97 מיליון תצפיות ומסקנה אחת: קשה לכם לעזוב את הבנק, וזה עולה לכם כסף
בינואר 2022 בנק דיסקונט דיסקונט -1.8% עשה משהו שלא עשה קודם לכן: הוא הכריז על מינוס ללא ריבית עד לסכום של 2,000 שקל. ההודעה הפתיעה את השוק, זכתה לכותרות בכלי התקשורת הכלכליים, ובנקים אחרים מיהרו להגיב בהצעות דומות. מאחורי המהלך עמדה רפורמת "מעבר בקליק", שנכנסה לתוקף ארבעה חודשים קודם לכן, ולראשונה איימה לשנות את מאזן הכוחות בין הבנקים לבין הלקוחות שלהם.
האם האיום הזה באמת התממש? ובעיקר, מה עצר את הישראלים מלעבור בנק במשך כל השנים, גם כששילמו ריביות גבוהות על המינוס ועמלות לא נמוכות? מחקר חדש שפרסמה חטיבת המחקר של בנק ישראל מספק לכך תשובה אמפירית רחבה, שמבוססת על בסיס נתונים חריג בהיקפו גם ביחס למחקרים שנעשו בעולם.
ד"ר סיוון פרנקל מבית הספר לניהול קולר באוניברסיטת תל אביב ונמרוד שגב מחטיבת המחקר של בנק ישראל עקבו אחר יותר מ-97 מיליון תצפיות ברמת חשבון-חודש, המשקפות כ-4.5 מיליון לקוחות פרטיים, כ-80% מסך חשבונות העו"ש בישראל. לפי החוקרים, מדובר בבסיס הנתונים המקיף ביותר ששימש עד היום למחקר על ניידות בנקאית. "למיטב ידיעתנו", הם כותבים, "אנחנו הראשונים לעשות שימוש במסד נתונים כה נרחב להערכת התנהגות מעבר בין בנקים".
הישראלים נשארים בבנק הרבה יותר מדי זמן
כדי להבין עד כמה לקוחות בנקים, בישראל ובעולם, נמנעים מלהחליף בנק, צריך להתחיל מהרקע הבין-לאומי. סקר שערכה הרשות להתנהלות פיננסית בבריטניה, ה-FCA, בשנת 2022 מצא שרק 6% מבעלי חשבונות העו"ש החליפו בנק בשלוש השנים שקדמו לסקר, כאשר כשני שלישים שמרו על אותו חשבון במשך יותר מעשור. זה היה שיעור הניידות הנמוך ביותר מבין עשרת המוצרים הפיננסיים שנבדקו. במוצרים אחרים, כמו ביטוח, גז, חשמל, טלפון ואינטרנט, שיעורי המעבר נעו בין 10% ל-13%. סקר אירופי שנערך ב-2019/20 הציג תמונה דומה: רק 7% מהלקוחות החליפו ספק לחשבון הבנק שלהם במשך שלוש שנים.
- כבר לא חתונה קתולית: מדריך הניוד הבנקאי ל-2026 - כך תרוויחו אלפי שקלים ב-7 ימי עסקים
- הבנק הבינלאומי מעניק ללקוחותיו נקודות בשווי 1,500 שקלים להזמנת חופשה
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
הרשות הבריטית הגיעה אז למסקנה ברורה, לקוחות רבים נשארים אצל ספק חשבון הבנק המרכזי שלהם במשך שנים ארוכות, אף שקיימות עבורם עסקאות טובות יותר. הם מקבלים ריבית מינימלית על יתרות הזכות ומשלמים עמלות גבוהות על המינוס.
בישראל, המצב לפני הרפורמה היה קיצוני עוד יותר. ממצאי המחקר מראים שההסתברות של לקוח ישראלי לעבור בנק בתוך שלוש שנים עמדה על 1.8% בלבד, שיעור נמוך מהנתונים הבריטיים והאירופיים. החוקרים קושרים זאת, בין היתר, לריכוזיות של המערכת הבנקאית המקומית ולעלויות המעבר הגבוהות שהיו מוטלות בפועל על הלקוח.
המערכת נפתחה, אבל לא לכולם
בשנת 2018 החליטה הכנסת לשנות את החוק. תיקון לחוק הבנקאות, שירות ללקוח, חייב את הבנקים להקים פלטפורמה דיגיטלית מאובטחת ונגישה שתאפשר ללקוחות להעביר את פעילותם הפיננסית בין מוסדות. ב-22 בספטמבר 2021 הופעלה המערכת. היא ניתנה ללקוחות ללא עלות, בלי צורך להגיע לסניף, ותוך שבעה ימי עסקים. המערכת מעבירה באופן אוטומטי יתרות, הוראות קבע, ניירות ערך, פעילות בכרטיסי אשראי ופעילויות נוספות, וכוללת מנגנון "follow me" שמפנה עסקאות מהחשבון הישן לחשבון החדש.
