תשע שנים בלי הסדרת רישום הנכס - ובית המשפט פסק שזה בסדר

הסיפור התחיל ב-1992, כשהתובעים רכשו חנות בקומה השישית בתחנה המרכזית. לפי ההסכם המקורי, היה על החברה לרשום את החנות על שמם תוך 36 חודשים. אבל ב-2012 נכנסו חברות התחנה המרכזית להליכי פירוק, וב-2016 אושר הסדר נושים שקבע חיובים חדשים. הנקודה המשפטית המרכזית שבה התמקד השופט הס היא השאלה האם מדובר בחיוב תוצאה או בחיוב השתדלות. חיוב תוצאה מטיל אחריות כמעט מוחלטת להשגת התוצאה וניתן להשתחרר ממנו רק כשיש נסיבות חריגות ביותר, של כוח עליון וסיכול. חיוב השתדלות הוא חיוב לנקוט באמצעים המתאימים למען השגת המטרה מבלי להתחייב להשגתה. הסדר הנושים קבע כי החברות "תפעלנה על מנת לטפל על חשבונן... בהשלמת הליכי רישום הזכויות... בדרך שתראה בעיניהן כיעילה, מיטבית, ומתאימה, ככל הניתן". לדברי השופט, "הניסוח במקרה שלפניי הינו ניסוח כמעט זהה לניסוח לגביו נקבע בעניין הר נשגב כניסוח שמעיד על היותו חיוב השתדלות". הוא הפנה לפסיקה קודמת, שקבעה כי ניסוח שכזה אינו מטיל חובת תוצאה אלא חובת השתדלות בלבד.

התובעים טענו שבמקרה שלהם, חלף "הזמן הסביר" להשלמת הרישום. אבל בית המשפט סבר אחרת. השופט הס בחן לעומק את הפעולות שנעשו מאז הסדר הנושים ב-2016 ועד היום, וקבע כי החברות אכן פעלו בהשתדלות מספקת. "הנתבעות אכן ערכו השתדלות סבירה וראויה להשלים את הרישום, ואף השקיעו מאמצים לשם השלמה זו", הוא פסק. השופט הס אף פירט את לוח הזמנים: ב-2018-2016 נעשה ריכוז וקליטה ממוחשבת של מאות תיקי רוכשים, דבר שהשופט תיאר כעבודת נמלים. ב-2020-2019 שכרה החברה עורכת דין מומחית שטיפלה ברישום המקרקעין על שם החברה עצמה - שלב ראשון הכרחי לפני רישום הזכויות של בעלי החנויות.

מ-2021 ואילך הוגשו הערות מקדמיות ונערכו פגישות עם לשכת רישום המקרקעין. אבל בשלב הזה נקלעו החברות לבעיה שלא יכלו לפתור: תביעה משפטית של בעלי חנויות אחרים בנושא רישום השטחים המשותפים בתחנה. "מפקחת רישום המקרקעין הבהירה כי כל עוד לא יסתיימו ההליכים... לא תבצע את הרישום", ציין השופט בהחלטתו. התיק הזה התעכב כשנתיים בגלל סכסוך סמכות בין בתי המשפט, והסתיים רק באוגוסט 2025 - חודשים ספורים לפני מתן פסק הדין הנוכחי.

• "דחיית פרויקט המטרו - אובדן רווחים אדירים והוצאות לכל המשק"
• איירפורט תשלם על פינוי התחנה המרכזית, אך תהיה יזם בפרויקט על שטחה
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

"11 שנה יכול להיחשב סביר"

השופט התייחס גם לטענת התובעים שלפיה עבר זמן ארוך מדי מאז הסדר הנושים. "למרות שחלף פרק זמן משמעותי מיום הסדר הנושים, טרם חלף הזמן הסביר להשלמת הרישום", הוא קבע, והפנה לפסיקה קודמת שקבעה כי "ייתכן שבנסיבות מסוימות פרק הזמן... כ-11 שנים - לא היה נחשב כבלתי סביר". השופט הדגיש שלושה גורמים שהצדיקו את חלוף הזמן: הנתבעות פעלו באופן רציף בתום לב, מדובר בהליך רישום מורכב ומסובך מטבעו, והחברות נתקלו בקשיים בלתי צפויים - בפרט התביעה המשפטית שמנעה את התקדמות הרישום. בנוסף, ציין השופט כי בית המשפט לפירוק בדק את הליכי הרישום מעת לעת וקבע כבר ב-2019 כי "החברות פועלות לקידום הרישום", ושוב ב-2021 כי "חלה התקדמות משמעותית בהליכי הרישום".

למרות דחיית התביעה, השופט הס הבהיר שהפסיקה אינה נותנת גיליון נקי לחברות. "על מנת שתתקבל עמדת הנתבעות, כי טרם חלף המועד הסביר להשלמת הרישום, יהיה עליהן להוכיח כי עשו ככל שביכולתם, ובתום לב, להשלים את הרישום", הדגיש בהכרעתו. התובעים חויבו לשלם לנתבעות הוצאות משפט בסכום כולל של 7,500 שקל בלבד - סכום מתון יחסית. "לעניין ההוצאות, לא ניתן להתעלם מכך שעל אף השתדלות הנתבעות, נכס התובעים טרם נרשם על שמם, למרות שחלפו שנים רבות מיום הסדר הנושים", הסביר השופט את ההחלטה לפסוק הוצאות נמוכות.