מבט על העומס בבתי המשפט: נתונים, סיבות ופתרונות

1. תיק על כל עשרה תושבים

בשנת 2025 נפתחו קרוב למיליון תיקים (צילום: איתמר לוין)

911,312 תיקים נפתחו בשנת 2024 בבתי המשפט בישראל, כאשר במדינה התגוררו 10 מיליון תושבים; בשנה שעברה כבר התקרב המספר למיליון. זה אומר: תיק על כל עשרה תושבים. בהתחשב בכך שבכל תיק אזרחי יש לפחות שני צדדים ושבתיקים פליליים רבים יש יותר מאשר נאשם אחד, אפשר לשער שכ-2 מיליון ישראלים היו צדדים להליכים הללו. וכל זה נפל על כתפיהם של 849 שופטים ו-63 רשמים. הממוצע: 1,000 תיקים לשופט/רשם, הנשחקים תחת העומס. זה כמובן ממוצע מטעה, כי שופטי מעצרים יכולים לדון באלפי תיקים, בעוד תיקי פשע חמור יש בודדים לכל שופט, אבל הוא מספק קנה מידה.

אמצעי AI, גישורים, דיונים בפגרה: הצעדים לייעול בבתי המשפט

התוצאות של העומס הזה ברורות. בראש ובראשונה, ההליכים מתעכבים וכפי שאמר ראש ממשלת בריטניה, ויליאם גלדסטון: Justice delayed is justice denied. עבריינים נענשים באיחור, עסקות נתקעות, סכסוכי משפחה מחמירים, פיצויים על נזקים מתעכבים. ברמה עמוקה יותר, העיכובים גורמים לאובדן אמון ציבורי במערכת המשפט, שחברה מתוקנת ומדינה דמוקרטית לא יכולות להתקיים בלעדיה. הם גם עלולים להוביל להימנעות מפנייה לערכאות והעדפת דרכים בלתי לגיטימיות.

2. אלופי העולם בעריכת דין

694 עורכי דין ל-100,000 תושבים (צילום: אינסטגרם, לשכת עורכי הדין)

עוד כמה מספרים, והפעם בהשוואה בינלאומית, מיטיבים להסביר את המצב. בישראל יש תשעה שופטים לכל 100,000 תושבים, לעומת עשרה בארה"ב, 22-15 בהודו וממוצע של 22 במדינות האיחוד האירופי. במקביל, מספר התיקים האזרחיים ל-1,000 תושבים עומד אצלנו על 96.8, לעומת 132.2 בגרמניה, 112.2 בשבדיה, 95.9 באוסטריה ו-74.5 בארה"ב.

נתון נוסף מצביע על מקור מרכזי של הבעיה: הריבוי העצום של עורכי הדין, המוביל לכך שמדי שנה נכנסים למקצוע מאות ואולי אלפים שאינם מספיק טובים (לא מעט פסקי דין מצביעים על שגיאות גסות בנקודות יסודיות כמו הסמכות העניינית וטיב ההליך), שאין להם מספיק פרנסה ושמעמיסים על המערכת הליכים מיותרים.

• עתירה נגד מכרז הנהלת בתי המשפט לרכישת שירותי תרגום
• רצו לטוס לראשונה, ונעצרו עקב צו שבוטל 8 שנים קודם

ישראל היא המובילה בעולם במספר עורכי הדין ל-100,000 תושבים: 694. במקום השני, במפתיע, הרפובליקה הדומיניקנית עם 565 (בשל קלות הגישה למקצוע, היוקרה שלו, החוק המקומי הסבוך והגידול בהשקעות זרות). בהמשך הרשימה: ברזיל עם 474, איטליה עם 403 וארה"ב עם 402. בקנדה יש 254, בבריטניה יש 226, ובגרמניה - 191. הפער בינינו לבין ארה"ב, שיש לה מוניטין של מדינה בה תובעים על כל דבר, הוא 73%; בגרמניה, שמספר התיקים האזרחיים בה גדול ב-36%, מספר עורכי הדין קטן ב-73%.

3. כיצד העומס נראה בפועל

היכל המשפט בבאר שבע. 2,850 אנשי נוח'בה (צילום: משרד המשפטים)

בינואר השנה שיגרה סמנכ"לית חטיבת שופטים ורשמים בהנהלת בתי המשפט, שרון בר-דור, מכתב למנהל צחי עוזיאל, ובו עמדה על מצוקת השיפוט כפי שהביעו אותה נשיאים של בתי משפט ברחבי הארץ. הנה כמה דוגמאות.