- שכונה חדשה בהרצליה: כ-2,800 דירות על גבול רעננה
- טראמפ רוצה את סעודיה בהסכמי אברהם כחלק מעסקת איראן; מה זה יעשה לבורסה?
- תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
- רשות המסים: מ-1 ביוני גם חשבונית של 5,000 שקלים תידרש לאישור
אבל הרפורמה נולדה עם מגבלה משמעותית. ההנחיה של בנק ישראל קבעה כי אם הבנק המקורי החליט שלא לאפשר את המשך פירעון ההלוואה בדרך זו ולא הגיע להסדר אחר עם הלקוח, תהליך המעבר בין הבנקים יופסק. בפועל, לקוחות שהחזיקו הלוואת צרכן פעילה בבנק שלהם לא יכלו להשתמש במערכת הדיגיטלית.
הנתונים בשטח אישרו את הבעיה. בדיקה של הפיקוח על הבנקים בשנה הראשונה להפעלת המערכת מצאה שמתוך כ-18 אלף בקשות העברה שבוטלו עד ספטמבר 2022, כ-47% נדחו מטעמים טכניים, כמו בעיות זיהוי או חשבונות לא פעילים, ו-38% נדחו בשל חובות בבנק המקורי. בעקבות הממצאים פנה הפיקוח לבנקים בדרישה לשפר את הטיפול בבקשות האלה.
המעברים זינקו ב-130%
דווקא מגבלת ההלוואות היא זו שאפשרה לחוקרים למדוד את השפעת הרפורמה בצורה נקייה יחסית. פרנקל ושגב חילקו את חשבונות הבנק לשתי קבוצות: לקוחות ללא הלוואת צרכן פעילה, שיכלו להשתמש במערכת החדשה, ולקוחות עם הלוואה פעילה, שנחסמו בפניה. ההשוואה בין הקבוצות לפני ואחרי הרפורמה, בשיטת "הפרש-הפרשים", מאפשרת לבודד את האפקט של הרפורמה עצמה ולצמצם הסברים חלופיים כמו שינויים מאקרו-כלכליים, עונתיות או מגמות כלליות בשוק.
לפני הרפורמה, שיעור המעבר הרבעוני בין בנקים עמד על כ-15 נקודות בסיס. אחרי הרפורמה הוא עלה לכ-33 נקודות בסיס. במונחים שנתיים, ההסתברות לעבור בנק עלתה מ-0.6% לכ-1.4%, עלייה של כ-130%. במבט של שלוש שנים, ההסתברות למעבר קפצה מ-1.8% ל-4.1%.
"הממצאים יציבים על פני מגוון רחב של מפרטים ומדגישים את תפקיד עלויות העסקה כחסם מרכזי למעבר בין בנקים", כותבים החוקרים. ברגרסיה הבסיסית, כל חשבון שיכול היה להשתמש במערכת רשם עלייה של 6.4 נקודות בסיס בהסתברות החודשית למעבר. הנתון הזה נותר יציב גם בבדיקות רגישות שביצעו החוקרים, כולל בדיקות "פלסבו" שבחנו אם אפקט דומה הופיע בשנים אחרות, 2019, 2020, 2022 ו-2023. אפקט כזה לא נמצא.
לא קמפיין חד-פעמי, אלא שינוי בהרגלים
אחת הטענות האפשריות נגד ממצאי המחקר היא שהעלייה במעברים לא נבעה מהסרת חסמים אמיתית, אלא מתשומת לב תקשורתית חד-פעמית. הרפורמה קיבלה סיקור, הציבור שמע שאפשר לעבור בנק בקליק, ואולי זה לבדו הספיק כדי לייצר גל זמני של מעברים.
המחקר בוחן את האפשרות הזו ישירות. הניתוח הדינמי, שבודק חודש אחר חודש את שיעור המעברים בשנה שלפני הרפורמה ובשנה שאחריה, מציג תמונה אחרת. לא הייתה קפיצה חדה שנעלמה במהירות, אלא עלייה הדרגתית ומתמשכת בששת החודשים הראשונים לאחר ספטמבר 2021, ולאחר מכן התייצבות ברמה גבוהה יותר. כלומר, לא מדובר באפקט יחסי ציבור זמני, אלא בשינוי ברמת הניידות של הלקוחות.
החוקרים מציינים גם הסבר תפעולי לדפוס הזה. בכיר בבנק גדול סיפר להם שמערכות ה-IT של הבנקים חששו שהמערכת תקרוס תחת עומס בקשות, ולכן ביקשו מהרגולטור שלא לפרסם את ההשקה בקמפיין רחב מדי. ההשקה השקטה יחסית הזאת מסבירה מדוע האפקט לא הופיע ביום אחד, אלא נבנה בהדרגה.
