בית משפט (X)
בית משפט (X)

בית המשפט העליון מקל על חברות: קנס אחד על הפרת חוזה - לא קנס לכל לקוח

הפסד לרשות להגנת הצרכן מול אפיקים מים מלמד כי הפרה של חברה מול צרכן לא תיחשב כמספר הפרות בהתאם למספר הלקוחות, אלא כהפרה אחת; הקנסות בהתאמה צפויים לרדת

ענת גלעד |

חברה שמנסחת חוזה גרוע ופוגעת במאה לקוחות - האם תקנס פעם אחת או מאה פעמים? בית המשפט העליון נתן אמש תשובה שחברות רבות בישראל ציפו לה: תלוי במעשה, לא במספר המתלוננים. שופטי העליון אלכס שטיין, גילה כנפי-שטייניץ ודוד מינץ קבעו הלכה חדשה שמגבילה את יכולת הרשות להגנת הצרכן לספור הפרות לפי מספר תלונות - ולהכפיל בהתאם את גובה הקנס.

הרקע הוא תיק של חברת אפיקים מים, המשווקת ברי מים ומערכות סינון. הרשות להגנת הצרכן קנסה אותה בכ-2.5 מיליון שקלים בגין הפרות חוק הגנת הצרכן כלפי 13 לקוחות שונים - כשכל הפרה ביחס לכל לקוח חושבה בנפרד. עכשיו ההחלטה מוחזרת לבית משפט השלום לחישוב מחדש לפי כללים אחרים.


כיצד צמח קנס של כ-2.5 מיליון שקלים


הסיפור מתחיל בתלונות שהגיעו לרשות בשנים 2019-2020. ב-2023 הודיעה הרשות לאפיקים על כוונה לקנוס אותה בכ-3.5 מיליון שקלים. לאחר שהחברה שטחה את טענותיה, ולאחר הפחתה של 20% בגין היעדר הפרות קודמות, הועמד הקנס על כ-2.5 מיליון שקלים.

כיצד חושב הסכום? הרשות מנתה 26 הפרות של חובת גילוי לצרכן, 13 הפרות של חובת מסירת מידע על ביטול עסקה, ועוד עשרות הפרות נוספות - כל אחת כפול עשרות אלפי שקלים. המשותף לכולן: מספר ההפרות נגזר ממספר הלקוחות שהתלוננו, לא ממספר המעשים שביצעה החברה. אפיקים ערערה לבית משפט השלום, שדחה את רוב טענותיה. בית המשפט המחוזי ירושלים קיבל את הערעור בחלקו והפחית את העיצום ב-30%, לכ-1.7 מיליון שקלים - אך לעניין כפל העיצומים דחה גם הוא את הערעור.

השופט שטיין ניסח את הכלל החדש: "מבחן המעשה - האם עסקינן במעשה אחד מצדו של העוסק, או שמא במספר מעשים שונים?" ולהכרעה בשאלה זו הציב שני מבחני עזר שאולים מהפסיקה הפלילית. הראשון - מבחן צורני: "האם התנהגותו העבריינית של הנאשם הינה בגדר פעולה פיזית אחת בלתי-ניתנת לחלוקה, או שמא מדובר ברצף של פעולות הניתנות לפיצול". השני - מבחן מהותי: "בוחן את אופי הפגיעה לה גרמה העבירה הספציפית, את מהות האינטרסים המוגנים, ואת אופי השיקולים המוסריים העומדים בבסיס ההגנה על קורבן העבירה".

שטיין לא הסתפק בכלל עקרוני ופירט כללים מעשיים לחמישה סוגי הפרות. ניסוח לקוי של חוזה אחיד, כשל בהצגת מידע על אתר האינטרנט, ואי-מסירת מסמכים אחידים כנדרש - כל אלה ייחשבו הפרה אחת, ללא קשר לכמה לקוחות נפגעו. לעומת זאת, הטעיה בשיחת מכירה טלפונית, אי-ביטול עסקה ספציפית, וגביית דמי ביטול שלא כדין - אלה ייספרו בנפרד לכל לקוח.

ההיגיון שמאחורי ההבחנה ברור: חוזה גרוע הוא מעשה אחד שהחברה ביצעה; אבל שיחת מכירה מטעה היא מעשה מכוון שהחברה ביצעה מול אותו לקוח ספציפי.

חשוב להבין מה ההלכה החדשה אינה אומרת: היא לא מבטלת קנסות, ולא מונעת מהרשות לקנוס חברות שמטעות לקוחות בשיחות טלפון או מסרבות לבטל עסקאות. היא קובעת שיש לספור נכון את ההפרות לפני שמחשבים כמה לשלם.

השופטת כנפי-שטייניץ הסכימה עם התוצאה אך חלקה על הדרך. לדעתה, אין לשאול "מעשה אחד או מספר מעשים" אלא להבחין בין "הפרה חפצא" - פגם שפועל כלפי כולי עלמא, כמו ניסוח פסול של חוזה - לבין "הפרה גברא" שפועלת כלפי צרכן ספציפי וגורמת לו לחסרון כיס: "מספר ההפרות ייגזר ממספר ההתקשרויות המפרות שנקשרו". השופט מינץ הצטרף בתמציתיות: "ניתן לכנות את המבחן כמבחן המעשים וניתן לכנותו כמבחן ההתקשרויות המפרות. כך או כך מדובר להבנתי באותו המבחן".

כנפי-שטייניץ הוסיפה נקודה שיש בה חשיבות מעשית לחברות: גידול במספר ההפרות לא יגרור אוטומטית גידול בקנס. "מספר ההפרות שנקבע בשלב הראשון אינו סוף פסוק, אלא נקודת מוצא". התקנות מאפשרות הפחתה של עד 75% מסכום העיצום, וכשהסכום עולה על חמישית ממחזור העסקאות של המפר - ניתן להפחיתו עד לרף זה.


נוהל שלא קיים - פגיעה שחזרה על עצמה


שלוש הערכאות שדנו בתיק הצביעו על כשל מינהלי של הרשות: היא מעולם לא פרסמה נוהל גלוי שמסביר כיצד היא סופרת הפרות. שטיין ציטט פסיקה קודמת: "בית משפט זה עמד לא אחת על הצורך בגיבושן של הנחיות פנימיות ואמות מידה ברורות שיבנו את אופן הפעלת שיקול הדעת של רשויות מנהליות, בפרט כשמדובר בסמכויות אכיפה אשר הפעלתן כרוכה בפגיעה בזכויות יסוד חוקתיות". גם כנפי-שטייניץ קראה לרשות לגבש "נוהל סדור, ברור ושקוף, המורה כיצד יימנו ההפרות בעילות השונות".

לגבי שאלת סנני המים כ"טובין פסידים" - שמצדיקה לפי החברה גבייה מלקוחות שמבטלים עסקה - נמנע העליון מהכרעה. בית המשפט המחוזי קבע כי אפיקים הסתמכה בתום לב על פסיקות של בתי משפט לתביעות קטנות שתמכו בגישתה, ממש כפי שחברות רבות נוהגות להסתמך על פרשנויות שיפוטיות קיימות בתחומי הגנת הצרכן - ועל כן ביטל את העיצום בגין הפרות אלה.

בנוסף לפסיקה, חויבה הרשות לשלם לאפיקים הוצאות משפט בסך -15,000 שקלים. הדיון בגובה העיצום הסופי חוזר לבית משפט השלום - שיצטרך להפעיל לראשונה את ההלכה החדשה על תיק קונקרטי.

הוספת תגובה

תגובות לכתבה:

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה