שבע שנים אחרי הקליק בברך: 5,000 שקל הוצאות

בית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע דחה תביעה להכיר בפגיעה בברך ימין של עובד עיריית באר שבע כתאונת עבודה, וחייב אותו בהוצאות בסך 5,000 שקל. הפגיעה נטענה במשחק כדורגל בספורטיאדה בטורטוסה שבספרד, במסגרת ליגה למקומות עבודה, והמוסד לביטוח לאומי דחה בשעתו את התביעה בנימוק ש“לא הוכח שנגרם אירוע תאונתי תוך כדי ועקב העבודה”.

ההליך נמשך שנים. התובע, נתנאל מעטוק, יליד 1991, פנה למוסד לביטוח לאומי בנובמבר 2019, נחקר על ידי חוקר המוסד באוגוסט 2022, ויומיים לאחר מכן קיבל את מכתב הדחייה. פסק הדין ניתן בהרכב של כב׳ השופטת יעל אנגלברג שהם ונציג ציבור (עובדים) מר יוסף דיין. את התובע ייצג עו״ד אדיר הרר, ואת המוסד לביטוח לאומי ייצגה עו״ד מיכל כהן.

גבולות ההגדרה של תאונת עבודה נבחנים בבתי הדין לעבודה שוב ושוב, ממקרה של עובדת שנפצעה בדרכה למשרד אחרי שקנתה קפה ועד אירוע מוחי שהוכר כפגיעה בעבודה פחות מ-24 שעות אחרי ויכוח. כאן הקושי היה מוקדם יותר: להוכיח שהאירוע התרחש בכלל.

שלוש גרסאות למנגנון אחד

בטופס התביעה למוסד לביטוח לאומי כתב התובע שורה אחת: “במהלך משחק סובבתי את ברך ימין”, וציין את שעת האירוע 12:30. בטופס בל/250 נרשם מפיו: “במהלך המשחק רצתי לכדור וסובבתי את הברך ימין”. בכתב התביעה ובתצהיר שהוגשו לבית הדין הופיעה שעה אחרת, 11:00 לערך, ותיאור מפורט יותר: ריצה לעבר הכדור, “קליק” בברך ימין, סיבוב, כאבים עזים ורגל שהתנפחה.

בהודעתו לחוקר המוסד התקבלה תמונה שונה. שם סיפר התובע כי שיחק את המשחק כולו, נסע למלון, ורק שם, אחרי 30 דקות נסיעה, “שמתי לב שיש לי נפיחות בברך”. באותה הודעה גם אמר: “לא זוכר באיזה ברך זה היה בגלל שאני עם בעיות בשני הברכיים, אם אני לא טועה זה היה בברך ימין”. על מנגנון הפגיעה השיב לחוקר: “אין לי מושג איך זה קרה. אני רק כאשר הגעתי למלון ראיתי נפיחות, במשחק עצמו לא הרגשתי משהו חריף”.

״כנראה שאת הקליק לא העברתי לו״

בחקירה הנגדית נשאל התובע ישירות על הפער. “אתה אומר בעצמך שבמהלך המשחק לא הרגשת כלום”, הקשתה באת כוח המוסד, והתובע השיב “נכון, לא מרגישים כלום במשחק”. על השאלה מדוע אם כן עצר את המשחק, ענה: “קליק לא אומר שעכשיו קרה לי משהו”. וכשהוטח בו שלא סיפר לחוקר על קליק כלל, השיב: “כנראה שלא הבהרתי את עצמי מספיק ליד החוקר. כי אני לא זכרתי פרטים, אני גם אמרתי לו את זה... אני זוכר את הקליק, כנראה שאת הקליק לא העברתי לו”.

גם על הנוסח שכתב בעצמו בתביעה למוסד נשאל, והסביר: “כנראה שעוד הפעם... לא הבינו אותי נכון אני טענתי שקרה לי משהו בברך”. בית הדין דחה את ההסבר: “קשה לקבל הסבר זה בהינתן כי התובע עצמו רשם את התיאור בכתב התביעה”. באותה חקירה הוסיף התובע תיאור שמרחיק אף יותר מהאירוע התאונתי: “אני בעצמי לא יודע איך זה קרה, אני רץ פשוט ופשוט זה קרה. זה כאילו נקרע לבד, זה לא איזה משהו שאני גורם או קיבלתי מכה”.

