השיעור שאוקראינה מלמדת את העולם והאיום הגדול בצפון

הזמזום מתחיל חלוש, כמעט בלתי נראה, כמו להק דבורים מרוחק ביום קיץ חם. אבל בחדרי המבצעים של חיל האוויר ובמפקדות חטיבות החי"ר בחרמון ובנגב, הצליל הזה הוא כבר מזמן לא רעש רקע, הוא הסיוט המבצעי הגדול ביותר של המאה ה-21. 

אנחנו כבר לא מדברים על מטוס קרב רב-משימתי שחודר את המרחב האווירי וגם לא על טיל בליסטי אימתני שנורה מאיראן. האיום החדש, הקטלני והחמקמק מכולם הוא ״הנחיל״: עשרות, מאות ובעתיד אולי אלפי רחפנים קטנים, זולים וחכמים, שפועלים בתיאום מושלם כדי להכניע את מערכות ההגנה המתקדמות ביותר בעולם.

האם צה"ל מוכן? התשובה לשאלה הזו מורכבת, מרתקת ונכתבת ממש ברגעים אלו בדם, בדמעות ובהרבה מאוד סיליקון במעבדות הפיתוח של חברות הפועלות בישראל בתחום הביטחוני, כמו אלביט והתעשייה האווירית וחברות פרטיות. 

למרות הטענות הנשמעות בישראל כי אין פתרון יעיל וזול כנגד רחפני FPV (כלי טיס המצויד במצלמה המשדרת לאחור למסך המפעיל), נעשה כבר שימוש נרחב ברחפנים מיירטים זולים בשדות הקרב בין אוקראינה לרוסיה. באוקראינה האיצו לאחרונה את קצב ייצור הרחפנים לכ-580,000 בחודש, והממשלה האוקראינית הציבה יעד שנתי לייצור למעלה מ-7 מיליון רחפנים. 

• מניית הרחפנים שזינקה 120% - האנליסטים מצפים לעלייה נוספת
• נחילי הרחפנים - על המלחמות הבאות והחברות המובילות בתחום
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

הרחפנים האוקראיניים שמציגים הצלחה מוכחת

כדי להבין את גודל האתגר, צריך להבין איך השתנה שדה הקרב. בעשור האחרון, הרחפן עבר מסלול מטאורי מצעצוע של חובבי צילום לכלי נשק אסטרטגי. המלחמה באוקראינה והעימותים האחרונים בגבול הצפון הוכיחו כי רחפן שעולה 500 דולר ב"עלי אקספרס" יכול להשמיד טנק שעולה מיליונים, או לשתק בסיס שלם.

הממשלה האוקראינית מיישמת פרויקט ענק להקמת רשתות הגנה מעל צירי תנועה מרכזיים באזורי חזית. מדובר בכ-4,000 קילומטרים של כבישים ברשתות הגנה עד סוף 2026. רשתות הפלדה או רשתות דיג חזקות נמתחות מעל הכבישים, לעיתים בעזרת עמודים בצדדים, מה שיוצר מעין ״מנהרה״ פתוחה. הרשתות נועדו לבלום רחפנים שמנסים לפגוע בשיירות לוגיסטיקה ורכבים אזרחיים. הרחפן נתקע ברשת ומתפוצץ הרחק מהרכב או מסתבך בה ונופל מבלי להתפוצץ. הצבא האוקראיני משתמש ברשתות אלה במקומות בהם השיבוש האלקטרוני אינו זמין או שאינו יעיל מספיק.

על גבי טנקים ונגמ״שים מותקנים מעין כלובי מתכת להגנה על הצריח ואף ניתן לראות טנקים שמוקפים ברשתות גמישות בכל היקפם. כלובי צריח מותקנים גם על טנקי מרכבה 4 ברצועת עזה כמענה לאיום רחפני הטלת חימוש של החמאס. באוקראינה, חיילים משתמשים ברשתות דואליות להסוואה והגנה פיזית וגם הסוואה תרמית, מה שמקשה על רחפנים עם מצלמות אינפרה-אדום לאתר את החיילים. למרות הפשטות הטכנולוגית, הרשתות נחשבות לאחד המענים הכי יעילים (ביחס עלות-תועלת) כנגד טרור הרחפנים הרוסי, במיוחד בצירים לפינוי פצועים או באזורים מיושבים סמוכי חזית.