צעירים מול מבוגרים
המחקר מצביע גם על פער ברור בין קבוצות גיל. עוד לפני הרפורמה, שיעור המעבר בקרב לקוחות צעירים היה גבוה ביותר מפי שניים מזה של לקוחות מבוגרים, 35 נקודות בסיס לחודש לעומת 14.9. אחרי הרפורמה הפער אף התרחב. לקוחות צעירים הגיבו בעלייה של 8.7 נקודות בסיס בהסתברות למעבר, בעוד שהלקוחות המבוגרים יותר רשמו עלייה של 3.6 נקודות בסיס בלבד.
הממצא הזה מלמד שהסרת חסם טכני אינה פועלת באופן אחיד על כל האוכלוסייה. גם כשהמדינה מפשטת את התהליך, עדיין יש לקוחות שמתקשים לבצע מעבר, בעיקר בשל רתיעה דיגיטלית, חשש משינוי או העדפה להישאר עם מנגנון מוכר לניהול הכסף.
לעומת זאת, הפילוח לפי דירוג סוציו-אקונומי של יישוב המגורים כמעט לא הצביע על הבדל. לקוחות מיישובים בדירוג נמוך ולקוחות מיישובים בדירוג גבוה הגיבו לרפורמה בצורה כמעט זהה, עם עלייה של 6.36 ו-6.59 נקודות בסיס בהתאמה. החוקרים מסייגים שהמדד הסוציו-אקונומי מבוסס על ממוצע יישובי ולכן עשוי להיות רועש, במיוחד בערים גדולות שבהן קיימים פערים פנימיים משמעותיים.
גם מי שלא עבר, שילם פחות
הממצא החשוב ביותר מבחינת הציבור הרחב נוגע דווקא ללקוחות שלא עברו בנק בפועל. נתוני ריבית המינוס מלמדים כי בסמוך לכניסת הרפורמה לתוקף נרשמה ירידה חדה ומיידית במרווח הריבית על המינוס, כלומר בפער שבין ריבית המינוס לבין ריבית בנק ישראל. מדובר באחת מצורות האשראי השכיחות ביותר לטווח קצר בישראל, כאשר לפי המחקר כ-40% מהחשבונות עושים שימוש במינוס לפחות פעם בשנה.
הניתוח הכמותי תומך בכך שהרפורמה לא רק העלתה את שיעור המעבר בין בנקים, אלא גם שיפרה את תנאי הלקוחות שנשארו. אחרי הרפורמה, לקוחות שיכלו להשתמש במערכת שילמו ריבית נמוכה יותר על המינוס, ובמקביל ניצלו בפועל מסגרת מינוס גדולה יותר. השילוב הזה עקבי עם שיפור בכוח המיקוח של הצרכן: הבנק מוכן להציע תנאים טובים יותר, משום שהלקוח יכול לעזוב בקלות רבה יותר.
"ממצאים אלה מרמזים שהבנקים הגיבו לתחרות מוגברת על ידי הצעת תנאים אטרקטיביים יותר", כותבים פרנקל ושגב, "ובכך הועילו ישירות לצרכנים וטיפחו שוק פיננסי דינמי יותר".
עם זאת, החוקרים מציינים מגבלה חשובה: מסד הנתונים אינו כולל נתוני עמלות חשבון ותשואות על פיקדונות. לכן אי אפשר לאמוד את מלוא השיפור ברווחת הצרכן. במילים אחרות, הירידה בריבית המינוס היא רק חלק מהתמונה. ייתכן שהשפעת הרפורמה רחבה יותר, אבל הנתונים הקיימים אינם מאפשרים למדוד אותה במלואה.
המחקר של בנק ישראל ואוניברסיטת תל אביב מציג מסר רחב יותר משאלת המעבר בין בנקים. כשהמעבר מסובך, כשהלקוח לא בטוח מה יקרה להוראות הקבע, לכרטיס האשראי, להלוואה או למסגרת האשראי שלו, הוא פשוט נשאר במקום. מבחינת הבנק, זה כוח. לקוח שקשה לו לעזוב הוא לקוח שקל יותר להשאיר בתנאים פחות טובים. הרפורמה לא פתרה את כל הבעיות. היא לא פתחה את הדלת לכל הלקוחות, לא נתנה מענה מלא למי שמחזיקים הלוואות פעילות, ולא העלימה את הפער בין צעירים שמרגישים נוח יותר בדיגיטל לבין מבוגרים שחוששים מהמעבר. אבל גם בגרסה החלקית שלה היא הראתה שברגע שללקוח יש דרך קלה יותר לקום וללכת, הבנק מתאמץ יותר להשאיר אותו.