מה העיד מנהל הקבוצה

יושב ראש ועדת הספורט בוועד העובדים ומנהל הקבוצה, מר אברהם פסח, העיד מטעם המוסד לביטוח לאומי ותיאר אירוע אחר לגמרי: “תיקלו אותו וזהו, הוא נפל וסובב את הברך”. בהמשך חזר על כך: “מישהו נכנס בו... ואז סובב את הרגל ונפל”. התובע, לעומת זאת, שלל זאת מפורשות: “לא נפלתי, רצתי אני זוכר שרצתי והרגשתי קליק ברגל... לא נתקלתי באף אחד”. בית הדין קבע כי “סתירה זו הינה מהותית ופוגעת במהימנות גרסת התובע לגבי מנגנון הפגיעה”.

מר פסח סיפר עוד כי שחקנים באו לעזור לתובע וכי המשחק הופסק לכמה דקות, גרסה שאינה מתיישבת עם טענת התובע שאיש לא ידע בזמן אמת מה קרה ושהדיווח למר פסח נעשה רק במלון. מר שניר ישראל, שהעיד מטעם התובע, כתב בתצהירו כי ראה אותו יוצא מהמשחק “עם ברך ימין נפוחה ורגל צולעת”, אך בחקירה הנגדית אמר: “אני לא זוכר בדיוק, לא זוכר בדיוק. אבל יש הרבה שחקנים, יש הרבה חילופים והרבה כאלה דברים לא תמיד מסתכל מה שקורה”, והוסיף: “מההתחלה אמרתי שלא ראיתי. שהוא הגיע לאוטובוס פצוע”.

• פגיעה נפשית כתאונת עבודה: מתי הביטוח הלאומי מכיר בזכאות
• ביטוח תאונות אישיות פרטי מול נכות מביטוח לאומי: מתי עדיף כל אחד

מה נרשם ברישום הרפואי הראשון

התובע שב לארץ ב-10 ביולי 2019 ופנה לרופא ארבעה ימים לאחר מכן. ברישום מאותו ביקור נכתב בתלונות המטופל: “נפיחות כאב בברך ימנית - ספונטאני”, ללא אזכור של משחק כדורגל, של אירוע תאונתי או של פגיעה בעבודה. בית הדין נשען על הלכת הירשהורן, שלפיה “יש משקל מיוחד לאנמנזה, שכן יש להניח כי חולה המאושפז בבית החולים ימסור את העובדות הנכונות על מנת לזכות בטיפול הנכון”, ולצדה על הקביעה כי “ההזקקות לרישומי בית החולים באה מתוך הידיעה, פרי הניסיון, שרישומים אלה מהימנים ומדוייקים”.

את התמונה החריף תקדים מתיקו הרפואי של התובע עצמו. חצי שנה קודם לכן, בינואר 2019, בפגיעה בברך שמאל, הוא דיווח לרופא על “לדבריו אירוע בעבודה. מתאר מנגנון של חבלה סיבובית תוך כדי ריצה (משחק כדורגל)”. במקרה הנוכחי, עם מנגנון דומה לטענתו, נרשם כאב ספונטני בלבד. תעודה רפואית ראשונה לנפגע בעבודה, שבה צוין “תאונת עבודה תאריך 3.7.2019”, הוצאה רק ב-27 באוקטובר, כארבעה חודשים אחרי המועד הנטען.

סתירה נוספת נגעה להיעדרות מהעבודה. בחקירה טען התובע “ישבתי חודשיים בבית ראיתי מה אני עושה”, בעוד שאותה תעודה רפואית קבעה שהוא אינו מסוגל לעבוד יום אחד בלבד, 3 ביולי 2019. לשאלה על הפער לא הייתה לו תשובה.

ההכרעה נשענה על סעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי, המגדיר תאונת עבודה כ“תאונה שארעה תוך כדי עבודתו ועקב עבודתו אצל מעבידו או מטעמו”, ועל הכלל שנטל ההוכחה מוטל על התובע. “לא מצאנו כי התובע הרים את הנטל להוכיח כי אירע לו אירוע תאונתי ביום 3.7.19 תוך כדי ועקב עבודתו”, נכתב בפסק הדין, “אשר על כן, התביעה נדחית”. על ההוצאות בסך 5,000 שקל תיווסף ריבית שקלית עד לתשלום בפועל, וזכות הערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים עומדת 30 יום.