• הפסקת האש היא הזמן המתאים להצביע על כמה נקודות ושאלות
• איראן תקפה אתמול בסעודיה, ארה"ב הבליגה; מה אפשר ללמוד מכך?
• תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
• איראן תקפה אתמול בסעודיה, ארה"ב הבליגה; מה אפשר ללמוד מכך?

מוקדם יותר החודש, אמר הנשיא טראמפ לעיתונאים כי אינו מעוניין בסיוע של אוקראינה בהגנה מפני רחפנים, באומרו כי נשיא אוקראינה ולודימיר זלנסקי הוא האדם האחרון שיבקש ממנו אי פעם עזרה, אך במהלך מלחמת איראן, מדינות המפרץ עמדו בתור כדי לבקש את הנחיותיה של אוקראינה כיצד להתמודד עם רחפנים. 

יירוט של שאהד 136 באמצעות רחפן הסטינג האוקראיני. אילוסטרציה: באמצעות אטלס OpenAI

אחד הרחפנים המיירטים היותר יעילים של אוקראינה, רחפן ה-STING שמחירו 2,100 דולר, מסוגל ליירט את השאהד 136 שעלותו כ-30,000 דולר, כפי שניתן לראות כאן. רחפן הסטינג מייצג את חוד החנית של עולם הרחפנים הטקטיים המודרניים, במיוחד בהקשר של לחימה אורבנית ומשימות מיוחדות. הוא תוכנן ככלי רב-תכליתי המשלב בין יכולות איסוף מודיעין בזמן אמת לבין יכולות תקיפה מדויקות.

הסטינג המשוגר אנכית, תוכנן כרחפן מתאבד משוטט או כרחפן הטלה, תלוי בתצורה הספציפית שלו. הדגש בעיצובו הוא על חתימה נמוכה אקוסטית וויזואלית כדי לאפשר לו לפעול במרחבים רוויי איומים מבלי להתגלות עד לרגע המגע. יש לו מבנה קומפקטי המאפשר נשיאה בתיק גב של לוחם ופריסה מהירה בשטח ויכולת עבודה בתנאי מזג אוויר משתנים ובסביבה טופוגרפית מורכבת כמו בין בניינים גבוהים.

ביצועי הסטינג הופכים אותו לאיום משמעותי בשדה הקרב המודרני. הרחפן מצטיין ביכולת תמרון גבוהה מאוד, המאפשרת לו לרדוף אחרי מטרות נעות או להיכנס דרך פתחים צרים ודרך חלונות ודלתות.

הסטינג מצויד במערכות קשר המאפשרות שליטה מרחוק בטווחים של מספר קילומטרים, תוך העברת וידאו באיכות HD למפעיל. הוא מסוגל לשהות באוויר בשיטוט מעל אזור המטרה במשך זמן משמעותי, מה שמאפשר למפעיל לאתר את רגע הזהב לתקיפה.

לב יכולתו של הסטינג הוא פגיעה בנקודה מדויקת. דגמים מתקדמים כוללים יכולות זיהוי מטרות אוטונומיות, המאפשרות לרחפן להינעל על מטרה (כמו רכב או אדם ספציפי) גם אם הקשר עם המפעיל ניתוק עקב לוחמה אלקטרונית. הרחפן נושא מטען חבלה המותאם לסוג המשימה, ממטענים נגד אדם ועד למטענים המסוגלים לחדור שריון קל.

