קנתה מזרן וקיבלה בור במיטה: החנות תשיב את הכסף?

גלית ארביב מאילת חיפשה מזרן חדש. ביולי 2025 היא נכנסה לחנות בוריס מחסני ריהוט, שם הוצג לה מזרן שתואר כמוצר איכותי בעל מפרט גבוה. ארביב שילמה 2,450 שקל, המזרן סופק לביתה למחרת, והיא היתה מרוצה. עד שכבר לא היתה מרוצה.

כחמישה חודשים לאחר הרכישה, בנובמבר 2025, גילתה ארביב שמשהו לא בסדר עם המזרן. לטענתה, חלה "קריסה פנימית" במזרן שיצרה מעין שקע - בור - באזור מסוים, עם הבדלי גובה מורגשים בין צדי המזרן. השימוש במזרן נהפך ללא נוח ולא תקין. ארביב פנתה לבעל החנות, בוריס בזפלוב, וביקשה שיחליף את המזרן או יציע פתרון אחר. לדבריה, בזפלוב סירב לקחת אחריות. ארביב לא ויתרה. היא הגישה תביעה לבית המשפט לתביעות קטנות באילת, ודרשה את ביטול העסקה ופיצוי בסכום של 4,000 שקל עבור נזקים ישירים ועקיפים - עלות המזרן, עוגמת נפש, בזבוז זמן וטרחה.

מנגד, בזפלוב טען שיש לדחות את התביעה. לדבריו, ארביב קיבלה את המזרן, היתה מרוצה ממנו, והשתמשה בו במשך כחמישה חודשים בלי שום תלונה. הוא אף טען שהגיע לביתה ב-9 בנובמבר 2025 ולא מצא שום פגם במוצר. לדבריו, התנהגות התובעת היתה "מוזרה", והיא אף הציעה לו שיתבעו ביחד את החברה - הצעה שהוא דחה. בזפלוב סבר שאין מקום להחליף מוצר או לבטל עסקה אחרי כמעט חצי שנה של שימוש.

הנשיא עמית יריב, שדן בתיק על בסיס כתבי התביעה וההגנה והמסמכים שהוגשו לו בלבד, לא השתכנע מטענות הנתבע. לאחר שעיין בכתבי הטענות ובתיעוד שצורף, שכולל סרטון שצילמה ארביב, הוא קיבל את התביעה.

הראיה המרכזית: סרטון

הסרטון היה ככל הנראה הראיה המרכזית. בפסק הדין תיאר השופט יריב את מה שנראה בו: ארביב עומדת על המזרן לשם הדגמה, כשרגל אחת שוקעת יותר בנקודה מסוימת, בעוד הרגל השנייה כמעט שלא שוקעת. השופט קבע כי מדובר "בשקיעה שאינה תואמת בלאי טבעי, אלא מתיישבת יותר עם ליקוי תכנוני או פגם במוצר".

השופט הוסיף כי "במזרן תקין בין חמישה חודשים לא אמורה להיות שקיעה נקודתית משמעותית באזור מסוים, שכן מזרן הינו מוצר שאמור להחזיק שנים, ובלאי טבעי לא מתרחש בפרק זמן כה קצר". על בסיס הקביעה הזו, נדרש בזפלוב להסביר כיצד נוצר השקע ולהוכיח שלא מדובר בפגם, אבל הוא לא עשה זאת.

מה שהכריע את הכף לרעת בזפלוב היה גם מה שהוא לא הציג. הוא לא צירף את תעודת האחריות של המזרן, לא הביא חוות דעת מקצועית, ואף שביקר בבית ארביב, הוא לא תיעד שום דבר, לא צילם ולא ערך רישום כלשהו. כפי שכתב השופט, "אין בידיו כל ראיה הסותרת את טענת התובעת אודות פגם במוצר".

הנתבע הוא גם היצרן?

נקודה מעניינת נוספת שעלתה בפסק הדין נגעה לזהות היצרן. ארביב צירפה תמונה של המזרן שעליה נרשם "DEALINC BY BORIS", מה שמרמז שבזפלוב הוא לא רק המוכר, אלא גם היצרן בפועל. השופט ציין כי אם זה אכן המצב, הרי שחלה עליו "אחריות מוגברת להבטיח את תקינות המוצר", ואת זה הוא לא הוכיח.

בסופו של דבר פסק השופט יריב כי המזרן אינו עומד בציפייה הסבירה ממוצר מהסוג הזה, וכי מדובר בפגם או אי-התאמה בהתאם לחוק הגנת הצרכן. ארביב זכאית לבטל את העסקה ולקבל את כספה חזרה.

הנתבעת, בוריס מחסני ריהוט, חויבה להחזיר לארביב 2,450 שקל עבור עלות המזרן, 300 שקל פיצוי עבור עוגמת נפש, 300 שקל הוצאות משפט, ו-50 שקל החזר אגרה  ובסך הכל 3,100 שקל, שישולמו תוך 30 יום.