המשטרה תפסה רכב, השיבה אותו עם נזק - ותשלם

יגאל קויפמן קיבל בחזרה את הרכב שלו אחרי שהוא נתפס במסגרת הליך פלילי, רק שהרכב שב אליו עם שמשה קדמית שבורה, נזקים למגן הקדמי ופגיעות נוספות. הוא פנה לבית המשפט לתביעות קטנות בפתח תקווה, וקיבל בחזרה 3,000 שקל בלבד - פיצוי על השמשה בלבד. שאר הנזקים, שעלות תיקונם לפי שמאי הרכב הגיעה ליותר מ-36 אלף שקל, נדחו.

קויפמן לא הרים ידיים. הוא ערער לבית המשפט המחוזי מרכז-לוד, ושם השיג ניצחון מרשים: השופט דרור ארד-אילון קיבל את הערעור, הפך את פסק הדין בכל הקשור לנזקי הרכב, וחייב את משטרת פתח תקווה לשלם לו סכום כולל של 36,413 שקל, כולל עלות חוות הדעת השמאית.

הסיפור התחיל באפריל 2023, כשמשטרת ישראל תפסה את רכבו של קויפמן במסגרת הליך פלילי שאינו קשור לדיון הזה, ומסרה אותו לאחסון במגרש של איי. טי.אם שרותי אחסנה ולוגיסטיקה, שפועלת במסגרת הסכם עם המשטרה.

כשקויפמן הגיע לאסוף את הרכב, הוא גילה שהוא פגום. הוא הזמין שמאי עוד לפני השחרור, כשהרכב עדיין עמד במגרש, וחוות הדעת העריכה את הנזקים ב-36,106 שקל כולל מע"מ. בית המשפט לתביעות קטנות קיבל רק את הרכיב של השמשה הקדמית, שתוקנה בעלות של 3,000 שקל, ודחה את יתרת התביעה בנימוק שלא ניתן לדעת אם הנזקים הנוספים היו קיימים גם לפני התפיסה.

"בית משפט קמא החמיר יתר על המידה בענייני הוכחה"

השופט ארד-אילון לא קיבל את הקביעה הזו. הוא קבע שמהרגע שנקבע כי הנזק לשמשה אירע בזמן שהרכב היה באחריות המשטרה, לא היה מקום להבחין בינו לבין שאר הנזקים. שתי המשיבות - המשטרה וחברת האחסנה - לא הציגו שום ראיה של ממש לכך שהרכב נפגע לפני שנלקח. "בית משפט קמא החמיר יתר על המידה בענייני הוכחה", קבע השופט, וציין שכתוצאה מכך, "נשללה זכותו לקבל פיצוי בגין נזק שנגרם לו נכון למועד שחרורו של הרכב".

השוטר רונן כהן, שטיפל מטעם המשטרה בהעלאת הרכב לגרר, העיד בפירוש שלא בדק אם יש פגיעות ברכב: "לא התקרבתי לראות אם יש נזקים... אני לא ראיתי שום נזק בשמשת הרכב, הייתי מבחין אבל לא ראיתי". גם משטרת ישראל לא הציגה תמונות מיום התפיסה, ובטופס הגרירה המשטרתי לא צוין אף פגם חיצוני כלשהו.

נקודה מעניינת שעלתה בפסק הדין היא שנוהלי משטרת ישראל עצמם - נוהל מטה ארצי מספר 14.01.45 בנושא "תפיסת חפצים הקשורים לעבירה" - מטילים על השוטר שמטפל בתפיסה חובה לרשום פגמים חיצוניים שנמצאו ברכב, ואף לצלם את הרכב שנתפס לפני שלוקחים אותו.

המשטרה לא עמדה בחובה הזו. לא הוגש דו"ח תפיסה ולא היו בידיה תמונות מהרכב ביום הלקיחה. השופט הסיק מכך מסקנה ברורה: "יש להסיק שלא מדובר בחסר ברישום, אלא שבמציאות לא היו פגמים חיצוניים ברכב". לאור זאת נקבע שנטל ההוכחה הועבר לכתפי המשטרה, והיא לא עמדה בו.

מכר את הרכב? זה לא פוטר את המזיק

שאלה נוספת שנדונה בפסק הדין היא מה קורה כשניזוק מוכר את הנכס לאחר שנפגע. קויפמן מכר את הרכב לאחר שחרורו. בית משפט השלום סבר שמכירת הרכב מקשה על הוכחת הנזק. גם על כך חלק השופט ארד-אילון.

• ביהמ"ש העליון יוצר מדרון חלקלק להקפאת נכסים דיגיטליים בידי המשטרה
• ביקורת קשה של בג"ץ על המשטרה בפרשת חולצות אוהדי הפועל ת"א

"בין אם הוא מכר אותו לאחר תיקון או לפני תיקון ובין אם נתן אותו במתנה לאחר, אין בכך כדי לשנות מחובתו של המזיק לשלם לבעל הנכס את עלות תיקונו", ציטט השופט מפסיקה קודמת. עילת התביעה, כך נקבע, מתגבשת ברגע הנזק, ולא ביום המכירה.

איי. טי.אם שרותי אחסנה, שהחזיקה פיזית ברכב במגרש מטעם המשטרה, חויבה גם היא - לפי תנאי ההסכם בינה לבין המשטרה - לשאת במלוא הסכומים שבהם חויבה משיבה 1, ובנוסף בהוצאות משפט של 600 שקל לטובת קויפמן.