השימוש ברחפנים מסוג סטינג בעל חשיבות אסטרטגית בשדה הקרב המודרני, אשר שינה באוקראינה את מאזן הכוחות בשטח. הוא מעניק ליחידות קטנות "ארטילריה בכיס", את היכולת להשמיד מטרות איכות ללא צורך בסיוע אווירי כבד או סיכון חיי אדם באופן ישיר. רחפן זה מזכיר את רחפן ה״מעוז״ הצה״לי.

בשורה התחתונה, רחפן הסטינג הוא שילוב קטלני של מודיעין ויכולת אש, המגדיר מחדש את המושג "דיוק" בלחימה המודרנית.

כשחתיכת פלסטיק הופכת לטיל מונחה

בתוך הדינמיקה המטורפת של שדה הקרב המודרני, נולד סוג חדש של ״טורף״: רחפן Hit-to-Kill. אם בעבר הסתמכו הצבאות על טילים יקרים או שיבושים אלקטרוניים, הרי שהיום המגמה עוברת לשימוש ברחפנים קטנים וזריזים שכל תפקידם הוא ״להתאבד״ על רחפן האויב באוויר. רחפנים אלה עולים כמה מאות עד אלפי דולרים בודדים, פשוטים טכנולוגית ורכיביהם זולים אך יעילים.

אחד השמות הבולטים שעלו לאחרונה בהקשר זה הוא ה-YOLKA (״עץ אשוח״ ברוסית). זהו רחפן שהרוסים תכננו ויצרו בהעתקה של רחפן אוקראיני. מדובר במערכת רחפנים מיירטים שנועדה לתת מענה זול ומהיר לרחפני האויב. רחפן זה שוקל 1.3 ק״ג ומשמש גם כנשק הגנה אישי לחיילים במלחמת אוקראינה-רוסיה. 

המעניין הוא שהפיתוח הזה לא נולד בוואקום, מדובר בדוגמה קלאסית להנדסה לאחור ולמידה מהירה מהשטח. הרוסים, שספגו אבדות קשות מרחפני ה-FPV האוקראיניים, ראו כיצד האוקראינים החלו להשתמש ברחפנים מהירים כדי לנגוח ולהפיל כטב"מים רוסיים גדולים ויקרים כמו כטב״מים ממשפחת ה"אורלן". היולקה אינו מכיל ראש קרבי עם חומר נפץ, הוא פשוט פוגע ברחפן או בכטב״מ, מנגח, שובר ומפרק אותו לרסיסים, כפי שאפשר לראות כאן. 

שיגור YOLKA מול רחפן תוקף. אילוסטרציה: באמצעות אטלס OpenAI

מה הופך את ה-YOLKA ואת דומיה לאיום או לפתרון כה משמעותי?

המלחמה באוקראינה הפכה למעבדת הניסוי הגדולה בעולם. הרוסים הבינו שהעליונות הטכנולוגית המערבית של אוקראינה בתחום הרחפנים הקטנים חייבת לקבל מענה דומה, ו-YOLKA הוא הניסיון שלהם לייצר פס ייצור המוני של מיירטים זולים ומאוד יעילים ופשוטים להפעלה בהשראה אוקראינית.

• מהירות וזריזות: רחפנים אלו מסוגלים להגיע למהירויות של מעל 150 קמ"ש תוך שניות, מה שמאפשר להם להדביק כמעט כל רחפן צילום או רחפן מתאבד תוקף סטנדרטי.

• בינה מלאכותית בקצה: המערכות החדשות משלבות אלגוריתמים של נעילה אופטית. ברגע שהמפעיל מזהה מטרה, הרחפן ננעל עליה ומבצע את התיקונים הסופיים בעצמו כדי להבטיח התנגשות  גם אם הקשר עם המפעיל משתבש.

בצה"ל עוקבים מקרוב אחרי הדינמיקה הזו. השימוש ברחפן מיירט כמו ה-YOLKA הוא פתרון אידיאלי למצבים שבהם לא רוצים לבזבז טיל יקר כמו כיפת ברזל במחיר של עשרות אלפי דולרים מול רחפן העולה מאות או אלפי דולרים בודדים. במידה ורחפני האויב מופעלים באמצעות סיב אופטי, הלוחמה האלקטרונית לא תמיד מצליחה לחדור את ההגנות של רחפן האויב. זהו קרב של “מוח מול מוח״, מי שמהיר יותר, חכם יותר וזול יותר, הוא זה שישלוט בשמיים.