בית המשפט המחוזי בבאר שבע מטפל בערעורים על הארכות מעצר של 2,850 אנשי נוח'בה, מה שמחייב אותו להקצות שלושה-ארבעה ימי שיפוט בשבוע. דיוני מעצרים בבתי משפט השלום במחוז הצפון מסתיימים בשעות הערב המאוחרות; שופטי תעבורה מתמודדים עם 120-100 תיקים ביום; מאות תיקים עניינים מקומיים לא הוקצו לאף שופט. לשופטי בתי משפט השלום במחוז המרכז יש בממוצע מלאי של 1,300 תיקים אזרחיים.

• בני 90 יפונו לצורך פינוי בינוי - בהוראת בית המשפט
• ביהמ"ש: קבוצת צים לא תוכל לשנות ייעוד של אלפי מ"ר בפארק יכין-אפק

בתי משפט השלום במחוז חיפה ממשיכים להקצות תיקים מקומיים על שמה של שופטת שהלכה לעולמה, משום שאין לה מחליף. בתי משפט השלום במחוז הדרום דנים מדי חודש וחצי ב-250 אנשי נוח'בה בכל יום מעצרים; תיקי מעצרים במבצעי אכיפה בנגב נדונים על חשבון תיקים עיקריים. המלאי בבית המשפט המחוזי בתל אביב עומד על 9,300 תיקים, ובהם מגה-תיקים העוסקים בעשרות ומאות מיליוני שקלים.

4. המחסור בשופטים

בעליון חסרים 27% מהשופטים; מספר העתירות לבג"ץ זינק ב-75% (צילום: לע"מ, הרשות השופטת)

כאילו לא די בכך שבישראל יש פחות שופטים על הרבה יותר עורכי דין ועל יותר הליכים מאשר כמעט בכל העולם, כיום שורר מחסור כבד בשופטים. 44 תקנים אינם מאוישים כיום ועד סוף השנה יגיע מספרם ל-65. הממשלה אישרה תוספת של 35 תקנים, אך גם הללו טרם אוישו. בנוסף לכך, כאשר שופטי שלום מתמנים למחוזי, צריך כמובן למנות להם מחליפים; הנהלת בתי המשפט מעריכה שמדובר ב-50 תקנים נוספים, ובסך הכל - 150 שופטים שצריך למנות היום.

המחסור הכבד ביותר, באחוזים, הוא בבית המשפט העליון: יש בו 11 שופטים במקום 15 - חוסר של 27%. במקביל, מספר ההליכים בו עלה ב-2024 ב-23%, עם זינוק של 65% במספר העתירות לבג"ץ - במיוחד בשל ריבוי המעצרים המינהליים, שבג"ץ הוא ערכאת הערעור עליהם. אם מספר התיקים השנה דומה לזה שלפני שנתיים (וסביר להניח שהוא גבוה יותר), המשמעות היא שלכל שופט יש 1,000 תיקים, לעומת 600 בשנת 2023.

הגורם האחד והיחיד הנושא באחריות למחסור הוא השר יריב לוין, המסרב לכנס את הוועדה לבחירת שופטים אם אין רוב למועמדים שלו, ומסרב לשתף פעולה עם הנשיא יצחק עמית במינויים שאינם צריכים את אישור הוועדה (בעיקר שופטים עמיתים). לוין מתכנן למנות כמה עשרות שופטי שלום ומקדם מינוי שופטים למחוזיים בבאר שבע וחיפה, בהם המצוקה קשה במיוחד. בהנחה שהמינויים אכן יבוצעו (בין היתר לנוכח סד הזמנים של הבחירות), זו תהיה הקלה משמעותית - אך עדיין לא פתרון מלא.

5. מה קרה בתוך עשור

דריכה במקום היא למעשה נסיגה לאחור (צילום: איתמר לוין)

לכאורה, כאשר משווים את נתוני 2024 של מערכת בתי המשפט לאלה של 2014, המצב נראה סביר ואפילו טוב יחסית. מספר התיקים גדל ב-22%, מספר השופטים גדל ב-21% ומספר תושבי ישראל גדל ב-20% - כך שבסך הכל המצב נותר כשהיה.

