לשלם או להיאבק: העולם חלוק סביב מס הורמוז של איראן

הדיון סביב הדרישה האיראנית לגבות אגרה ממכליות נפט שעוברות במצרי הורמוז נהפך לאחד הנושאים המרכזיים בזירה הבינלאומית בימים האחרונים, כשהפער בין המדינות רק מעמיק והולך. מצד אחד ניצבות מדינות המערב וגופים בינלאומיים שמזהירים מפני פגיעה חמורה בעקרונות הסחר החופשי, אך מנגד יש גם מדינות, בעיקר באזור המפרץ, שמגלות נכונות מעשית לקבל את המצב החדש, לפחות באופן זמני.

איראן דורשת לגבות תשלום של כדולר לחבית נפט - סכום שעשוי להגיע עד לכ-2 מיליון דולר לכל מכלית שעוברת שם. מבחינתה, מדובר באמצעי לגיטימי שיסייע להפיק הכנסות משמעותיות, בייחוד על רקע הסנקציות המוטלות עליה. גורמים איראניים אף טוענים כי התשלום כבר נגבה בפועל במקרים מסוימים, ולעתים באמצעות מטבעות קריפטוגרפיים כדי לעקוף מגבלות פיננסיות.

אלא שהשאלה המרכזית היא מי יישא בעלות הזו. כלכלנים מעריכים כי עיקר הנטל לא ייפול על הצרכנים במערב. מתברר כי חלק מהמדינות שנפגעות ישירות מהמצב דווקא שוקלות לשתף פעולה. מדינות המפרץ, כמו איחוד האמירויות וכוויית, תלויות כמעט לחלוטין במעבר דרך המצר ליצוא הנפט שלהן. עבורן, גם אם מדובר בעלות של מיליארדי דולרים בשנה, האלטרנטיבה - המשך חסימה או הגבלה חמורה של התנועה - עלולה להיות יקרה בהרבה.

• המשק האיראני הפסיד כ-200 מיליארד דולרים; דמי חסות מהורמוז לא יצילו אותם
• מכליות סיניות בדרך להורמוז: מבחן אמיתי להפסקת האש בין ארה"ב לאיראן
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

בפועל, התנועה במצר עדיין רחוקה מהיקפה הרגיל. ערב הפסקת האש עברו בו רק 11 כלי שיט ביום, לעומת יותר מ-100 לפני המלחמה. יום לאחר מכן נרשמה ירידה נוספת לארבע ספינות בלבד. איראן אף הציעה להגביל את התנועה לכ-12 כלי שיט ביום ולגבות תשלום עבור מעבר בטוח - הצעה שממחישה עד כמה השליטה שלה במעבר נהפכה לכלי מיקוח מרכזי.

כלכלנים מסבירים כי העלות הישירה של האגרה, למרות היקפה, אינה בהכרח מכרעת. מחיר הנפט העולמי כמעט שלא מושפע מתוספת של דולר או שניים לחבית, משום שהשוק כבר חווה תנודתיות חריפה בהרבה מאז פרוץ המלחמה. יתרה מכך, עלויות ההפקה במדינות המפרץ נמוכות יחסית - לעתים פחות מ-20 דולר לחבית - כך שגם אם הן יספגו את האגרה, הפגיעה הכלכלית הכוללת מוגבלת.

דווקא השיקול הזה מחזק את הנכונות של חלק מהמדינות “לבלוע את הגלולה המרה”. מבחינתן, תשלום לאיראן עשוי להיות מחיר סביר כדי להבטיח חזרה של היצוא לשגרה ולהימנע מהפסדים גדולים יותר. בנוסף, יש גם אינטרסים מסחריים רחבים יותר: קונים גדולים של נפט, במיוחד באסיה, זקוקים ליציבות באספקה, ולכן עשויים לתמוך בהסדר שיאפשר זרימה רציפה, גם אם בתשלום.

• כמה אנרגיה העולם יצטרך בשנים הקרובות והחברות שהופכות אותה לחכמה יותר
• יום הבוחר בהונגריה: האם ויקטור אורבן יפנה את הבמה אחרי 16 שנה?
• תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
• באפט עוצר מיליארדים: הדרמה סביב גייטס מטלטלת את קרן הענק

גם ההצעות האיראניות להקל בתנאים עבור מי שישתף פעולה מוסיפות לשיקול. לפי גורמים איראניים, מדינות או חברות שיבצעו תשלומים במטבעות מסוימים, כמו היואן הסיני, עשויות לקבל עדיפות במעבר. הדבר מצביע על ניסיון לייצר מערכת תמריצים שתעודד מדינות להסכים בפועל להסדר.

אבל מעבר לשיקולים הכלכליים, מתנהל כאן ויכוח עקרוני. מדינות המערב, כולל חברות קבוצת G7, מדגישות כי גביית תשלום עבור מעבר במצר בינלאומי מנוגדת לדין הבינלאומי ועלולה לפגוע בעקרון חופש השיט - אחד היסודות המרכזיים של הסחר העולמי במשך יותר מ-100 שנה. החשש הוא שאם מהלך שכזה יאושר, הוא ייהפך לתקדים, ויעודד מדינות נוספות לגבות אגרות במעברים אסטרטגיים.

המשמעות של תקדים שכזה עשויה להיות רחבה בהרבה מהאזור. מומחים מזהירים כי מדינות אחרות עלולות ללכת בעקבות איראן ולהטיל תשלומים על נתיבי סחר חשובים - מה שעלול יחזיר את הכלכלה העולמית לעידן שבו מעבר בסחר בינלאומי היה כרוך בתשלומים רבים ובחסמים.

גם בתוך ארה"ב נשמעים קולות סותרים. מצד אחד, עלו התבטאויות שמרמזות על כך ששיתוף פעולה עם איראן סביב גביית האגרות עשוי לסייע להשגת הסכם שלום ארוך טווח. מצד שני, הובעו אזהרות חדות נגד עצם הרעיון, תוך דרישה להפסיק כל ניסיון לגבות תשלום.

ממד נוסף לוויכוח נוגע להשלכות הגיאופוליטיות. הכנסות מאגרות מעבר עשויות להזרים לקופת איראן מיליארדים ואף עשרות מיליארדים בשנה, תלוי בגובה התשלום. בנוסף, קיימת אפשרות שאיראן תעלה את התעריפים בעתיד - מה שיגביר את חוסר הוודאות בשוקי האנרגיה. במקביל, מדינות המפרץ כבר עשויות לשקול השקעות בתשתיות חלופיות, כמו צינורות נפט שיעקפו את המצר.

גם סין, אחת השחקניות המרכזיות בשוק האנרגיה העולמי ובעלת קשרים עם איראן, הביעה הסתייגות מהרעיון וקראה לחידוש מעבר חופשי וללא מגבלות. מבחינתה, כל פגיעה בזרימת הסחורות עלולה לפגוע בכלכלה הגלובלית, שעליה היא נשענת במידה רבה.