האיום האמיתי: נחילי רחפנים

אבל האיום האמיתי הוא לא רק הרחפן הבודד, אלא בעיקר נחיל של מאות ואלפי רחפנים. מדובר בקבוצה של כלי טיס בלתי מאוישים (כטב"מים) שמתקשרים זה עם זה, או רחפני FPV מהירים המעבירים תמונה למסך המפעיל, מחלקים ביניהם משימות (חלקם משמשים כסנסורים, חלקם כחסימות לוחמה אלקטרונית וחלקם כראשי נפץ מתאבדים) ופועלים כיחידה אורגנית אחת. נחיל כזה מסוגל לבצע הרוויה של מערכות ההגנה האווירית, כך שגם אם "כיפת ברזל" תיירט 90% מהם, ה-10% הנותרים יספיקו כדי להחריב מטרה אסטרטגית.

הקושי הראשון בטיפול בנחיל רחפנים הוא בכלל לראות אותו. רחפנים הם קטנים, עשויים מחומרים פלסטיים, טסים בגובה נמוך מאוד ובמהירות איטית יחסית למטוסים. עבור מכ"ם מסורתי שנועד לגלות מטוסי קרב או טילים, רחפן נראה לעיתים כמו ציפור גדולה או הפרעה אטמוספרית.

צה"ל השקיע בשנים האחרונות הון עתק בשדרוג יכולות הגילוי. המכ"מים החדשים של חיל האוויר ומערך ההגנה האווירית משלבים היום בינה מלאכותית שמסוגלת להבדיל בין יונה לבין רחפן מתאבד על פי דפוסי הטיסה והחתימה האקוסטית. בנוסף, פריסת חיישנים אופטיים (מצלמות תרמיות ברזולוציה גבוהה) וחיישני סיגינט (המאזינים לתדרי הרדיו של הרחפנים) יצרה רשת צפופה שאמורה לתת התראה של דקות קריטיות לצרכי יירוט או התמגנות טרום פגיעה.

הדילמה הכלכלית: טיל של חצי מיליון דולר נגד רחפן של אלף

אחד האתגרים הגדולים ביותר שצה"ל מתמודד איתם הוא ״כלכלת החימושים״. במהלך ימי לחימה עצימים, האויב יכול לשגר מאות רחפנים ביום. שימוש במיירטי טמיר של כיפת ברזל, שעלות כל אחד מהם נאמדת בעשרות אלפי דולרים, מול רחפן זול, הוא קרב אבוד מראש במונחים תקציביים. האויב מנסה לרוקן את מחסני המיירטים של ישראל באמצעות ״בשר תותחים״ מעופף. רחפני וכטב״מי החיזבאללה, גם בחדירות בודדות לאורך חופי וגבולות הצפון גרמו לאזעקות וריתוק אזרחים לממד, המעוף הנמוך שלהם הקשה לגלותם והקשה על ירוטם. צה״ל נאלץ להשתמש באמצעים יקרים ליירוט ממסוקים או מטוסים.

לא תמיד צריך לפוצץ את הרחפן כדי לעצור אותו. חלק נכבד מהמענה של צה"ל מתרחש בספקטרום האלקטרומגנטי. יחידות הלוחמה האלקטרונית של אמ"ן וחיל האוויר מפעילות מערכות שמסוגלות להשתלט על הרחפן מרחוק.