קנה מידה מרכזי הוא אורך חיי התיק, ובחלק מהמקרים הוא התקצר משמעותית. תיק בג"ץ ירד מ-9.9 חודשים ב-2014 לחודשיים וחצי ב-2024; תיק מינהלי במחוזי - מ-5.3 חודשים ל-4.5; תיק פלילי במחוזי - מ-11.6 חודשים ל-9.4; ערעור אזרחי במחוזי - מ-6.2 חודשים ל-4.5. בשלום התקצר אורך חייו של תיק אזרחי מ-14.2 חודשים ל-11.2; תביעה קטנה - מ-6.8 חודשים ל-5.7; ותיק משפחה - מ-8.6 חודשים ל-5.9.

אבל התמונה אינה אחידה. זירוז הטיפול בעתירות לבג"ץ בא על חשבון הערעורים הפליליים (אורך חייהם עלה מ-10.7 חודשים ל-11.3) והערעורים האזרחיים (מ-19.9 ל-23.2). אורך חייו של תיק כלכלי אזרחי במחוזי עלה מ-9.4 חודשים ל-12.5; חדלות פרעון (שעברו ברובם מהמחוזי לשלום) - מ-18.1 חודשים ל-18.7.

העיקר הוא, שדריכה במקום או אפילו שיפור קל במשך עשור, הם למעשה נסיגה, בהתחשב בכך שאנחנו בעולם דינמי, של מערכות מתקדמות ושבו לכל יום יכולה להיות משמעות. מעבר לכך, המספרים כמובן אינם מתארים מה היה המחיר של קיצור ההליכים, בהתחשב בכך שמספרם היחסי של השופטים נותר בעינו, מבחינת זכות הגישה לערכאות ואולי גם טעויות בפסקי הדין.

6. אז מה עושים

ניתן לקוות שלוין ישלים את מינוי השופטים עליו הודיע (צילום: נועם מושקוביץ, דוברות הכנסת)

פתרון העומס במערכת המשפט צריך להיות משולב: מיידי ועתידי. יש עשרות תקנים שניתן לאייש כעת, לוין החל לעשות זאת וניתן לקוות שישלים את המלאכה. כפי שאמר השבוע בג"ץ, כאשר הורה לו לשתף פעולה עם עמית (אם כי לוין רמז שלא יציית): "זאת, בראש ובראשונה למען הציבור הישראלי כולו, אשר טובתו היא שצריכה לעמוד לנגד עיני משרתי הציבור כולם. ציבור זה הינו הנפגע העיקרי ממצב הדברים הנוכחי, הכרוך בפגיעה משמעותית באיכות השירות המשפטי לאזרח וביעילות אכיפת הדין".

הצעות פופוליסטיות לפגיעה בבתי המשפט והתקפות משולחות רסן עליהם (עד כדי סכנה פיזית, כמו בשבוע שעבר בביתו של נעם סולברג) עומדות כמובן בניגוד ליעד זה. כך היא הצעתו של אביחי בוארון להפחית משמעותית את שכר השופטים, כולל המכהנים. הנימוק שלו הוא שאין הם צריכים להשתכר יותר מראש הממשלה, אבל ברור שזהו תירוץ (קלוש ותלוש) לעוד צעד של הקואליציה הנוכחית נגד מערכת המשפט ושלטון החוק.

במישור ארוך הטווח, צריך להפחית משמעותית את מספרם של מקבלי רשיון עריכת הדין, להעלות את דרישות הסף ולהחמיר בהליכים המשמעתיים נגד הסוררים שביניהם. בתי המשפט צריכים להטיל הוצאות כבדות בהליכי סרק. יש לחייב את הצדדים להידבר לפני שהם מגיעים לאולם ומבקשים הפסקה לצורך כך (דוגמאות בולטות: ימי מוקד פליליים והליכי חדלות פרעון).

בתי המשפט צריכים להשתמש הרבה יותר בכלים של מחיקה על הסף ומתן פסק דין בהעדר הגנה או העדר התייצבות, ולא למהר לבטל פסק דין כאלה. כלי בינה מלאכותית אמורים לייעל את עבודת השופטים, ושימוש נבון במחשוב מתקדם יכול להפחית משמעותית את העדר ההתייצבות.

הכי חשוב: חייבת להיות התגייסות של כל המעורבים, בלי שום חשבונאות פוליטית ואישית. שר המשפטים, הממשלה, יו"ר ועדת החוקה, הכנסת, נשיא בית המשפט העליון, הנהלת בתי המשפט. שירות משפטי מקצועי ויעיל אינו אמור להיות מותרות בדמוקרטיה מערבית ליברלית ובמעצמת טכנולוגיה. זוהי חובה בסיסית שלה לאזרחיה ולעצמה.