נעלם מחיי בתו לגמרי - וכעת ישלם את המחיר

כשהתובעת עלתה להעיד בבית המשפט לענייני משפחה בתל אביב, היא תיארה מציאות שבה היא לגמרי לבד. בן זוגה לשעבר נעלם מחייה של בתם המשותפת שנולדה בינואר 2020, עוד ב-2022 - ומאז לא חזר. לא לדיון, לא לגן, לא לביקור חולים. בפסק דין שניתן באחרונה, חייב השופט תומר שלם את האב לשלם מזונות, דמי טיפול ומחצית מההוצאות הרפואיות והחינוכיות, בעוד שהוא עצמו לא משלם כלום, ואף לא טרח להתגונן בפני הטענות נגדו בבית המשפט.

הצדדים הכירו ב-2018, עברו לגור יחד בדירה שכורה בתל אביב, ומהקשר הזוגי נולדה הקטינה. אלא שהיחסים נקלעו למשברים תכופים, כך נקבע בפסק הדין, על רקע בעיות נפשיות קשות של הנתבע, שהתעלל בתובעת והתעמר בה. ב-2022 הם נפרדו. מאז האב לא נמצא בקשר עם הילדה, לא מתעניין בשלומה ולא משתתף בהוצאותיה.

התובעת, שהוכרה כבעלת נכות כללית של 50% ודרגת אי כושר השתכרות של 100%, מקבלת קצבת נכות בסכום של כ-6,800 שקל בחודש, וזו כל הכנסתה. לצדה יש ילד נוסף, שאינו בנו של הנתבע, שאובחן כאוטיסט בתפקוד נמוך. בדיון ההוכחות העידה התובעת כי לעתים רחוקות היא מנסה לעבוד בניקיון בתים, אך מדובר בסכומים של "100 שקל, 200 שקל", ורק במצבים שבהם אין לה ברירה.

השופט שלם נתן אמון בעדותה, וציין כי גרסתה נאמרה באופן ספונטני ומיוזמתה, בלא שנשאלה על כך, ולפי עקרון המיגו מהמשפט העברי (מתן תוקף לטענת בעל דין, משום שאם רצה לשקר, היה יכול לטעון טענה טובה וחזקה יותר, והיא היתה מתקבלת), העובדה שבחרה בגרסה שאינה נוחה לה דווקא מחזקת את האמינות שלה.

התמיכה מהאם נחשבת הכנסה?

אחת הסוגיות המרכזיות בתיק נגעה לשאלה האם התמיכה הכלכלית שמקבלת התובעת מאמה מהווה מקור הכנסה. אם התובעת סייעה לה במשך שנים בהיקפים של יותר מ-20 אלף שקל בחודש, כולל דמי שכירות, העברות כספיות ישירות ותשלום עבור גן פרטי. גם לאחר צמצום התמיכה, האם עדיין מממנת את מלוא הוצאות המדור, בסכום של יותר מ-10,000 שקל בחודש.

בפסיקה קיימות דעות חלוקות בנושא. השופט שלם הכריע כי במקרה הזה, לא ניתן לראות בתמיכת האם כהכנסה של התובעת. הוא נימק זאת בשלוש סיבות: ראשית, הנתבע הוא שיצר את המצב המעוות שבו התובעת נאלצת לפנות לעזרת אמה, ו"לא יכול ליהנות מפרי הביאושים של מעשיו". שנית, אם התובעת העידה שמצבה הכלכלי אינו מאפשר לה להמשיך לתמוך בבתה כפי שעשתה בעבר, ועדותה נמצאה מהימנה. שלישית, העובדה שהאם המשיכה לסייע חרף ההליך המשפטי מעידה שהמשפחה לא פועלת מתוך שיקולים טקטיים.

שאלה מרכזית נוספת שעלתה היא האם נטל הטיפול הבלעדי שמוטל על התובעת מצדיק לסטות מההלכה שנקבעה בבע"מ 919/15, כך שהאב יחויב באופן אבסולוטי בצרכים ההכרחיים גם לאחר גיל 6? השופט ענה בשלילה, אך הדגיש שנטל הטיפול הבלעדי מובא בחשבון כמשתנה בנוסחת חישוב המזונות, ובמקביל חייב את הנתבע בדמי טיפול של 600 שקל בחודש.

מה גובה הכנסת האב?

בהיעדר כתב הגנה או כל מידע על הכנסות הנתבע, בית המשפט אמד את הכנסתו לפי השכר הממוצע במשק - כ-14 אלף שקל ברוטו (11 אלף שקל נטו). יחס ההכנסות הפנויות נקבע על 70%-30% לטובת חיוב הנתבע.

בשורה התחתונה: עד גיל 6 של הקטינה, ישלם האב 4,640 שקל בחודש (מזונות ומדור). מגיל 6 ועד 18, הסכום ירד ל-3,330 שקל בחודש. בנוסף, הוא ישלם 600 שקל דמי טיפול עד גיל 15, ומחצית מהוצאות רפואיות וחינוכיות חריגות. בתקופת השירות הצבאי הוא יצטרך לשלם שליש מסכום המזונות, כלומר 1,110 שקל בחודש.

הנתבע חויב גם ב-25 אלף שקל הוצאות משפט, בין היתר בשל התנהלותו, שלדברי בית המשפט סרבלה את ההליך והקשתה על ניהול המשפט.