המערכת מזהה את התדר שבו הרחפן מתקשר עם המפעיל שלו או עם ה-GPS וחוסמת אותו. התוצאה? הרחפן פשוט "מתאבד", נוחת במקום או חוזר לנקודת המוצא שלו (ובכך חושף את מיקום המפעיל). האתגר בנחילים חכמים הוא שהם כבר לא בהכרח זקוקים לתקשורת רציפה, הם מנווטים באמצעות בינה מלאכותית וזיהוי תמונה, מה שמאלץ את ישראל לפתח שיבושים מתוחכמים הרבה יותר שפוגעים ב״מוח״ של הרחפן ולא רק ב״אוזניים״ שלו.

צה"ל חוזר אל העבר: תותחי הוולקן והנשק הקני

באופן מפתיע, חלק מהפתרון לנחילי הרחפנים נמצא דווקא בטכנולוגיות שנחשבו למיושנות. צה"ל החזיר לאחרונה לשירות ולפיתוח את תותחי הנ"מ המהירים, כמו הוולקן. זהו תותח שמסוגל לירות אלפי פגזים בדקה יוצר ״קיר אש״ בשמיים שרחפנים פשוט לא יכולים לעבור. שילוב של תותח כזה עם מכ"ם מודרני יוצר פתרון יעיל וזול יחסית להגנה על נקודות ספציפיות כמו בסיסים או מתקני תשתית.

בצה"ל מבינים שההגנה הטובה ביותר היא לא רק יירוט, אלא שינוי חוקי המשחק. המושג ״נחיל מול נחיל״ הופך ממדע בדיוני לתוכנית עבודה. הרעיון הוא לשגר נחילי רחפנים ישראליים שיפגשו את נחילי האויב עוד בשטח שלהם. רחפני מיירטים קטנים ומהירים, שמצוידים ביכולת התנגשות עצמית, יכולים לנטרל את האיום הרחק מהגבול. פתרונות וילון רחפנים כבר מופעל באוקראינה בדמות מאות רחפנים המונעים ״בגופם״ מעבר רחפני אויב.

יתרה מכך, צה"ל משלב היום רחפנים בכל דרג, מהלוחם בקצה, דרך המ"פ ועד לרמת האוגדה. היכולת של צה"ל להפעיל רחפנים משלו לצרכי תצפית ותקיפה היא חלק מהמוכנות הכוללת: מי שיודע להפעיל רחפן בצורה הטובה ביותר, יודע גם איך לעצור אותו.

המוכנות להתקפה בנחילים וקשה מזה - ההגנה מפניהם, הן מרוץ חימוש שלעולם לא עוצר. בכל פעם שישראל מפתחת חסימה, האויב משנה את טכנולוגיית התקיפה וההגנה של הרחפן והכטב״מ. 

נכון לשנת 2026, צה"ל נמצא בחזית הטכנולוגית העולמית בטיפול ברחפנים. השילוב בין כיפת ברזל (לאיומים מורכבים), אור איתן (יירוט זול ומהיר), לוחמה אלקטרונית (לשיבוש שקט) ונשק קני (להגנה נקודתית), יוצר מארג הגנה רב-שכבתי מרשים.

עם זאת, המבחן האמיתי יהיה תמיד תרחיש "יום הדין", ניסיון חדירה של מאות או אלפי רחפנים בו-זמנית מכמה זירות שעלול לקרות בשדה הקרב העתידי. המוכנות של צה"ל היא לא רק בטכנולוגיה, אלא בגמישות המחשבתית: היכולת לעבור מהגנה סטטית למלחמה דינמית בשמיים, שבה הבינה המלאכותית היא זו שמקבלת את ההחלטות בשברירי שנייה.

ישראל אולי לא יכולה להבטיח 100% הגנה הרמטית, מושג שהולך ונעלם מעולם הביטחון, אך היא בהחלט בונה את "חומת הברזל" הדיגיטלית והפיזית החזקה ביותר שנראתה אי פעם מול האיום הקטן והקטלני הזה.

השמיים מעלינו אולי נראים שקטים, אבל מתחת לפני השטח ומעל לעננים, מתחוללת המלחמה הטכנולוגית הגדולה של דורנו.

עופר הבר הוא מהנדס בכיר, מומחה תעופה ועובד בואינג לשעבר