הקרקעות נרשמו על שם הנציב העליון - ולא יחזרו לנכדותיו של הרוכש

קרקעות בשטח של מספר דונמים בגבעת שמואל לא יוחזרו ליורשותיו של מי שרכש אותן בשנות ה-30 של המאה הקודמת - קובעת שופטת בית המשפט המחוזי בתל אביב, לימור ביבי. היא דחתה את תביעתן של צביה רבאון, דלית רבאון וראובת רבאון-אהרונוב, נכדותיו של ראובן רבאון. הקרקעות שייכות לרשות מקרקעי ישראל, אשר החכירה את חלקן לקבוצת אלקטרה לצורכי בנייה.

הקרקעות נרשמו בשנים 1937-1936 על שם הנציב העליון (אז - סר ארתור ווקופ), כמקבילה לרישום על שם המדינה. רבאון טענו, כי סבן רכש את הקרקעות מטעמים ציוניים והתכוון לבנות עליהן, וכי הן נרשמו על שמות בנקים שונים משום שנרכשו בערבות. לדבריהן, הסב פיצל את הקרקעות לחלקות שונות כדי לזרז את הבנייה, למרות שבאותה עת ייעודן היה חקלאי. במסגרת ההליך נרשמו הקרקעות על שם הנציב העליון, ולאחר הקמת המדינה עברו לבעלותה. רבאון נפטר בשנת 1969 וירש אותו בנו, עו"ד שלמה אברון; הלה נפטר ב-1983 והתובעות הן היורשות כעת. לדבריהן, המדינה נטלה לאורך הדרך חלקים מן הקרקעות, אך הללו לא שימשו לצורכי ציבור ולכן יש להחזירן להן.

נטל כבד אחרי 90 שנה

במרכז התביעה עמדה טענתן של רבאון, לפיה נכפה על סבן לרשום את הקרקעות על שם הנציב העליון. ביבי מזכירה, כי הנטל להוכיח את טיבה של עסקה מוטל על הטוענים לזכות. "במקרה דנן, נוכח חלוף למעלה מ-90 שנים ממועד העברת הזכויות, הרי שמדובר בנטל כבד המוטל על העותרות. זאת הן לאור הנזקים הראייתיים הנובעים מחלוף הזמן, והן בהינתן שחלוף הזמן מלמד על פניו על ניתוק הזיקה בין בעלי הקרקע לבין המקרקעין".

ביבי מוסיפה: "ממועד נטילת המקרקעין מהמנוח ועד למועד פטירתו (בשנת 1969) חלפו כ-35 שנים ויתרה מכך, ממועד נטילת המקרקעין 5 מהמנוח ועד למועד פטירת בנו - שהיה עורך דין (בשנת 1983) חלפו כ-50 שנים. פרק זמן ארוך זה, ממילא היה מטיל על המנוח או על יורשו הראשון נטל כבד להוכחת הכפייה - לו היו מועלות הטענות על ידן ונוסף על כך מלמד על פניו על השתק החל על העותרות, אשר מורישיהן - שברי כי ידעו את העובדות לאשורן - לא העלו כל טענה במשך עשרות שנים".

ביבי קובעת, כי רבאון לא הוכיחו שהעברת הקרקעות נעשתה בכפייה. הראיות שהציגו רבאון עצמן מלמדות, כי "המנוח ידע את שהוא עושה, פעל בכוונת מכוון, תוך שהוא מודע להשלכות פעולותיו ובשים לב למיהותו ולידיעותיו, אין לקבל טענה ולפיה מדובר בעסקה אשר נכפתה עליו". אמנם קשה לרדת לצפונות ליבו של אדם, ובמיוחד עשרות שנים לאחר פטירתו, אך הנסיבות מלמדות שהמנוח ידע היטב מה הוא עושה וכאמור פיצל את המגרשים כדי להקל לבנות עליהן. באותה עת לא ריחפה מעל ראשו סכנת הפקעה והוא פעל מיוזמתו המלאה.

לא סביר שהוא שתק 35 שנה

בניגוד לטענותיהן של היורשות, ממשיכה ביבי, רבאון ציפה שתצמח לו תועלת מפיצול המגרשים. "שמדובר במנוח אשר פעל לפיצול מגרשים רבים, במקצועיות רבה ותוך שהוא מבין את הפרוצדורה באופן מדוקדק (ואף נוטל הלוואות לשם מינוף רכישותיו). בנסיבות אלו, ראשית - ברי כי התנהלותו של המנוח מלמדת על ציפייה מושכלת להשבחת המקרקעין כפועל יוצא מהתנהלותו ולמצער ל'קיצור הליכים בהמשך' ובצד זאת על הבנת הסיכונים האפשריים". לא ניתן לנתק את פעולותיו של רבאון בגבעת שמואל ממכלול פעולותיו הענפות בתחום הנדל"ן, שבכולן ציפה לרווח, מדגישה ביבי.

ביבי מסכמת: "מן האמור והמתואר עולה כי מדובר במנוח מתוחכם ולא 'הדיוט' אשר פעל בכוונת מכוון ואשר קשה עד מאוד לומר - וקל וחומר להוכיח - כי פעל שלא מרצונו הטוב ובכפייה בהעברת המקרקעין. ההיפך - מדובר במי המבין את ההתנהלות אל נכון ואף מנצלה באופן מיטבי... בשים לב לכך שמדובר במנוח מקצועי ומתוחכם, מתקשה אני לקבל טענה ולפיה ידע כי נגרם לו עוול ולמרות זאת בחר למלא פיו מים במשך 35 שנים עד לפטירתו". התובעות חויבו בתשלום הוצאות בסך 10,000 שקל. את רבאון ייצגו עוה"ד אייל שקיב ומאיה נוסבאום-רפפורט, ואת רמ"י - עו"ד שלומית ארבל.