הסכומים שהוא ישלם לה בעתיד, כדי לקזז אותם מן הפיצוי. סכום ההוצאות שישלמו סלומון והמועצה ייקבע בפסק הדין הסופי. נציגות הציבור כרמלה קול-אמן והילה שאול הסכימו עם יפת. את השוטרת ייצגו עוה"ד חגי קלעי ואייל וייס, את המועצה ייצגו עוה"ד עמיחי ויינברגר ולין תבל, ואת סלומון - עו"ד שרון דרורי.
